"מתגעגעת לחיבוק של החבר הכי טוב שלי"

גלי ניר עם בניה שראל ז"ל

"זו הייתה דירה שבה רק בכיתי", מסבירה גלי ניר מדוע החליטה לעזוב את דירתה בתל אביב, שבה התגוררה עד קיץ 2014 עם בן זוגה וארוסה רב-סרן בניה שראל. "אחרי שבניה נהרג לא הייתי מסוגלת לעשות כלום, רק להיכנס למיטה ולמרר בבכי. עכשיו אני בדירה חדשה, שבה אני לבדי, אבל בארון עדיין נמצאים הבגדים שלו, ועל הקיר תלויות התמונות שלנו מהטיולים שעשינו בספרד וביוון. את הנעליים שלו השארתי בסלון, ליד הספה, והן לידי כל הזמן. הוא כל כך חסר לי, באבי שלי".

זהו בסך הכול יום הזיכרון השני מאז שבניה, מפקד פלוגת הסיור של חטיבת גבעתי, נהרג בתקרית ברפיח במהלך מבצע צוק איתן. את הבשורה הקשה קיבלה אז גלי במהלך ההכנות האחרונות לחתונתם, שהייתה אמורה להתקיים שבועיים לאחר מכן. "הימים האחרונים נוראים בדיוק כמו כל התקופה מאז שבניה נהרג", מספרת גלי. "למעשה, רק עכשיו, בשבועות האחרונים, אני באמת מתחילה לעכל איזה אסון גדול פקד אותי, ושהוא לא ישוב עוד".

חצי שנה אחרי האסון חזרה גלי לצבא. "הייתי בשירות מבצעי בבור בקריה, וזה עזר לי מאוד", היא מספרת. "אחרי חצי שנה עזבתי, ובתחילת השנה התחלתי ללמוד עיצוב אופנה בשנקר. אין לי שום הנחות בגלל האסון שלי - יש הרבה עבודה, הלימודים קשים, ויש הרבה מטלות, אבל זו גם הפעם הראשונה מאז שבאבי שלי נהרג שאני מתחילה להרגיש מעט שאני נהנית, מתחברת לתחושה של ההנאה".

התמונה האחרונה מעזה של בניה שראל ז"ל(צילום: יוסי יהושוע, "ידיעות אחרונות")

כשהיא מסיימת לספר על הלימודים, היא ממהרת להסביר בחיוך מבויש. "תבין, אני עדיין לא תמיד רוצה לקום מהמיטה בבוקר ולצאת ליום לימודים מתיש נוסף", היא אומרת. "אבל אני קמה בגללו. אני מזכירה לעצמי שבניה רצה שאני אגשים את החלום שלי, לעסוק בעיצוב בגדים. הוא מאוד אהב את זה שאני מתעסקת בעיצוב ותמיד אמר לכולם שיבוא יום ואני אומר להם: 'אישי איש צבא, ואני אמנית'. הוא מאוד התלהב מזה, באבי שלי.

מחר, ביום הזיכרון, תגיע גלי עם משפחתה ועם משפחתו של בניה לאירוע הזיכרון בבית העלמין בחברון, שבו הוא קבור. "כשאני נזכרת בו, אני מוצאת את עצמי לפעמים צוחקת ובוכה", היא מספרת. "אני כל הזמן מנסה לדמיין מה הוא היה אומר בכל מיני מקרים, מה הוא היה עושה. אבל הכי אני מתגעגעת לאותם רגעים כשהוא היה חוזר הביתה מהצבא, מאובק כולו, עם המדים האלו שהיו כל כך יפים עליו ועם הדרגות שלו, ואז הוא היה נותן לי את החיבוק הגדול שלו. לזה אני הכי מתגעגעת, לחיבוק המדהים שלו, לחיבוק של החבר הכי טוב שלי".