מבשלת מדליה
עמית עברי מוכנה לאליפות אירופה בשחייה שנפתחת היום בלונדון ומדברת על הסיכויים בריו והיום שאחרי הבריכה: "למדתי בישול - אולי בעתיד אפתח מסעדה"
הפתגם "מים שקטים חודרים עמוק", אמנם נכתב כבר לפני מאות שנים, אבל אם לא היינו מודעים לעובדה הזאת, היינו בהחלט חושבים שהוא הומצא במיוחד עבור השחיינית עמית עברי.
ריו 2016
- העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
עד לא מזמן עברי הייתה השליטה היחידה בנציגות הנשים בבריכה, אבל התמונה השתנתה בקמפיין האולימפי הנוכחי – אנדי מורז וזוהר שיקלר הצטרפו לנסיעה לריו. "זה מאוד משמח שאני כבר לא הבחורה היחידה בנבחרת. אנחנו מושכות אחת את השנייה וזה מעלה את הרמה באימונים, מה שמוציא ממני דברים טובים", היא אומרת.
כששואלים את השחיינית בת ,26-ה כמה שיאי ישראל היא מחזיקה, היא עונה בכנות שהיא ממש לא זוכרת. אז הנה תזכורת: ברזומה שלה, בטבלאות השיאים, מתנוסס שמה 17 פעמים עם 7 שיאים בבריכה אולימפית והיתר בבריכת 25 .'מ גם ברמה הבינלאומית, עמית לא מאכזבת. רגע לפני שהיא קופצת לבריכה באליפות אירופה בשחייה שנפתחת היום (ב') בלונדון, תפסנו אותה לשיחה.
שברת את תקרת הזכוכית כשהגעת לחצי גמר אולימפי 200-ב מעורב. זה אפשרי גם הפעם?
"אני וליאוניד קאופמן, המאמן שלי ושל הנבחרת, סימנו מטרות. אני מקווה שהשיאים שלי יתנו חצי גמר ואני רוצה אפילו יותר."
בשנתיים האחרונות מספר שחיינים בנבחרת בחרו לא להתאמן תחת ליאוניד, לא היית רוצה לעשות צעד כזה?
"ממש לא. כל אחד צריך לעשות מה שטוב לו. אני אוהבת את העבודה עם המאמן הלאומי. אני וליאוניד עובדים כבר הרבה זמן ביחד ועברנו ואני עדיין עוברת תהליך איתו מאז 2011. אנחנו מאוד דומים, עם הפרפקציוניזם שלנו. הוא מכיר אותי מאוד טוב ויש בינינו הרבה שיחות מעבר לאימונים, אני רואה אותו הרבה יותר ממה שאני רואה את המשפחה שלי".
יש מחשבות לקמפיין נוסף, על טוקיו 2020?
"אני לא רוצה להתחייב ולהגיד. תמיד יש לי מחשבות על היום שמעבר לשחייה ומה יהיה איתי, מה אני הולכת לעשות. אני מאוד אוהבת לבשל, למדתי בבית ספר לבישול ואני מאוד מעוניינת להמשיך בקו הזה וזה יגיע כשזה יגיע. לא יודעת אם אפתח מקום משלי, אלא קודם אלך לעבוד במטבח, לצבור ניסיון וללמוד ולראות לאן זה יוביל אותי".
מה את חושבת על ספורטאיות שעוברות לייצג מדינה אחרת?
"אני חושבת שאם יש הזדמנות טובה, אז למה לא לנצל אותה וכל אחד צריך למצוא את המקום שלו. אני לא הייתי במקום הזה ומעולם לא חשבתי לעזוב, תמיד הייתה לי רק אופציה לייצג את מדינת ישראל. נולדתי כאן וההורים שלי נולדו בארץ. אין לי שום דרכון זר, אז אני ללא ספק גאה וצריכה לייצג את מדינת ישראל".
יש ספורטאיות שאת לומדת מהן?
"יש לי שתי חברות מאוד טובות – לי קורזיץ ואליס שלזינגר, שהן הספורטאיות הכי מדהימות שאני מכירה. מעריצה אותן ומעריכה אותן מאוד. למדתי מהן המון דברים, מהתהליכים שהן עברו והן עזרו לי והיו שם בשבילי לכל אורך הדרך וגם היום. יצא שאני ואליס דיברנו בטלפון לפני הגמר באליפות אירופה 2012, והיא הכניסה לי הרבה מאוד מוטיבציה, נתנה לי עצות וראינו מה קרה אחר כך, כשסיימתי עם המדליה ביד. יכול להיות שגם הפעם אני אעשה את זה אם אצטרך, אנחנו בקשר מאוד טוב".
את נחשבת לעוף מוזר בספורט הישראלי.
"כן, יכול להיות שאני עוף מוזר, לא מרבה לדבר ויכול להיות שתופסים את זה כמשהו קצת מוזר. אני אוהבת את השקט שלי, את הבועה שלי. מאוד שומרת על הפרטיות. אני בטוחה שיש לזה חלק נכבד בבחירה להפוך לשחיינית."
יש מומחים בענף שטוענים שאם היית מתרכזת בסגנון אחד, היית מגיעה רחוק יותר.
"יכול להיות שהם צודקים, אבל אני מאוד נהנית מהעומס הזה. אני יודעת לעשות את ההפרדה מתי שצריך ולא חושבת שמי ששוחה הרבה מקצים זה מפריע למשהו, רק עוזר להיותי שחיינית טובה יותר. צריך להסתכל על השחיינים הכי טובים בעולם - הם לא מתרכזים רק בסגנון אחד".
איפה נראה אותך בעוד עשור?
"אולי על אי בודד או מפליגה לאן שהוא", (צוחקת). "קשה לי לדעת, כי אני חיה את כאן ועכשיו ועשר שנים זה הרבה זמן, למרות שאני יודעת כבר שארבע שנים עוברות מאוד מהר. אפשר לאחל לי רק שאני אמשיך ליהנות במה שאני עושה".
לפנייה לכתב/ת 
