אבי בקל: "כל דקה יש מחשבה על אלון"
בראיון מיוחד ליום הזיכרון, אחיו של אלון בקל ז"ל שנרצח בפיגוע בתל אביב בינואר 2016, מספר על האובדן ("הוא ידע לגעת באנשים, זו הייתה הגדולה שלו"), הקרבה ("מלווה אותו מגיל אפס, היינו עושים הכל ביחד") והחיבור המיוחד דרך הפועל ירושלים ("הקבוצה שתמיד אהבנו מחזירה לנו את האהבה הזאת")
ב-1.1.2016 נרצח אלון בקל ז"ל בפיגוע הירי במרכז תל אביב ברחוב דיזנגוף בפאב "הסימטא". אלון בן ה-26 השתחרר משירות צבאי בסיירת גולני לפני כארבע שנים, ועבר להתגורר בתל אביב שלושה חודשים לפני האירוע הכואב. הוא עבד כמנהל משמרת בבר בו נרצח בזמן שתכנן אינספור תוכניות לעתיד. במקביל, עמד לסיים את תואר ראשון במשפטים ומנהל עסקים בהצטיינות ולהתחיל התמחות במשרד עורכי דין. אבל כל זה נקטע ביום אחד. אחיו אבי בקל, בן 29, שהיה מאוד קרוב אליו מתאר את הרגעים בלעדיו: "כל דקה, כל מה שאני עושה, יש מחשבה על אלון. אני רואה אותו מול העיניים". אלון עדיין חלק מרכזי במחשבות של אחיו, בהתמודדות עם המציאות החדשה ובשמירה על האהבה המשותפת שלהם לקבוצת הפועל ירושלים.
"אלון היה ילד שמח, תמיד עם חיוך" שיתף אבי בקל. "שטותניק במובן החיובי של המילה, אף פעם לא היה משעמם איתו. היה אחלה גבר, החבר שכל בחורה הייתה רוצה, הוא ידע לגעת באנשים. אני זוכר שהוא היה יושב על הספה בשישי בערב, מתכרבל בשמיכה עם הטלפון. הייתי שואל אותו מה אתה עושה? 'אני עובד'. ככה הוא היה מצליח לשמור על קשר עם הכמות האדירה של החברים שהיו לו, הוא היה הישגי, אבל ההישגיות הזאת לא הייתה באה על חשבון מישהו. זה תמיד היה בלי לדרוך ובלי שיכאב לאף אחד, וזו הגדולה שלו".
כמה הייתם קרובים?
"מאוד קרובים. אני מלווה אותו מגיל אפס. אנחנו בהפרש של שנתיים, יומיים ושעתיים, עושים הכל ביחד ומייעצים אחד לשני. אנחנו זוג. גם אם לא מאה אחוז מהזמן היינו ביחד, תמיד ידעתי מה הוא עושה, וזה שובר".
איך התחילה האהבה לקבוצה?
"אנחנו במקור מירושלים, מגיל שש כבר היה לנו מנוי. לפני 23 שנה עברנו בעקבות העבודה של אבא לכרמיאל, כל משחק שהיה אז בר נסיעה כמו חיפה, נהריה וכו׳ היינו נוסעים, וכמובן למשחקים גדולים מול מכבי ת"א. בשנים האחרונות, כל אחד נהיה עצמאי יותר אז זה רק התחזק. שנינו עברנו לת"א, פשוט לוקחים את האוטו ונוסעים ביחד".
מי סחב את מי?
"זאת השתדלות להגיע למשחקים מת"א אבל נהנים מזה. כל אחד אוהב משהו אחר, אז את זה אהבנו ביחד, ואם אתה עושה את זה עם מישהו שאתה אוהב אז זה בכלל מעצים את החוויה. הפועל ירושלים זה משהו מיוחד. עד לפני 3 שנים תמיד באנו כאנדרדוג ותמיד צחקו על שנינו אחרי כל משחק, בין אם זה בבית ספר, בצבא או בעבודה, שעוד פעם הפסדנו ורק לאחרונה המצב השתפר".
איך אלון הרגיש עם ההצלחה האחרונה?
"לאלון יש מעגל חברים מאוד רחב, חצי מההסתלבטויות שלהם אחד על השני היו אחרי המשחקים או אחרי הפסד של מכבי. כשהפועל מנצחים את מכבי מבחינתנו זה היה חג. את אלון זה מאוד שימח, הוא נסע איתם למשחק הראשון באילת והאליפות בכלל הייתה היסטרית בשבילנו".
למה הכי התחברתם?
"לכל מה שהקבוצה מייצגת. משפחתיות, אחווה הדדית, יחד עם ההישגיות ולשאוף תמיד לטופ. אלה ערכים שנשמעים גדולים אבל אלון גדל והתחנך לפיהם. הוא מאוד האמין במשפחתיות, אם זה להגיע לארוחת שישי מהמרכז לכרמיאל, יחד עם עבודה קשה, לסיים את התואר בהצטיינות, להגיע להתמחות הכי נחשבת. זה בא ביחד עם הערכים של הקבוצה. המקרה שקרה רק חידד בעצם, כולם שמעו מי זה אלון ואת הערכים שהוא גדל עליהם".
