"האיש שידע אינסוף": משוואה לא פתורה
סיפור חברותם של גאון הודי שלימד את עצמו מתמטיקה ושל המנטור הבריטי שלו עומדים במרכז סרטו של מאט בראון שנופל למלכודת יצירתית. על אף הקשר המעניין בין שתי הדמויות ולמרות הקריצה גם לצופים שלא יודעים לפתור משוואות, בחשבון הסופי הוא נשאר סרט על שפת מספרים בלתי נגישה, ובכך כישלונו
יש כמה דרכים לצפות ב"האיש שידע אינסוף". אם אתם מתמטיקאים, יכול להיות שתבינו עד כמה ראמאנוג'ן (דב פאטל מ"נער החידות ממומבאי" ו"צ'אפי"), מתמטיקאי הודי שכתב וחלם במספרים בתחילת המאה ה-20, היה משמעותי. הסרט עוקב אחרי שיתוף הפעולה שלו עם הארדי (ג'רמי איירונס), מתמטיקאי בריטי שמזהה ניצוץ של גאונות בבחור שטוען שמצא סדרות ונוסחאות שאף אחד מהמוחות הגדולים והבריטים לא הצליח לפתור.
ביקורות נוספות במדור הקולנוע של ynet:
הסרט מתאר את העבודה המתמטית של השניים, לצד היחסים של מורה ותלמיד שהופכים ליחסים של חברות למרות, ואולי בגלל התקופה. העניין הוא שסרטים המתארים פעולות של מומחים מסוימים שלא בהכרח מובנות לשאר האוכלוסייה – כמו מתמטיקה ברמתה המופשטת, או הטהורה כמו שהיא מתוארת בסרט, עומדים בפני אותו קושי שעומדים בו סרטים על ציירים גדולים. קשה להעביר את הדברים בבהירות על המסך בלי להיקלע להסברים מייגעים, או ללקות בפשטנות יתר.
הסרט שביים וכתב מאט בראון (זהו סרטו השני) משתדל להימנע מהסברים מייגעים, למרות שיש בו התפלפלויות ודיבורים על מספרים. הוא לא מאכיל את הצופים בכפית, אך כן מנסה להסביר, לפחות בסצנה אחת שבה הארדי פונה למשרת שלו עם אחת הנוסחאות של ראמאנוג'ן – "הנה, זה משהו כל כך פשוט שאת העיקרון אפילו אתה תבין". קריצה ברורה לצופים.
רק מתמטיקאים (או מי שלמדו תחומים קרובים) ידעו לגלות לנו אם הסרט אכן מדייק בנוסחאות ובדיון על התחום, וכאן חלק מהבעיה בטיפול בנושא. אם רק מביני דבר יצליחו להבין את הגאונות של הגיבורים – הרי שהגאונות שלהם לא מועברת באופן נגיש דיו.
על כך אפשר לפצות עם נרטיב מעניין – למשל ב"משחקי החיקוי" לא צריך היה להבין איך מפצחים המדענים הבריטים את הצופן של התשדורת הנאצית. הידיעה שמדע וחישובים משמשים למען מטרה כזו ושיש שעון מתקתק – פשוטו כמשמעו – הספיקו. ב"האיש שידע אינסוף" שמבוסס על אנשים אמיתיים ועל הביוגרפיה שכתב רוברט קניגל יש נגיעות בשלל נושאים של יחסים בין אישיים ואף פוליטיים וביקורתיים, אבל העניין הגדול אמור לנבוע מתוך המספרים עצמם. זה יעד גבוה שהסרט מציב לעצמו ולא עומד בו.
אם מסתכלים עליו מנקודת מבט ביקורתית, יש בו שלושה דברים בולטים: הראשון הוא היחסים בין הודו לבריטניה, כפי שהם באים לידי ביטוי אצל אנשי האקדמיה. הארדי מסכן את שמו הטוב למעשה כשהוא מביא את ראמאנוג'ן, הודי חסר תואר, להתגורר ולפרסם כתבים פרי עטו בקיימברידג'. הודו היא עדיין קולוניה של בריטניה, והיחס של הבריטים להודים הוא מתנשא במקרה הטוב, וגזעני ואלים במקרה הפחות טוב. למעט מתמטיקאי, חבר נוסף בשם ליטלווד (טובי ג'ונס) ועוד יחידי סגולה, ראמאנוג'ן והארדי לבדם צריכים להוכיח לא רק שהוא יודע מה הוא עושה, אלא שהוא יודע מה הוא עושה כהודי, ככהה עור, עם מנהגים שונים, אלים שונים ועוד צמחוני, בתוך גוף שמרני ונפוח להחריד.
הנושא הזה מאוד ברור. הוא עד כדי כך ברור שיש סצנה אחת שמלאה בקלוז אפים על פסליהם של גדולי ההוגים של קיימברידג' – שצבעם לבן מאוד – מול ראמאנוג'ן שמסתכל עליהם אחרי עוד עימות קשה. הפער התרבותי והגזענות מוצגים באופן כה ישיר ובוטה, שלפעמים הם כבר גורמים לדמותו של הארדי להיראות נצלנית כלפי בן חסותו בפני עצמו. יש בכך התחלה של מורכבות יפה בתיאור היחסים בין השניים, אבל היא נותרת מרומזת מאוד ולא מתפתחת דיה.
העניין השני, שבניגוד לגזענות ולקולוניאליזם הבריטי רק נרמז, הוא תמה של הומוסקסואליות לאורך כל הסרט. לראמאנוג'ן יש אישה (דביקה בהיס) שהוא אוהב ושאוהבת אותו בחזרה אך נראה שהם לא מקיימים שום מגע פיזי כמעט ביניהם. אולי זה כי אימו שולטת בשניהם ביד רמה, אולי זה כי משהו שם עצור מסיבות אחרות. להארדי אין אף אחת, ובכלל הגברים באוניברסיטה היוקרתית נראים על פניו נטולי נשים, ונהנים רק מחברת גברים אחרים. זה גם סימן התקופה, אך קשה להתעלם ממנו וממה שהוא מייצג, במיוחד באופן הנרגש שבו הארדי מדבר על ראמאנוג'ן בתחילת הסרט.
הדבר השלישי הוא אכן היחסים הבין-אישיים של ראמאנוג'ן ואשתו ג'נאקי, בצל אימו השתלטנית. השתיים נשארות בהודו כשהוא נוסע
לאנגליה, וכשמלחמת העולם ה-1 פורצת, המרחק הגדול גם ככה מרגיש גדול עוד יותר. למרות הניסיון לתת לאשתו נפח של דמות של ממש, היא ורגשותיה כלפיו נשארים כל הזמן כמו קישוט על הסיפור. יכול להיות שזה מכוון, כדי להדגיש את הקשר שנרקם בינו לבין המרצה, גם אם מדובר בקשר אפלטוני לחלוטין.
הסרט מצליח לעניין, ולייצר שתי דמויות – הארדי המבוגר יותר שאיירונס מגלם כמעין אידיאל של פרופסור טיפוסי, מעט קלישאתי, וראמאנוג'ן שרוצה שיקשיבו לבשורה המתמטית שלו למרות כל הכשלים. עם זאת, הוא גם נותר מבולבל משהו, ומדי פעם הדרמה האנושית קצת הולכת לאיבוד בסצנות שמהללות מספרים.
"האיש שידע אינסוף" (בריטניה). בימאי: מאט בראון. שחקנים ראשיים: דייב פטל, ג'רמי איירונס, טובי ג'ונס, סטיבן פריי. אורך הסרט: 108 דקות.
