האם נשקפת סכנה לדמוקרטיה הישראלית?
האם הדמוקרטיה הישראלית נמצאת באחד מרגעי השפל שלה? תלוי את מי שואלים. פרופ' מרדכי קרמניצר, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה ופרופ' אריה אלדד, ח"כ לשעבר באיחוד הלאומי, על הנושא
בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה
בחודשים האחרונים האווירה הציבורית ספוגה בקולות שמצהירים על שפל חדש בכל הקשור לאופייה הדמוקרטי והליברלי של מדינת ישראל ושל מוסדות השלטון שלה. אל שלל הדוגמאות, הכוללות נאומים, הצהרות וגם הצעות חוק קונקרטיות, הצטרפה ביום העצמאות גם הכתובת האנושית: "עם אחד מדינה אחת", ששורטטה במהלך טקס יום העצמאות המסורתי ועוררה תגובות נזעמות והאשמות סמי-פאשיסטיות.
מחר (רביעי), למשל, אמורה לעלות לדיון - בוועדת חוק, חוקה ומשפט בכנסת - הצעת חוק העמותות להצבעה בקריאה שניה ושלישית. הצעה זו מבקשת לחייב ארגוני זכויות אדם הממומנים על ידי מדינות זרות, שעד כה נדרשו לפרסם כמו כל עמותה את דוחותיהם מדי רבעון, להציג גם גילוי נאות בפתח כל דיון או מסמך אותו הן מעבירות לגבי מקורות המימון שלהן.
עוד בנושא
"הדמוקרטיה בישראל אינה שייכת רק לשמאל"
מה הכי השפיע על הדמוקרטיה בישראל?
לדברי פרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, המהלכים החקיקתיים דוגמת התיקון לחוק העמותות, הם השמצה לכל דבר, מפני שארגוני זכויות האדם מנהלים אג'נדה ישראלית מתוך מוטיבציה ישראלית.
"גם חוק ההדחה שידון היום בוועדת חוקה - בו מבקשים נבחרי הציבור ליטול את היכולת לסלק חברי כנסת שלא על ידי הרשויות המוסמכות, על סמך התבטאויות כאלה ואחרות, על בסיס של קריטריונים עמומים למדי, כגון שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית - הוא דוגמה מובהקת למתקפה על הדמוקרטיה".
"אני חושב שאחת הדוגמאות המובהקות של הזמן האחרון, בכל מה שקשור למתקפה על הדמוקרטיה, היא שכאשר התחילה אינתיפאדת הסכינים, כל מיני מנהיגי ציבור ומומחי ביטחון למיניהם יצאו עם התזה שאסור שמחבל מהסוג הזה יצא חי, כלומר שצריך להרוג אותו, גם כשהוא כבר מנוטרל ולא מהווה סכנה", מסביר פרופסור מרדכי (מוטה) קרמניצר, סגן נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה.
"לאחר מכן, כשהתרחש אירוע החייל, ראינו שכאשר הרמטכ"ל ושר הביטחון ניסו לחדד את הערך שלא פוגעים במחבל אחרי שהוא נוטרל, הם נתקלו בתגובה מאד קשה והפוכה מצד אנשים מתוך המערכת הפוליטית. אך חמור ומסוכן מזה הוא שבסקרי דעת קהל התברר שרוב הציבור תומך בגישה של לחסל בכל מקרה. אני חושב שזו סיטואציה שלא היינו בה בעבר".
יש תופעות של גזענות, של עוינות כלפי ערבים
לטענת קרמניצר, למקרה החייל היורה מצטרפות דוגמאות שמציירות תמונת מצב עגומה בכל הנוגע לחלק הליברלי שבמדינה יהודית ודמוקרטית. "יש תופעות של גזענות, של עוינות כלפי ערבים בהיקפים ובעוצמות שלא ראינו בעבר. יש התחזקות של מגמה בכל הקשור להדרת נשים, יש התקפת מחץ מכל מיני כיוונים על ארגוני החברה האזרחית, גם מצד המערכת הרשמית וגם מצד ארגונים חברתיים אחרים. הטמעתם של סוכני חרש מטעמם של ארגוני ימין בתוך ארגוני זכויות אדם, זו נקודת שפל שבאה להפוך את החברה שלנו לחברה של אדם לאדם מרגל", הוא מדגיש.
לדבריו, המהלכים החקיקתיים, דוגמת התיקון לחוק העמותות, הם השמצה לכל דבר, מפני שהארגונים האלה מנהלים אג'נדה ישראלית מתוך מוטיבציה ישראלית. "גם החוק שמנסים להעביר, שיאפשר לסלק חברי כנסת על סמך התבטאויות כאלה ואחרות, על בסיס של קריטריונים עמומים למדי, כגון שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הוא דוגמה מובהקת למתקפה על הדמוקרטיה".
יש איזשהו רגע בזמן שאפשר להצביע עליו כמכונן בהקשר הזה?
