סין רוצה לכבוש את העולם עם כדורגל. הילדים שלה פחות
בייג'ינג הכריזה על תוכנית שאפתנית שתהפוך אותה למעצמת כדורגל עד 2050, כולל זכייה בגביע העולם ואירוח המונדיאל. המטרה: להפגין את עוצמתה. יש רק בעיה אחת: הילדים לא משתגעים על המשחק, וההורים מעדיפים שיילכו לאוניברסיטה
נקפוץ 20 שנה קדימה. סין נמצאת בעיצומה של תנופת כדורגל לאומית, ומשקיעה מיליארדי דולרים בניסיון להגשים את חלומו של הנשיא שי ג'ינפינג לארח את גביע העולם, ויום אחד גם לזכות בו.
סין היא צרכנית נלהבת של כדורגל זר, למשל של הליגה האנגלית, וכעת היא מושכת כישרונות יקרים לליגות שלה ומתכננת להקים אלפי בתי ספר לכדורגל כדי לגבש דור חדש של כדורגלנים. אבל כאן בדיוק צצה הבעיה שכסף לא יכול לפתור: האהבה למשחק, הרכיב הפשוט שמומחים רבים סבורים כי הוא קריטי ליצירת תשתית משובחת.
"אנחנו מעבירים לתלמידים קצת אימונים בזמן הפנוי שלהם", מסביר יו"ר הארגון, ז'ו ווייהאו. לדבריו המטרה הראשית של התוכנית, שבסיסה בגואנגז'ו שבדרום סין, היא לגרום לילדים להישאר פעילים ולהפוך אותם ל"מועילים לחברה". אם הם גם מגלים כישרון, "אז אנחנו מעבירים להם אימונים רבים יותר".
הגישה הנינוחה הזו אינה שגרתית בסין, והיא עומדת בניגוד חד למאמצים הקדחתניים, הכמעט-תעשייתיים, שמשקיעה ענקית הנדל"ן Evergrande, הבעלים של קבוצת ג'ואנגז'ו Evergrande, אלופת סין ואלופת אסיה הנוכחית. היא הקימה אקדמיה לכדורגל בשיתוף עם מעצמת הכדורגל הספרדית ריאל מדריד, וזו אקדמיית הכדורגל הגדולה בעולם, עם יותר מ-2,000 תלמידים שמתאמנים שעות מדי יום בתקווה שיהפכו למקצוענים.
במתקן המרשים ניצב העתק של גביע העולם בכדורגל, והוא משקף את מכונת פיתוח הספורטאים האיטנסיבית הידועה כל כך של סין, שסייעה להפוך את סין למעצמה אולימפית בעוד הכדורגל בה מדשדש מאחור.
לפינג-פונג יש זמן
מרק דרייר, פרשן ספורט מבייג'ינג, מזהיר: "השיטות שסין השתמשה בהן כדי להפוך לגורם מרכזי בענפי ספורט אחרים לא יכולות לעבוד באופן זהה בכדורגל. לאלץ ילדים לשחק כדורגל נגד רצונם זה לא משהו שיפתור את הבעיה". לדבריו, קריטי שסין תבצע מהפכה מערכתית ותבנה "פירמידה" מתאימה בעולם הכדורגל שלה.
גודל האקדמיה של Evergrande והשאיפות שלה מראים כיצד תאגידים עשירים המשקיעים כסף בקבוצות סיניות מבזבזים כסף רב בניסיון להגשים את המטרה של הנשיא שי – עליונות בתחום הכדורגל. טייקונים מודים בגלוי שההשקעות שלהם בכדורגל הן הזדמנות לקצור רווח פוליטי, משום שמנהיגי סין הבהירו כי ההשקעה בכדורגל נמצאת במקום גבוה בסדר העדיפויות שלהם.
בשנה שעברה קנתה קבוצת וונדה, השייכת למיליארדר הסיני וונג ג'יאנלין, 20% מאתלטיקו מדריד הספרדית, ובמרס היא חתמה על הסכם חסות עם פיפ"א, התאחדות הכדורגל העולמית. בספר שפורסם לאחרונה כתב וונג: "למנהיגי הממשלה זה חשוב מאוד, ורשויות הספורט הסיניות פנו כמה פעמים, אז אני מציע את תמיכתי לכדורגל הסיני".
ההישגים של סין בכדורגל מרשימים הרבה פחות מבתחומים אחרים שבהם היא מנסה להפגין את כוחה הלאומי. בדירוג העולמי של פיפ"א ניצבת סין רק במקום ה-81, וההופעה היחידה והעלובה של נבחרת סין במונדיאל הייתה ב-2002. במרס האחרון הם נזקקו להרבה מזל כדי להגיע בכלל לשלב האחרון של מוקדמות מונדיאל 2018, שייערך ברוסיה, וסיכוייהם להעפיל ממנו לטורניר אינם גבוהים.
הגוף הממשלתי הבכיר העוסק בתכנון כלכלי הציג בחודש שעבר תוכנית שמטרתה להפוך את המדינה המאוכלסת ביותר בעולם למעצמת כדורגל עולמית עד 2050. לפי התוכנית, בתוך ארבע שנים יהיו לסין 20 אלף בתי ספר לכדורגל ו-30 מיליון תלמידי תיכון ובית ספר יסודי שישחקו כדורגל. בסך הכול יהיו לפי התוכנית יותר מ-50 מיליון שחקנים סינים פעילים.
אבל מומחים אומרים שלסין יש בעיות תרבותיות – למשל מבחנים מלחיצים מאוד בכניסה לאוניברסיטה – שיקשו עליה להצמיח דור עם שיגעון לכדורגל. "מערכת החינוך
הסינית משאירה מעט מאוד מקום לספורט", אומרת מארי גלאגר מאוניברסיטת מישיגן. "הורים יסכימו שילדיהם יסתכנו באובדן נקודות במבחן הכניסה לאוניברסיטה כדי שיהיה להם סיכוי לשחק כדורגל כל יום?"
מנג'ר נבחרת אנגליה לשעבר, סוון גוראן-אריקסון, שמאמן כעת את שנחאי SIPG מהליגה הסינית הבכירה, התלונן על כך שהמעורבות של ההמונים בכדורגל כמעט אינה קיימת במדינה. "זה חבל כי חבר'ה צעירים – בנים, בנות – משחקים בדמינגטון, פינג-פונג, כדורסל".
לפנייה לכתב/ת 
