דו"ח: הישראלים עובדים יותר ומתקשים לקנות דירה

דו"ח מצב המדינה של מכון טאוב מגלה בלימה בגידול האוכלוסיות הערבית והחרדית בישראל באופן כזה שהוא מפריך את התחזיות המוקדמות, שלפיהן בשנת 2050 רוב האזרחים ישתייכו לאוכלוסיות לא ציוניות. בין היתר, מיוחס הדבר לירידה בכמות הילדים בזרמים של מגזרים אלה, ובקיצוץ הקצבאות שהוביל להפחתה בילודה לצד יציאה מוגברת לעבודה כדי לפרנס את המשפחה.

בשנת 2006 עמד אחוזם של הערבים על 25, ובשנת 2008 היה אחוז דומה בקרב החרדים. באותו זמן, חלקם של הילדים היהודים בחינוך הממלכתי ירד בשמונה אחוזים והגיע ל-35.5 אחוז. שיעורם של הילדים בחינוך הממלכתי דתי ירד בשני אחוז והגיע ל-15. מאז חל שינוי משמעותי. בתוך עשור, שיעורם של הילדים הערבים בגנים הצטמצם ל-21.5 אחוז וחלקה של האוכלוסייה החרדית באותם גילאים הצטמצם והתייצב על מעט מתחת ל-23. במקביל, שיעורם של היהודים החילונים בגילאים הללו עלה ל-40 אחוז. 

את המגמות ניתן להסביר בצמצום שיעור הילודה בקרב ערבים וחרדים, שככל הנראה נובע מעלייה בהשתתפות בכוח העבודה בקרב אוכלוסיות אלה וגם מהצמצום בקצבאות הילדים באמצע העשור הקודם. את תוצאות הצמצום הנוסף בקצבאות הילדים, מתקופתו של שר האוצר יאיר לפיד, עדיין מוקדם לראות אך ישנן הערכות כי התמונה תהיה דומה – המשך צמצום שיעורי הילודה בקרב האוכלוסיות הללו, שזקוקות כעת ליותר כסף כדי לשרוד.

נתון נוסף מראה תנועה משמעותית מזרמי החינוך הדתיים יותר לחינוך הממלכתי. על פי החוקרים, לא מדובר דווקא במגמה של חילון, אלא בבעיות כלכליות שגורמות להורים לשלוח תחילה את ילדיהם לגנים דתיים או חרדיים, ואחר כך להעבירם לאלה הממלכתיים.

אחוז בעלי הדירה עולה בהתאם לגיל 

עוד עולה מהדו"ח כי שיעור הבעלות על דירת מגורים בקרב זוגות צעירים מצטמצם. בקרב בני 44-35: אחוז הישראלים שאינם גרים בדירות בבעלותם עלה ב-2014 ל-36, לעומת 30 אחוז עשור קודם לכן. בגילאי 34-25 המצב חמור יותר ומראה כי באותן שנים עמד אחוזם של חסרי הדירה על 60. מעל גיל 45 המצב משתפר ו-80 אחוזים מהישראלים מחזיקים בדירה בבעלותם, בעיקר משום שדירות אלה נרכשו לפני הזינוק במחירים.

הישראלים, על פי הדו"ח, עובדים יותר מהמועסקים ב-OECD. בשני העשורים האחרונים ירד מספר שעות העבודה השבועיות הממוצע לגברים הן בישראל והן ב-OECD, אולם הירידה בישראל הייתה מעט תלולה יותר ולכן הפער בינה ובין ה-OECD הצטמצם מעט. הגברים הישראלים עובדים קרוב ל-45 שעות שבועיות לעומת עמיתיהם ביתר מדינות ה-OECD, שם עומד הממוצע על כ-40 שעות שבועיות.

בתחום המסים קובעים החוקרים כי בניכוי מרכיב הביטחון מתוך המסים וההוצאות, שיעורי המס בישראל הם בין

הנמוכים ב-OECD - דבר המעיד על גישה הנוטה להתערב פחות בפעילות השוק. עקב כך, נכתב, הכנסותיה של ישראל נמוכות יותר, וכך גם יכולתה להשקיע במגוון תחומים, לרבות תשתיות ותוכניות רווחה.

פרקים אחרים בדו"ח העוסקים בהשכלה מלמדים כי בכל המגזרים נשים משכילות יותר מגברים. החוקרים מצאו כי בכל קבוצות האוכלוסייה, שיעור הנשים המסיימות תואר ראשון גבוה יותר משיעור הגברים המסיימים תואר ראשון. על אף הנתון, נמצא כי גברים משתכרים יותר מאשר נשים, אולם ההפרשים ירדו מ-17 אחוז בשנת 2000 ל-14 כיום. שיעור נמוך יותר מהממוצע ב-OECD.

עוד נמצא כי הקבוצה בעלת שיעור המשכילים הגבוה ביותר היא יהודים חילונים, ולאחריה - יהודים דתיים. "השיעור הנמוך של בעלי תואר ראשון בקרב ערבים מצביע על החשיבות של הנגשת ההשכלה הגבוהה לקבוצה זו", נכתב בדו"ח.