מצטייני העונה: מאליהו ועד ורגאס
הפורוורד הישראלי הוביל את הפועל י-ם לאחת העונות הסדירות הטובות בתולדות המועדון, הרכז של מכבי חיפה סידר לקבוצתו יתרון ביתיות בפלייאוף. וגם: עירוני נהריה הוכיחה עד כמה חיבור קבוצתי חשוב
רגע אחרי סיום העונה הסדירה ושלושה ימים לפני תחילת הפלייאוף, כתבי הכדורסל של ynet ספורט מסכמים את עונת 2016/17 בליגת העל בכדורסל.
לטבלת ליגת ווינר סל
זו אולי לא הייתה העונה הכי איכותית, אבל היא הייתה מותחת כמעט עד השנייה האחרונה וסיפקה לנו מאבקי תחתית לוהטים, מאבקי מיקום בצמרת וגם כמה קבוצות שאיכזבו בגדול.
ישראלי העונה: ליאור אליהו
היו לאיש והגויאבה עונות טובות יותר, אבל ברגעים החשובים הוא עדיין היה שם בגדול עבור הפועל ירושלים, וסיים את העונה עם מספרים נאים.
שיא הקריירה שקבע במחזור ה-15 מול נס ציונה עם 12 אסיסטים יסביר את השינוי שעבר מאז שהגיע לבירה. אליהו לא מחפש את הנקודות והסטטיסטיקה האישית אלא את טובת הקבוצה, וזה התבטא מצוין עם הרצף הנהדר של האדומים בסיום העונה והמקום הראשון.
ממוצעים עונתיים: 11.7 נקודות, 6.2 ריבאונדים, 4.3 אסיסטים ו-14.8 במדד ב-25.5 דקות.
זר העונה: גרגורי ורגאס
ספק אם מישהו בתחילת העונה הסתכל על הסגל של מכבי חיפה וחשב שהיא שווה את המקום השלישי בו סיימה. עם ישראלים אפורים וזרים סבירים, המקום הריאלי של הירוקים היה במקרה הטוב במרכז הטבלה.
כבר במשחקי ההכנה היה ברור שמשהו טוב יקרה ב-2016/17 ברוממה. הסיבה: גרגורי ורגאס. הרכז שהעלה במו ידיו את ונצואלה כמה שבועות קודם לכן לאולימפיאדה, הגיע בכושר נהדר וסחף אחריו את חבריו לעונה טובה מאוד. מהרגע הראשון הוא ורמי הדר שידרו על אותו הגל, וכשזה קורה, והמאמן הופך את הקבוצה לתלכיד מחובר, הדרך להצלחה הרבה יותר קלה.
ורגאס אמנם מדורג במקום ה-15 בלבד במדד האיכות, אבל הוא שני בחטיפות (2.4), שלישי באסיסטים (6.4) ושלישי בדקות (35). משחקו הטוב ביותר היה מול עירוני נס ציונה, שהסתיים בניצחון קבוצתו אחרי שתי הארכות 103:104. ורגאס נכח על הפרקט בלב המושבה הכי הרבה דקות מבין שחקני שתי הקבוצות (47), קלע 28 נקודות (12 מ-21 מהשדה), מסר 12 אסיסטים, קלט 6 ריבאונדים, חטף 5 כדורים ואיבד עוד 9. בסוף הערב המדד שלו עמד על 32.
ממוצעים עונתיים: 13.9 נקודות, 6.4 אסיסטים, 4.6 ריבאונדים, 2.4 חטיפות, 15.8 במדד ב-34.7 דקות.
מאמן העונה: אריק אלפסי
דני פרנקו אמנם סיים את הליגה במקום הראשון אחרי תצוגות נהדרות בסיבוב השלישי, אבל בשורה התחתונה עשה את המצופה ממנו. רמי הדר הצעיד כאמור קבוצה בלי יותר מדי כישרון עד למקום השלישי בזכות הגנה בלתי מתפשרת והליכה אחריו בעיניים עצומות, אבל אריק אלפסי עשה באמת את הבלתי ייאמן שסידר לעירוני נהריה יתרון ביתיות בפלייאוף עם אחד הסגלים היותר אלמוניים שהיו כאן בשנים האחרונות.
עם ניב ברקוביץ' אחרי שנתיים רעות בהפועל אילת כמנהיג, וחבורת ישראלים שבמקרה הטוב יכולה להוביל קבוצה בליגה הלאומית, אלפסי סיים את הליגה במקום הרביעי, לפני קבוצות עם תקציב גבוה יותר בצורה משמעותית כמו הפועל אילת, מכבי ראשל"צ והפועל ת"א.