"צריך להבין שמדובר בתהליכים ולא ברגעים, ובשנים האחרונות מתרחש תהליך של היחלשות הבסיסים המהותיים של הדמוקרטיה הישראלית. הבעיה עם התהליך הזה היא שכמעט אף פעם אי אפשר להצביע על איזשהו רגע מסוים שבו הדברים הופכים להיות איומים ונוראיים. מצד שני, אם המגמה נמשכת לאורך זמן ואין כוחות נגדיים שבולמים אותה, אז בסופו של תהליך אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מופתעים ולשאול איך קרה שלא שמנו לב."
מה הוביל אותנו לשם?
"יש שורה של סיבות, אבל המרכזיות שבהן כוללות את המהלך המחשבתי שמזהה מניעת קולות ביקורתיים עם הגנה מפני דה-לגיטימציה של המדינה. אני חושב שזה בדיוק להיפך, בעיני אלו בעולם שאינם עוינים אותנו, ויש הרבה כאלה, ככל שבישראל יש יותר דמוקרטיה חופשית וקולות ביקורתיים, היא מקבלת יותר נקודות. דווקא במקום שבו מנסים לבלום ביקורת, ישראל מפסידה נקודות, כך שבפועל במקום לטפל בבעיית הדה-לגיטימציה, מחריפים אותה".
הסיבה השנייה, קשורה לדבריו לאווירה הציבורית הקשה סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני. "בשנים האחרונות גוברת התחושה שמצד אחד המצב יוצר אתגר בטחוני בלתי נגמר, ומצד שני לא הולך להיות שום הסדר, אין פתרון ונגזר עלינו לחיות במאבק מתמשך. אני חושב שאווירה כזאת של 'להתבוסס' בתוך מאבק כשאין אופק ואין תקווה, היא רעילה בהקשר של דמוקרטיה, ומחייבת הלך רוח של אופטימיות, של תקווה".
הלך הרוח, טוען קרמניצר, נפגם, בין היתר, בשל הישג מרכזי של הימין הקיצוני, שהצליח ליצור זיהוי של ערכים כמו דמוקרטיה, ליברליזם וזכויות אדם, עם שמאלנות.
"לציבור החרדי אין מחויבות לדמוקרטיה"
"יש בישראל ציבור גדול שאין לו מחויבות אמיתית לדמוקרטיה ליברלית. בהכללה, אפשר לדבר על הציבור החרדי, על ש"ס, על חלק לא קטן מהציונות הדתית, וכמובן שגם בחברה הערבית יש חלקים שהם רדיקליים ופונדמנטליסטים.
"אם מחברים את כל הקהלים האלה ביחד, מגלים תמונה לא פשוטה, במובן של מי מתייצב מאחורי הדגל של דמוקרטיה ליברלית. זה מאד בולט בליכוד, שהייתה פעם תנועה לאומית ליברלית, וניקתה מתוכה כמעט את כל היסודות האלה. צריך לזכור שאפילו נשיא המדינה הוא איש שראש הממשלה, למעשה, פעל למניעת בחירתו כנשיא, בגלל ההשקפות הליברליות שלו".
אל מול החשש הגובר מפני היחלשות המנגנונים הדמוקרטיים, יש מי שמציעים קריאה חלופית של המציאות הפוליטית-חברתית בישראל.
"נתחיל בזה שאין שום סכנה לדמוקרטיה הישראלית, היא מאד יציבה והיא צבועה בצבע אחד אולטרה ליברלי", משיב פרופסור אריה אלדד לטענותיו של קרמניצר.
הדמוקרטיה ממש לא בסכנה
"אצלנו בחרו והסיתו בהדרגה את הדמוקרטיה לכיוון קיצוני ביותר, אבל היא לא נמצאת בשום סכנה. הבעיה היחידה היא שכל אלה שהצליחו בעשורים הראשונים של המדינה לדחוק את מקומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ולשים את הדגש העיקרי על הדמוקרטיה שלה, עושים כל שהם יכולים כדי לשמור על ההישגים שלהם.
"כל חוק שמנסה להדגיש את דמותה היהודית יראה בעיניהם כפאשיסטי, דיקטטורי וכפגיעה אנושה בדמוקרטיה. זה קשקוש, כמו המשפט 'מה שאני חושב זו האמת, ומה שאחרים חושבים זו חתירה נגד הדמוקרטיה'. פלורליזם אצלם זו סיסמה חלולה, מס שפתיים. קרמניצר לא מאמין שהאמת שלי היא אמת, ולכן בצדק הוא יילחם על האמת שלו, אבל לא בצדק יעשה דה-לגיטימציה לאמת שלי. איך זה עולה בקנה אחד עם פלורליזם?", הוא תוהה.
יש מקרים שבהם אתה כן מזהה פגיעות בדמוקרטיה?
