צעירים בלי דירה? "זינוק השכ"ד חמור יותר"
לפי דו"ח של מרכז טאוב, שיעור הבעלות על נכס בקרב זוגות צעירים הצטמצם, וחלקם של צעירים הגרים עם הוריהם גדל. באולפן ynet טוענים מומחים בנושא כי הסיבות לכך נעוצות בכשלי הממשלה להגדיל את מספר הדירות: "הסיבה ששכר הדירה עולה משקפת את העובדה שהביקוש עולה על ההיצע"
השכר הריאלי בישראל לא עלה מאז שנת 2000 - אבל מחירי הדירות ושכר הדירה דווקא זינקו מאז 2007. כך עולה מדו"ח של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל שפורסם הבוקר (ב'). בראיון באולפן ynet מסבירים איתן רגב, חוקר בכיר במרכז טאוב, והכלכלן, פרופ' עומר מואב, את הממצאים והשלכותיהם על שוק הנדל"ן הישראלי. צפו בדיון:
בפרק שעוסק ברמת המחירים ויוקר המחייה בישראל, קובע דו"ח טאוב כי ב-15 השנים האחרונות השכר הריאלי לא עלה, ואילו מחירי הדירות ושכר הדירה עלו מהר הרבה יותר ממדד המחירים לצרכן, במיוחד מאז 2008. הדו"ח אף התייחס לשוק השכירות, ובו נטען כי מאחר שהוא חסר דיור בר-השגה לשוכרים, יש צורך בהסדרת שוק זה.
עוד נכתב בדו"ח כי שיעור הבעלות על דירה בקרב זוגות צעירים הצטמצם בשנים האחרונות. "היות ששכירות לטווח ארוך היא אינה אפשרות זמינה בישראל, זוגות נוטים לשאוף לדירה משלהם, אפילו בעלות גבוהה. שלא במפתיע, שיעור גבוה מאוד מהישראלים מעל גיל 45 גרים בדירה בבעלותם, ושיעור זה לא השתנה משמעותית עקב עליית מחירי הדיור - בעיקר מפני שדירות אלו נרכשו ברובן לפני הזינוק במחירים לקראת סוף העשור הקודם", נכתב.
ואולם, מוסיפים שם, אוכלוסיות צעירות יותר הושפעו מעליית המחירים, כל שבקרב גילאי 35-44, שיעור הפרטים שאינם גרים בדירה בבעלותם עלה לכ-36% (לעומת פחות מ-30% בשנת 2004); ובקרב גילאי 25-34 עלה השיעור ביותר מ-10 נקודות האחוז והגיע ליותר מ-60%.
בנוסף, חלקם של הצעירים הגרים עם הוריהם גדול מבעבר. על פי הדו"ח, מחירי הדיור ויוקר המחייה, לצד נורמות חברתיות של דחיית הכניסה לאקדמיה ולשוק העבודה, הביאו לעלייה בשיעור הצעירים שגרים עם הוריהם. חלק מהעלייה נעוצה גם בהתאחרות גיל הנישואים,
אולם העלייה חלה גם בקרב רווקים.
"צריך לטפל בשוק השכירות"
"הנתונים לא מפתיעים", מודה רגב ממרכז טאוב, "אנחנו רואים שהרבה יותר צעירים לא מצליחים להגיע לדירה, ויש צניחה של ממש בשיעור הצעירים שיש דירה בבעלותם". רגב מבהיר כי הסיבה לכך אינה נעוצה בעובדה שגיל הנישואים התאחר - "אנחנו רואים גם אצל הזוגות הנשואים, למשל זוגות צעירים נשואים בגילאי 25-30. אם בשנת 2005 כ-64% מהם היו בעלי דירה, היום הם מהווים רק 45%".
פרופ' מואב רואה בנתונים התפתחות טבעית של המצב. "אני פחות מתרגש מהעובדה שפחות אנשים גרים בדירות בבעלותם, במיוחד צעירים, זה טבעי לנוכח העלייה המסיבית במחירי הדירות", הוא טוען. לדבריו, "צריך לזכור שכאשר הסביבה העולמית היא סביבה של ריבית ריאלית אפסית, אין מה לעשות - מחירי הנכסים עולים ביחס לשכירות".
עם זאת, הוא מדגיש כי "אני בהחלט מוטרד מזה שאנשים מגיעים לגיל 60 ועוד אין להם דירה, זה הרבה יותר מדאיג מאשר אנשים בני 30 בלי דירה, ואני בהחלט מוטרד מהעלייה בשכר הדירה - צריך להתייחס יותר ברצינות לסוגיה הזו ולא למחירי הדיור. הסיבה ששכר הדירה עולה משקפת את העובדה שהביקוש לשירותי דיור של הציבור עולה בקצב מהיר יותר מהיצע הדיור. זאת הבעיה ובזה צריך להתמקד - כשלי הממשלה בהגדלת היצע הדירות".
מואב סיפק כדוגמא את תוכנית מחיר למשתכן. "זוהי תוכנית גרועה במיוחד שכן היא אינה יכולה להוריד מחירים משום שהיא מכוונת לאוכלוסייה מסוימת ויוצרת הגדלת ביקושים. אנשים מהמרים פה - קונים כרטיס להגרלה", הוא טוען, "זה לא מה שיעזור להוריד מחירים".
הפתרון למצוקת הנדל"ן, סבורים השניים, נעוץ בטיפול בחסמים הבירוקרטיים ובהגדלת ההיצע. "יש ניגוד עניינים בין המדינה לרשויות המקומיות. המדינה גוזרת את הקופון על הקרקע, והרשויות המקומיות צריכות לשאת בעלויות הפיתוח. כל עוד המדינה לא סוגרת איתן הסכמי גג שמבטיחים לפצותן בסכום הראוי בעיניהן, יש להן אינטרס לעכב את הפרויקטים - וזה מה שקורה בפועל", טוען רגב.
