שתף קטע נבחר

 
צילום: Gettyimages

הקדימו להגיע לקברי היקירים: "החלטתי להביא את התלמידים שלי לכאן"

יש משפחות שכולות שהעדיפו להגיע הבוקר לחלקות הצבאיות. המחנכת ענת הלפרין אראל הגיעה עם תלמידיה לקבר אחיה שנפל במלחמת יום כיפור

 

שלא יהיה צפוף: מבקרים לפני יום הזיכרון    (צילום: עידו ארז, עפר מאיר, ליאור פז)

שלא יהיה צפוף: מבקרים לפני יום הזיכרון    (צילום: עידו ארז, עפר מאיר, ליאור פז)

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

ביום שלפני טקסי יום הזיכרון, בית העלמין הצבאי בחיפה עדיין שקט. לוחמים רבים קבורים פה, שורות-שורות וחלקות-חלקות, עוד מימי מלחמות השחרור וקדש, דרך ששת הימים, ההתשה, מלחמת יום כיפור ושלום הגליל - ועד למבצע צוק איתן. ובין המלחמות והמבצעים, מאות אם לא אלפי חללים נוספים, חיילים, אנשי קהילת המודיעין ואנשי משטרה ושב"ס. בחלקה הסמוכה לבית העלמין קבורים חללי הטרור מחיפה. מחר (ד') ייערכו הטקסים לזכרם במקביל לטקס הצבאי.

 

יום הזיכרון - כתבות נוספות:

 

התנועה בבית העלמין הצבאי לא עוצרת. קרובי משפחה המשיכו גם היום לפקוד את קברי יקיריהם והפעם הצטרפו גם חיילים וקצינים שהניחו את הדגלון מטעם המדינה, נר נשמה וזר פרחים על כל אחת מהמצבות. בין לבין הגיעו גם תלמידי בית ספר ויחידות צבאיות.

 

בין הבאים היו תלמידי כיתה ט' בבית הספר חוגים בחיפה, שהגיעו עם המחנכת ענת הלפרין אראל, אחותו השכולה של אמנון אראל שנפל במלחמת יום כיפור. "החלטתי להביא את התלמידים לכאן להניח פרח ומכתב על קבריהם של עשרה מבין בוגרי בית הספר, לצערי יש רבים יותר. ערכנו גם טקס והקראנו דברי זיכרון ושמענו את זיכרונותיה של אחת האימהות השכולות. אני מחנכת את הילדים האלה כבר שלוש שנים והשכול שלי הוא חלק ממני, הם מכירים אותו, אז החלטתי להביא אותם גם לקברו של אחי", סיפרה.

 

"מבחינתי, יום הזיכרון הוא יום מיותר לגמרי. בכל יום ובכל אירוע זוכרים את הנופלים. לא רק ביום הזה. לצערי את המשפחה פקדו טרגדיות נוספות וכיום למעשה אני היחידה שנשארה. שני אחיי נהרגו וכך גם אבי, ואמי גם כן הלכה לעולמה. אז אחרי שאנחנו מגיעים לפה אני אוספת את כל המשפחה המורחבת אליי הביתה לארוחת צהריים, ואנחנו נשארים ביחד ומחזקים זה את זה עד מוצאי יום העצמאות. ה'ביחד' שלנו שומר עלינו חזקים למרות הכאב".

 

הבוקר בבית העלמין הצבאי בקריית שאול:

 (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
(צילום: רויטרס)

 (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
(צילום: מוטי קמחי)

 (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
(צילום: מוטי קמחי)

רחל מיליס מטירת כרמל פוקדת את קברו של אחיה יצחק שנפל ביום כיפור. "הוא היה במוצב המזח, והיה בגדר נעדר במשך שבע שנים, עד שהמצרים נתנו להיכנס ויכולנו להוציא אותו. היו לנו שתי לוויות", סיפרה.

 

לרחל קבר נוסף לפקוד, בבית העלמין בחולון, שם נטמן בן זוגה בימי מלחמת יום כיפור, שאף שמו היה יצחק. "הוא היה צריך רק לספק נשק וטנקים אבל רצה לצאת כמו כולם לקרב ולא חזר", היא אומרת. "אני מגיעה לפה לא מעט, בכל פעם שקשה לי אני באה לכאן".