"מבחינתי, פגיעה בזכות יסוד חופש הפולחן, היא דבר שהיה צריך לקומם כל אדם נאור וליברלי בישראל, ולמרות זאת אנחנו לא רואים מאבק אמיתי על זכותם של יהודים להתפלל בהר הבית", מביא אלדד דוגמה.
"גם ההתנתקות הייתה ללא ספק פגיעה בזכויות הפרט, בזכויות האדם ובזכויות הקניין של אלפי אנשים. פגיעה קשה שהועברה באמצעות חקיקה, שזה בסדר גמור, ועדיין לא שמעתי את אותם גופים שהיום צורחים 'פגיעה אנושה בדמוקרטיה', טוענים שיש פה פגיעה לא מידתית בזכויות שנגזרות מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
"כלומר, יש בישראל פגיעות בדמוקרטיה, אבל כשהן באות משמאל, אני לא רואה את הגופים הליברלים נלחמים עבור הערכים שלהם עצמם. למרות זאת, הדמוקרטיה הישראלית לא נתונה בשום סכנה".
לתפיסתו של אלדד, הקונפליקט האמיתי קשור יותר בעמדות פוליטיות מאשר במאבק סביב אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל. "אם צריך לדרג את מוקדי החיכוך, אז בוודאי הסכסוך היהודי-ערבי עומד במקום הראשון, הוא שואב לתוכו את רוב העמדות הפוליטיות שמגדירות את האדם כבעד או נגד דמוקרטיה.
"אבל כשמגרדים את הצבע הזה מעל לפני השטח, מגיעים לשאלת הסכסוך, שאלת ארץ ישראל, שאלת ההתנחלויות. יש גם נושאים אחרים, כמו חופש הפרט ונושאי דת ומדינה, אבל אלה היו כאן מאז היות האדם. המלחמה בין נביאים לכוהנים בימי בית ראשון ובית שני היא בדיוק אותו סוג של מלחמה, והיא לא הולכת להיות מוכרעת, לא עכשיו ולא בעתיד".
יתרה מזאת, אלדד טוען כי לתפיסתו, הצד הימני של המפה הפוליטית מחויב לערכים דמוקרטיים לא פחות מהשמאל. "אני לא רואה מישהו שחושב ברצינות שלא צריך דמוקרטיה בישראל".
גם כשאתה שומע אמירות כאלה ואחרות של ראש הממשלה? גם במקרה החייל היורה?
"לאמירות של ראש הממשלה לא הייתי מקציב דיבור כי אינני מעריך את אמירותיו, כיוון שהוא אינו נתפס בעיני כמי שאומר אמת, ואינו נתפס בעיני כמי שדבריו משקפים אפילו לא אמת פנימית, אלא תמרון פוליטי כזה או אחר.
"אני מסרב לראות את הדברים כמייצגים עולם ערכים איזשהו. סיפור החייל הוא סיפור שונה לגמרי, ונדמה לי שמי שכורך אותו בכריכה אחת עם שחיקת ערכי צה"ל, והמוסר וטוהר הנשק, הוא פשוט בור ועם הארץ. הוא לא מכיר את ההיסטוריה של עם ישראל", קובע אלדד.
לדבריו, בכל מלחמות ישראל היו מעשים של מי שראה את האויב כפות או מוטל לרגליו והחליט להרוג אותו. "אלה מעשים שבאמת צריך לדון בכל אחד מהם על פי הנסיבות. אבל לבוא ולגזור מהמקרה הזה על שחיקה או הדרדרות במעמדה של הדמוקרטיה הישראלית, או נטייה לגזענות, זה באמת טיעון עלוב כי הוא טיעון של מי שלא יודע מה היה כאן במבצע סיני, במבצע ליטני ובמלחמת יום הכיפורים", הוא קובע.
"לצערנו, הרגו שבויים. התופעות האלה קיימות בכל העולם, ובכל המלחמות. לא דילגו עלינו, אנחנו לא עם של מלאכים. אני לא מזהה שום דבר חדש שקורה פה שלא היה קיים תמיד, אמנם בשוליים, אבל קיים. אם פעם הייתה לנו הגדרה, שמי שנאמן לארץ ישראל השלמה ושולל הקמת מדינה פלסטינית הוא ימין, אז נשארנו עם מיעוט קטן כי ראש הממשלה כבר לא מאמין בדברים האלה והוא כאילו מייצג את הימין. ובכל זאת, רוב הציבור זז ימינה בשנים האחרונות, ולכן יש איזושהי קבוצה מנצחת וקבוצה מפסידה, והקבוצה המפסידה מנסה לעשות כל מה שאפשר כדי להתבצר באותם איים שנותרו לה כדי לשלוט. בסוף מדובר על קבוצה שהפסידה, ועכשיו מחפשת תירוצים", הוא אומר ומוסיף: "המנופפים בדגל הדמוקרטיה הם הראשונים לבוז להכרעת הרוב".
לפנייה לכתב/ת 