הקבוצה שתמיד אהבנו מחזירה לנו האהבה
הפועל ירושלים ערכה טקס מרגש על הפרקט בארנה לאלון יחד עם כל משפחתו בארגונו של דובר הקבוצה, דיויד בסן. בנוסף, השתתפה הקבוצה בפרויקט צמידים מיוחד שמשפחתו של אלון ארגנה למען משפחות נזקקות.
"מהשנייה הראשונה, גיא (הראל, המנכ"ל) והשחקנים הגיעו, דיברו ותמכו. זה לא מובן מאליו. הם עשו לאלון טקס מדהים בארנה. במצבי קיצון בחיים, כשאתה נמצא במקום הכי שפל, רק שם מתגלים האנשים האמיתיים שיכולים לעזור לך, מתגלה האופי האמיתי, והפועל ירושלים נמצאת שם ובגדול. גיא דואג לשלוח כל הזמן הודעות. למרות שאנחנו תמיד מוקפים במשפחה וחברים, זה כיף לדעת שבעצם הקבוצה שתמיד אהבנו מחזירה לנו את האהבה הזאת. יש פה אהבה שלא תלויה בדבר, זאת אהבה אמיתית".
תספר על הפרויקט צמידים שאירגנתם.
"אלון התנדב בארגון 'לתת' בארבע השנים האחרונות, אז מתוך חשיבה איך אנחנו עושים את ההנצחה בצורה הכי משמעותית וממשיכים את הערכים שלו, חשבנו על הצמידים האלו. על כל צמיד חקוקה הדמות שלו יחד עם משפט שאלון כתב ברשתות החברתיות, שניים מהם מקוריים שלו. מכרנו צמידים במיליון ש"ח וזה עזר ל-17,500 משפחות".
"בנוסף, הוצאנו גם צמיד מיוחד לקבוצה 'הפועל ירושלים זה משפחה' זה משפט שאלון אמר בראיון יום אחרי האליפות. הכל נמכר. היה חשוב לנו להוציא את הצמיד המיוחד הזה כי הם חלק מאיתנו, לא רק הקבוצה גם הקהל. קיבלנו מהם הרבה תמיכה, לא היה הרבה מה להגיד, אבל החיבוק אומר הכל. שחקנים ענדו את הצמידים, היו דוכנים בארנה ובכלל בכל רחבי הארץ, היה כיף לראות את ההתגייסות הזאת וההודעות החמות. אין בזה נחמה, אבל זה מעלה חיוך".
זה עוזר לך להגיע למשחקים או שזה לוקח אותך אחורה?
"אני באמת אוהב את זה. יש סוג של התנתקות אבל בגלל שזו הקבוצה שאלון כל-כך אהב אז יש גם את החיבור. אני מנסה לשמור על השגרה של כן ללכת למשחקים ולעשות את מה שאני אוהב ומה שאלון אהב. הוא תמיד איתי בכל משחק"
תמשיך להגיע לארנה גם בשנים הבאות?
"יש לי כבר מנוי לעונה הבאה. תמיד ישבנו ביחד, שני המנויים הם על שמי אז זה לא שכתוב אלון בקל ומוחקים את המנוי שלו, אז זה פחות קשה בקטע הזה. אם אלון לא היה בא איתי לאיזה משחק אז תמיד היה בא מישהו אחר, וגם עכשיו"
"המעט שאנחנו יכולים לעשות"
מי שהיה תמיד מאחורי הקלעים וחלק בלתי נפרד הוא המנכ"ל גיא הראל שהוסיף כמה דברים משלו: "אני לא הכרתי את אלון. מי ששלח לי הודעה כשזה קרה היה יותם הלפרין. התמונה שהכי חרוטה לי בזיכרון, זה הצעיף של הקבוצה תלוי בדירה שלו בסלון. לאט לאט כשמתחילים לשמוע את הסיפורים מבינים שמדובר בבחור יוצא דופן, אבדה גדולה, למדתי להכיר את המשפחה שלו, אנשים מדהימים וחמים שנכנסים ללב בשניות. אתה הופך להיות חלק מהם והם חלק ממך"
הראל המשיך: "הילדים האלה הם באמת גיבורים ומיוחדים. מצד אחד זה ממלא אותי שיש לנו כאלה בחורים במדינה, ומצד שני קורע לי את הלב שאנחנו מאבדים אותם. כשאני רואה את האהבה שהייתה להם לקבוצה ומה המשמעות של הקבוצה למשפחות, זה באמת המעט שאנחנו יכולים לעשות".
הראל הוסיף חתיכה נוספת בפאזל של הפועל ירושלים בפעילויות למען הקהילה. "כשהייתי אפסנאי של הקבוצה בגיל 16, ישב איתי על הספסל ילד בשם עידן רוכין ז"ל" רוכין חלה בסרטן בגיל עשר ונאבק במחלה במשך 11 שנה עד לפטירתו בגיל 21. הפועל ירושלים עורכת לזכרו טורניר שנתי. "עידן היה עוזר אפסנאי, החיבור של הפועל ירושלים לקהילה זה משהו שהתחיל לפני המון שנים, והיום זה ללא ספק אבן היסוד הכי חזקה של המועדון שמבדל אותנו מכל מועדון ספורט אחר בארץ".
לפנייה לכתב/ת 
