החלום של הבן הפך לשליחות חייו של האב

"באוגוסט 98' נשב לנו על שפת הים במנאלי, אם יש מקום כזה, ונשתה כוס מיץ תפוזים גדולה".

שחר רוזנברג ז"ל נהרג באסון המסוקים בשאר ישוב ב- 4.2.97, עשרים ימים לפני שמלאו לו עשרים. לאחר מותו מצאו הוריו, דבורה ואריה, מכתב שכתב לחברתו ובו הוא מספר לה על חלומו לטוס איתה למנאלי שבהודו, לאחר שחרורו, ולשתות ביחד כוס מיץ תפוזים גדולה. אביו החליט להגשים את חלומו של שחר, טס למנאלי כדי לשתות כוס מיץ תפוזים גדולה, ומאז ועד היום יוצא למסעות בעולם על מנת להנציח את זכרו של בנו.

אני ושחר נולדנו באותה השנה. אמהותינו בנות דודות, כך שהיינו נפגשים באירועים משפחתיים, אבל לא היה בינינו קשר מעבר לשיחות של קרובים-רחוקים. רק לאחר מותו זכיתי להכיר את מי שהיה, דרך העיניים של הוריו שנושאים אותו עימם לכל מקום. ביקשתי מאריה רוזנברג, אביו של שחר, לגולל בפני את סיפור המסע שהחל באותו יום ארור לפני 19 שנים ונמשך עד היום, מסע שחוצה צירי זמן ויבשות מרוחקות, אליו יצא בעקבות צוואתו של הילד שנהרג בארץ פלגי מים.

כוס מיץ התפוזים של מנאלי. אריה מגשים את המכתב שהותיר אחריו שחר ז"ל(צילום: אריה רוזנברג)

תוכל לספר לי על הרגע בו הבנת ששחר איננו?

"הייתי בדיוק בטיול תרמילאים של בני 50 עם חברי מומו. אנחנו נוחתים באושוויה שבארגנטינה ומגיעים לאכסניה, אני פותח את הטלוויזיה על CNN ויש משדר מיוחד על התרסקות שני הליקופטרים. על המסך כומתה זרחנית של הנח"ל ואני אומר למומו שיש לי הרגשה לא טובה, אפילו שידעתי ששחר היה אמור לעלות למוצב יום מאוחר יותר".

"התקשרתי הביתה. ילדי הבוגרים, שגיא ועינת, היו שם וגם קצין העיר. שגיא אמר לי ששחר עלה היום למוצב והם מחכים לשמוע מה קורה. השארתי את מספר הטלפון של האכסניה כדי שיתקשרו ברגע שהם יודעים משהו. המחותנת שלי היתה זו שהתקשרה אלי. היא לא הצליחה לדבר, אבל אני כבר הבנתי. 'אני מבין שאני צריך לחזור הביתה', אמרתי. 'כן, אריה. שחר ברשימת ההרוגים'".

"אחרי שטמנו את שחר לא יכולתי להיכנס לחדר שלו במשך כמה ימים טובים. אבל יום אחד דבורה, שכן נכנסה לחדרו, הביאה משם מכתבים ושירים של שחר. הוא כתב לחברתו ענת במכתב 'פש (קיצור של פשוש), באוגוסט 98' נשב לנו על שפת הים במנאלי, אם יש מקום כזה, ונשתה כוס מיץ תפוזים גדולה'. אין שפת הים במנאלי, אולי התבלבל לו עם גואה, אבל שנתיים לאחר שהוא נהרג החלטתי שאני נוסע להודו בעקבות החלום שלו. הגעתי למנאלי והלכתי לשתות כוס מיץ תפוזים גדולה".

"אחרי עשר שנים הבאתי גם את דבורה למנאלי. אמרתי לה 'אנחנו נוסעים ושותים כוס מיץ תפוזים נוספת'. במשך 14 ימים הסתובבנו בכל המקומות שהוא חלם להיות בהם, וכשהגענו לעגלת המיצים במנאלי הדמעות פרצו מאליהן. חיבקתי אותה ושעה ארוכה היינו לפותים האחד בשניה".

אתם עדיין בקשר עם חברתו של שחר?

"בודאי. ענת גרה בצפון וכבר אמא לשני ילדים. כולם מכירים את הסיפור עם פש ומדקלמים את זה".

הסתובבו בכל המקומות שבנם חלם עליהם. דבורה ואריה(צילום: אריה רוזנברג)

לראות בעיני עיניו

טיולו של אריה למנאלי, שנתיים לאחר לכתו של שחר, היווה את יריית הפתיחה למסע הנצחה חובק עולם שנמשך עד היום. "לשחר היתה הרגשה שהוא ייהרג בלבנון ולכן הוא השאיר לנו מעין צוואה" מספר אריה. "בצוואה הוא כתב 'אם אמות אני מבקש מכם לנסוע ולטייל כמנהג צעירים בעולם, כדי שאראה בעיניכם בעיני'. אני בן 69, אבל אחת לשנה אני מעמיס תרמיל על השכם, וכמו ילד צעיר אני נוסע לטייל בעולם. אני נוסע כדי לראות בעיני עיניו, לחוש בחושי חושיו, לטעום בחיכי חיכו ולהריח באפי אפו. אני לוקח אותו ויוצא לדרך".