אלפסי, שמזוהה בעיקר עם ברק נתניה של סוף העשור הקודם ותחילתו של הנוכחי (הגעה לפיינל פור וגמר גביע המדינה), החזיר את שמו לבורסת השמות שראויים לקבל בעתיד קבוצות גדולות, אבל נראה שקשר את עתידו בזה של נהריה.
חמישיית העונה (מצטרפים לורגאס ואליהו)
ניב ברקוביץ' (השחקן המשתפר) – בגיל 30 ואחרי שנתיים לא טובות בהפועל אילת, ברקוביץ' חזר ליהנות והפך לאחד הרכזים הטובים בליגה. במהלך כל העונה שם לעצמו דגש לחפש את ארבעת הזרים (מייקל אומה, גילברט בראון, קמרון קלארק וריצ'ארד הוואל) שנהנו מהמסירות שלו כדי לקלוע סלים קלים ולשפר סטטיסטיקות אישיות.
משחקו הטוב ביותר היה, איך לא, בניצחון החוץ 65:78 על האקסית מאילת. ברקוביץ' קלע 14 נקודות, חילק 10 אסיסטים, חטף 4 פעמים וקטף 3 ריבאונדים ב-38 דקות. למרות הפציעה בכתף באמצע הסיבוב השלישי, הוא חזר לשחק ויעמוד לרשות אלפסי בפלייאוף.
ממוצעים עונתיים: 6.5 נקודות, 6.7 אסיסטים, 3.6 ריבאונדים, 2 חטיפות, 12.2 במדד ב-29 דקות.
וויל קלייבורן – הדבר החיובי היחיד שיזכרו מהעונה הנוראית של הפועל חולון. קלייבורן סחב על גבו לאורך כל העונה את הסגולים, ואם הוא היה משחק בקבוצה קצת יותר טובה ככל הנראה שגם היה נבחר למצטיין העונתי. הוא הראה ורסטיליות מרשימה ולא פעם גרם לאנשים לתפוס את הראש ולא להבין איך שחקן ברמתו נמצא בסגל של קבוצת תחתית בישראל.
ב-30 מתוך 33 משחקי הליגה קלע קלייבורן בספרות כפולות, חמש פעמים תפר 30 או יותר נקודות, 18 פעמים תרם 20 או יותר. עם קליעה יותר יציבה (33 אחוז עונתי לשלוש), כנראה שהוא כבר היה משחק באחת הקבוצות הטובות ביבשת ואולי בכלל ב-NBA.
ממוצעים עונתיים: 20.9 נקודות, 8.3 ריבאונדים, 2 אסיסטים, 1.4 חטיפות, 21.7 במדד ב-36.1 דקות.
דריל מונרו – עוד שחקן שהיה מועמד רציני לתואר ה-MVP העונתי, אבל סיום עונה רע מאוד של קבוצתו מנע ממנו את התואר. הסנטר של מכבי ראשל"צ פתח את 2015/16 בסערה והראה חוכמת משחק יוצאת דופן לשחקן בעמדה שלו. יכולת המסירה, ההתמצאות בצבע והקליעה מחצי מרחק, הפכו אותו לאחד היעילים בליגה.
מונרו גם היה בורג משמעותי מאוד במסע הנפלא של הכתומים ביורופקאפ שהסתיים ברבע הגמר. השאלה שנותרה בגדר תעלומה היא האם הוא יוכל לסחוף את ראשל"צ בפלייאוף, ולהראות שלמרות שהמספרים שלו נשארים גבוהים, הקבוצה גם מנצחת.
ממוצעים עונתיים: 17.3 נקודות, 8.9 ריבאונדים, 3.7 אסיסטים, 1.8 חטיפות, 24.2 במדד ב-33.6 דקות.
חמישייה שנייה
רביב לימונד - 16.8 נקודות, 4.6 אסיסטים, 3.5 ריבאונדים, 1.5 חטיפות, 15 במדד ב-34 דקות.
דיאנטה גארט - 18.7 נקודות, 6.2 אסיסטים, 3.7 ריבאונדים, 1.4 חטיפות, 19.8 במדד ב-35.6 דקות.
שון דוסון - 15.7 נקודות, 6 ריבאונדים, 3 אסיסטים, 2 חטיפות, 19.6 במדד ב-31.7 דקות.
