ראיקוביץ' לא זכאי / טור משפטי
מבוסמן דרך ברנרד ועד ראיקוביץ': מותר לבית-משפט אזרחי להתערב בהחלטות של בתי-דין בספורט במקרים מיוחדים, אבל המקרה של שוער מכבי ת"א הוא לא כזה. כדורגלן לא צריך להבין עברית כדי לדעת שאסור לדחוף מאמן, ואם ביהמ"ש העליון היה דן בתיק - ייתכן שההחלטה הייתה משתנה
"הוא לא מבין עברית, האנגלית שלו מוגבלת והוא הגיע לישראל רק לאחרונה", כך כתב השופט איתן אורנשטיין על שוער מכבי תל-אביב, פרדראג ראיקוביץ' . ואם ההתאחדות לכדורגל מבקשת להעמיד לדין את מי שהעברית שלו מוגבלת, בעבירה חמורה עם חשש לעונש חמור, חייבת היא לאפשר לו ייצוג משפטי, קבע אורנשטיין, ועיכב את העונש המשמעתי.
אפשר להסתכן ולומר שהחלטה זו, אם הייתה מגיעה למבחן בבית המשפט העליון, לא הייתה עוברת - אבל לא מהסיבות שההתאחדות לכדורגל טוענת להן. כלומר, לא משום שאסור לבית משפט אזרחי להתערב בהליכים משמעתיים של מוסדות השיפוט בעולם הספורט, שכן התערבות כזו מותרת במקרים מיוחדים.
המקרה הראשון והמפורסם ביותר (1995) הוא מקרה "בוסמן", שם פסל בית הדין האירופי סעיפים בתקנון פיפ"א בגלל שפגעו בדיני העבודה האירופיים (הגבילו מעבר בינלאומי של כדורגלנים ללא חוזה). אחר כך, בפרשה לא פחות חשובה מבוסמן, פרשת ברנרד, פסל בית המשפט ה"אזרחי" האירופי הוראות בתקנון שפגעו בחופש העיסוק, תוך קביעה כי הכדורגל הוא עסק כלכלי ולכן מותרת התערבות בתי המשפט.
מקרה ברנרד הדהים את מוסדות הכדורגל לא פחות מבוסמן, אם לא יותר, משום שדובר בשחקן כדורגל צעיר, שצמח וגדל במועדון צרפתי שהשקיע בשחקן כל שנות צעירותו, ומיד כאשר התאפשר לו לחתום על הסכם מקצועני הוא חתם דווקא בניוקאסל האנגלית. זאת למרות שברנרד היה חתום עם הקבוצה הצרפתית על הסכם לפיו הוא מתחייב לחתום את ההסכם המקצועני הראשון שלו בקבוצתו הצרפתית. החוזה הזה נפסל על ידי בית המשפט ה"אזרחי" האירופי, כמו גם הוראות התקנון שאפשרו להחתים שחקנים על חוזים כאלה.
בישראל, עלתה הפסיקה בתחום הספורט מדרגה כאשר בית המשפט הישראלי האזרחי ביטל בפברואר 2012 הוראה בתקנון איגוד ההתעמלות שאסרה באופן מוחלט על עורכי דין לייצג ספורטאים בוועדת המשמעת (פס"ד "עירוני חולון"). בדצמבר אותה שנה, הורה בית המשפט העליון לאוניברסיטת חיפה לתקן את התקנון שלה, שאסר על ייצוג סטודנטים בוועדות המשמעת, כך שתינתן זכות ייצוג על ידי עורך דין כאשר קיימת: "מגבלה משמעותית ביכולתו של הסטודנט לייצג את עצמו, וכאשר מדובר בסטודנט אשר עומד בפני חשש לתוצאות חמורות".
ההחלטה בעניין ראיקוביץ' מבוססת על שני פסקי הדין הנ"ל. אבל האם באמת קיימת מגבלה משמעותית ביכולתו של ראיקוביץ' לייצג את עצמו, במקרה בו הוא מואשם בכך שדחף מאמן קבוצה יריבה והפיל אותו אל הדשא? והאם יש חשש ל"תוצאות חמורות" כך שמתחייב ייצוג על ידי עורך דין? בהחלטת השופט אורנשטיין אין ניתוח של השאלות האלה. השופט ראה בקשיי השפה של ראיקוביץ' "מגבלה משמעותית" על יכולתו לייצג את עצמו.
קביעה זו מביאה לתוצאות קיצוניות ומרחיקות לכת: לפי שיטה זו, אם כדורגלן ישראלי, דובר עברית, יעמוד לדין באותן נסיבות, הוא לא זכאי לייצוג משפטי כי אין לו קשיי שפה. ובכלל - איזו שפה צריך לדבר כדי להבין שאסור לשחקן לנקוט באלימות, ובוודאי שאסור לו לדחוף ולהפיל לקרקע מאמן של קבוצה יריבה? האם עונש של הרחקה לשלושה משחקים הוא מסוג ה"תוצאות החמורות" שמחייבות ייצוג משפטי? נדמה שהתשובות ברורות.
מתי כן חובה לתת ייצוג משפטי? כאשר השחקן מואשם בעניין שלא התרחש על כר הדשא, לא במהלך המשחק ולא בסיומו. כאשר נדרשת "שפה משפטית" (הבנת סעיפים שונים בתקנון ובחקיקה). המקרה של ראיקוביץ' רחוק מלהיות המקרה הזה.
הכותב מתמחה בדיני ספורט ומייצג את בני סכנין בביה"ד המשמעתי
לפנייה לכתב/ת 