"נסעתי לפיליפינים כי שחר חלם להגיע לשם בעקבות עינת אחותו שטיילה במקום. שחר חלם על מסע אופנועים באוסטרליה ועל תעלת פנמה, וגם את החלומות האלה הגשמתי. לא תמיד מתאפשר לי, אבל ברוב המקרים, כשאני פוגש מטיילים אחרים, אני מספר את סיפור החיים שלנו. אתה יושב במקום מבודד בגובה 2000 מטר, קר ואז מתחילה השיחה לזרום. זה עושה לי טוב שאני משתף ומדבר על הילד שלי".

חלם לטייל ברחבי העולם. שחר רוזנברג(צילום: אריה רוזנברג)

חלומו של שחר למעשה הפך לחלום שלך?

"תמיד הייתי הנודד, ועל שחר כולם אמרו אותו הדבר, כך שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ. מגיע מצב שבו לא ידעתי מתי אני מתחיל ושחר נגמר, וההפך. על הדרך, החלום שלו הפך לחלום שלי, אבל המטרה האמיתית היא ההנצחה. אחד הפחדים של הורים שכולים הוא שישכחו את הילד שלהם כי יש חללים חדשים מידי שנה, ומטבע הדברים כולם מתמקדים בנופלים האחרונים".

"כל שנה אני יוצא למסע, ובכל פעם שאני חוזר אני כותב את הילד שלי, ומוציא לאור ספר על המסע. לא קל לצאת לטיולים האלה בגילי, אבל המטרה מקדשת את האמצעים, כי דרך הספרים האלה אני מנציח את שחר. אני קורא לפרויקט הזה 'לראות בעיני עיניו'. עבור חלק מהספרים שכתבתי לקחתי איורים משחר, למשל מצאתי ציור של שחר עם בית קברות ושני מסוקים חגים מעליו, כאילו הוא ידע שזה בא. אז השתמשתי בזה לכריכה של הספר".

הציור של שחר הפך לעטיפת ספרו של אריה(צילום: אריה רוזנברג)

הנצחתו של שחר מקלה על ההתמודדות?

"בני שגיא אומר 'איזה התמודדות? אנחנו מופסדים מראש'. זו הרי מלחמה יומיומית. כאילו נפלת לבור ואתה מטפס עם הציפורניים, וזה סיזיפי. מצליח טיפה לעלות למעלה ומשהו שוב מושך אותך למטה, וחוזר חלילה. זו לא התמודדות, אלא מאבק מתמיד. אבל החיים נמשכים. אנחנו חיים, ואנחנו חיים בשביל החיים. יש לנו ילדים ונכדים, ודבורה ואני סוחבים את השבט הגדול הזה. צריך לחוש את הרגע, להרים כתפיים ולהמשיך הלאה, כשכל הזמן הזה שחר דואג מלמעלה ומשגיח עלינו".

אריה מתראיין לכתבה על 15 שנה לאסון המסוקים

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

<object width='408' height='296' type='application/x-shockwave-flash' data='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'><param name='movie' value='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'/><param name='flashvars' value='config={&quot;key&quot;:&quot;#&#036;82d88990cf33aa2235a&quot;,&quot;clip&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://ynethd-f.akamaihd.net/z/0212/0302121230_AsonMesokim4.flv/manifest.f4m&quot;,&quot;scaling&quot;:&quot;fit&quot;,&quot;provider&quot;:&quot;akamai&quot;,&quot;type&quot;:&quot;video&quot;},&quot;plugins&quot;:{&quot;akamai&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/AkamaiAdvancedFlowplayerProvider-3.9.swf&quot;},&quot;controls&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.controls-3.2.16.swf&quot;,&quot;autoHide&quot;:false,&quot;height&quot;:26,&quot;zIndex&quot;:1},&quot;amta&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/amta_plugin_20314.swf&quot;,&quot;siteKey&quot;:&quot;ynet&quot;,&quot;category&quot;:&quot;3925.Dating-9223.love.of.my.life&quot;}},&quot;logo&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/ynetlogo.png&quot;,&quot;top&quot;:15,&quot;left&quot;:15,&quot;fullscreenOnly&quot;:false}}'/><param name='allowfullscreen' value='true'/><param name='quality' value='high'/><param name='cachebusting' value='true'/><param name='bgcolor' value='#000000'/><param name='wmode' value='opaque'/><param name='AllowScriptAccess' value='always'></object>

לעולם לא אשלים ילד/ אריה רוזנברג

שלום לקטן בילדיי

שלום למסתופף בצל שדי

לא אשלים לעולם ילד, שלא אזכה לראותך מחייך

לא אשלים לעולם ילד, שלא אשמע רעם צחוקך המתגלגל

לא אשלים לעולם ילד, שלא תשתף אותי בתכניותיך העתידיות

לא אשלים לעולם ילד, שלא תיסע לחקור ולתור ארצות רחוקות

לא אשלים לעולם ילד, שלא תצא בעקבות "איתקה"

לא אשלים לעולם ילד, שלא תחבקני לעודדני

לא אשלים לעולם ילד, שלא תטמון פניך בחזי בכדי שלא להיפרד

לא אשלים לעולם ילד, שלא אוכל להריח מליחות זיעתך

לא אשלים לעולם ילד, שלא אוכל ללטף שיערך הקוצני

לא אשלים לעולם ילד, שלא אוכל להביט בך מהצד בגאווה

לא אשלים לעולם ילד, שלא אוכל להשלים.