אלאדה אמינו - 14.6 נקודות, 9.9 ריבאונדים, 1.7 חסימות, 22.2 במדד ב-29.2 דקות.
ריצ'ארד הוואל - 15 נקודות, 9.6 ריבאונדים, 1.5 חטיפות, 18.4 במדד ב-30.2 דקות.
תגלית העונה: כרם משעור
סוכנו של הפורוורד בן ה-24 הציע אותו בערך לכל קבוצות הליגה. כולן סירבו. יו"ר בני הרצליה, אלדד אקוניס, שהפתיע כשבחר ללכת על חמישה זרים העונה, החליט להמר עליו ופגע בול. במשחקי ההכנה משעור הראה יכולת אתלטית לא אופיינית לשחקן מקומי, הגנה מצוינת זכר לימיו בקולג' ובעיקר חוסר פחד, דבר שלא מאפיין ישראלים בשנתם הראשונה בליגה. אם יידע לשפר את הכדרור, אחוזי הקליעה מהעונשין (48 העונה) ואת הקליעה לשלוש, אין ספק שהכדורסל הישראלי ירוויח בגדול.
ממוצעים עונתיים: 8.4 נקודות, 4.1 ריבאונדים, 1.1 חטיפות, 8.2 במדד ב-20 דקות.
השחקן הצעיר: איתי שגב
בעונה כל כך קשה עבור מכבי תל אביב שכללה קביעת שיאים שליליים, הדחה כפולה מאירופה וחילופי מאמנים, שגב הצליח לבלוט ולקחת בשתי ידיים את הצ'אנס שקיבל. הפורוורד, שזכה בתחילה בדקות בגלל החוק הרוסי והפציעות של חבריו לקבוצה, הוכיח במהרה שמגיע לו מקום ברוטציה בזכות ולא בחסד, ובהמשך אפילו הפך לשחקן חמישייה לגיטימי.
החלק ההתקפי צריך עדיין ליטוש רב כדי שהפוטנציאל הישראלי יממש את עצמו בצורה המקסימלית, אבל אין ספק שהוא נותן הרבה נחת לאוהדים וההנהלה שרואים שחקן מקומי צעיר פורח אצלם במועדון.
ממוצעים עונתיים: 5.2 נקודות, 4.7 ריבאונדים, 1.4 חטיפות, 8.3 במדד ב-16.9 דקות.
הקבוצה המפתיעה: עירוני נהריה
אי אפשר לחתום את כתבת המצטיינים בלי אזכור נוסף של נהריה. אחרי שהחליטה בקיץ לוותר על מי שהצעיד אותה לתקיעת יתד בליגת העל – רועי חגאי, היה נראה כי בצפון ינסו בעיקר לשרוד עונה נוספת, אבל לאריק אלפסי ושחקניו היו תוכניות אחרות.
עובדה שלמעט קטגוריית ריבאונד ההגנה (28.3) נהריה לא נמצאת בצמרת באף מדד סטטיסטי משמעותי – וברוב המדדים נמצאת בתחתית הרשימה - מוכיחה עד כמה העונה הזו עבורה היא מיוחדת ומפתיעה. יותר מכל נהריה הוכיחה כי אצלה בבית היא יכולה לנצח כל קבוצה, כשגברה פעמיים על מכבי ת"א ופעם נוספת על הפועל ירושלים.
הקבוצה המאכזבת: עירוני נס ציונה
דווקא אחרי שנתיים בהן צברה ניסיון ונכנסה לפלייאוף, הקבוצה מאולם לב המושבה נכשלה ובגדול מכל הבחינות. ההחלטה להיפרד ממאיר טפירו בקיץ הוכחה כרעה, החתמתו של דיימון סימפסון עד חודש פברואר בידיעה שרק אז הליגה מתחילה באופן מעשי ופיטוריו המוזרים של נדב זילברשטיין בשלב מוקדם (למרות שבע השנים בהן אימן את הקבוצה) תרמו גם הם לבלאגן.
לכך צריך להוסיף את ההחתמות של איוון האסקה ומיצ'ל וואט שלא הוכיחו את עצמן, ואת זו של טריקו ווייט שעשה לנס ציונה פורפרה עד שהסכים להגיע. כשכבר נחת זה היה בימים בהם הכתומים החלו לשחק כדורסל טוב, ולעופר ברקוביץ' לא הייתה ברירה אלא לשתפו.
לפנייה לכתב/ת 