 (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
(צילום: מוטי קמחי)

 (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
(צילום: מוטי קמחי)

 (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
(צילום: מוטי קמחי)

רות בכרך מחיפה הגיעה לפקוד את קבר בנה דורון, שנפל במלחמת שלום הגליל ב-82'. היא מגיעה בכל יום שישי אך היום הגיעה במיוחד כדי לטפל בקבר לפני יום הזיכרון. "אני יודעת שמחר יהיה פה צפוף מדי. אי-אפשר להשקות או לשים פרחים חדשים. בקושי להדליק נר, אז באתי לעשות את זה היום. אני לא צריכה יום זיכרון מיוחד בשביל לזכור את הבן, אבל למרות הכול אני חושבת שיום הזיכרון הוא חשוב, כדי שהציבור ידע להעריך ולזכור את אלה שנתנו את החיים שלהם בשביל המדינה".

 

בבית העלמין בקריית שאול בתל אביב נערכות משעות הבוקר ההכנות לטקס יום הזיכרון מחר. עשרות משפחות שכולות הגיעו ערב יום הזיכרון להתייחד עם יקיריהם.

אמנון סהר. חתך את הגבס ויצא לקרב ()
אמנון סהר. חתך את הגבס ויצא לקרב

יעקב פלומניק. שיקר כדי להתגייס ()
יעקב פלומניק. שיקר כדי להתגייס
אתי פלג הגיעה עם אמה לקברו של אחיה אמנון סהר ז"ל, שנפל בקרב על העיר סואץ במלחמת יום הכיפורים. בן 25 היה במותו. "הוא נכנס ביוזמתו והוא היה בכלל בחופשת מחלה", סיפרה. "הוא היה עם גבס, וכששמע על הלחימה הוא חתך את הגבס ויצא לקרב. כל הפעולות השמחות שלנו מתבטלות בסמוך ליום הזיכרון. אני ואימא באות יום לפני בגלל הצפיפות וביום עצמו באים כל המשפחה המורחבת. זה מין כינוס לזכרו. גם ביום העצמאות עצוב מאוד. אני מרגישה שאני לא יכולה לחגוג.

אני לא מזדהה עם זה שזה חג".

 

מרדכי דורי הגיע לבקר את קבר אחיו, ניסן דורי ז"ל, שנהרג כשהיה בן 19 בקרב בבקעת הירדן. "הוא נהרג עם 12 חיילים אחרי שהם נחשפו וזרקו עליהם רימונים", הוא מספר. "כל יום זיכרון אני מגיע יחד עם חייל מחטיבת הצנחנים. עשיתי ספר תורה על שמו כדי להנציח אותו. הנכד שלי עכשיו בצבא ואני מקווה שבזכות מי ששוכב פה - כל מי שנשאר יחיה חיים טובים וארוכים".

 

קרן דרור פלומניק הגיעה לקברו של הדוד שמעולם לא הכירה, יעקב פלומניק ז"ל, שנהרג במשחתת אח"י אילת, שטובעה על ידי המצרים אחרי מלחמת ששת הימים. יעקב נפצע קשה והצליח לשחות לחוף, אבל מת בבית החולים. "הוא היה בן הזקונים של המשפחה והוא היה כמעט בן 18 כי הוא שיקר בגילו כדי להתגייס", היא מספרת. "במשפחה המורחבת נוהגים לבוא לקבר בכל יום זיכרון, אבל בשנים האחרונות התחלנו להגיע יום קודם עקב העומס. אנחנו מעדיפים להתייחד לבד. השמחה של יום העצמאות בשבילי מהולה בעצב, אבל עם כל הכאב - הסמיכות של הימים מבחינתי היא טובה. אני עצובה אבל מאוד שמחה על עצם קיומה של המדינה. זה לא מובן מאליו".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: מוטי קמחי
בית העלמין בקריית שאול, הבוקר
צילום: מוטי קמחי
מומלצים