תעזבו כבר את סכנין / מליניאק ברביעי

עכשיו אלו שהמשיכו לשחק כששחקן יריב פצוע דורשים מסכנין - שלפי ערן זהבי היא בעצם בני-רמאללה - "להיות ספורטיביים" ולהילחם במשחק שלא קובע להם כלום, בשביל שמכבי ת"א - שתשחק נגד חצי הרכב של הירוקים - תזכה באליפות. הלקח שעלי עותמאן למד, זה לא לסמוך על הספורטיביות של היריב וגם לא על השופט. מוטב שירוץ לאט שחס וחלילה לא ייתפס לו השריר. במקרה זה ייצא נגד באר-שבע. אף אחד לא ייתן משחק. למה לחשוב תמיד שלילי?

תגידו, מה יקרה אם שחקן של סכנין יגרום לפנדל או יחמיץ שער בטוח?

למה ישר לצעוק "מכירה"? ריקן מול עותמאן(צילום: עוז מועלם)

אירופה לא צהובה, לא אדומה ולא ירוקה

אם לא ראיתם ביום ראשון את גמר היורוליג, אתם כנראה לא לבד. חיפשתי מישהו לחלוק איתו חוויות - לא מצאתי. כנראה שגמר היורוליג, בלי מכבי ת"א, פחות מעניין ממשחק ליגת-העל בכדורגל. כשמכבי מגיעה לפיינל-פור, מוכרים לנו שאירופה צהובה. אירופה לא הייתה אף פעם צהובה, כמו שאירופה לא הייתה אדומה ביום ראשון בערב, כשצסק"א זכתה סוף-סוף בגביע היורוליג. כשהפיינל-פור התקיים במוסקבה שוחחתי עם אנשים שגרים סמוך לאולם המשחקים והם אפילו לא שמעו על האירוע. כשאין נציגות איטלקית או יוונית בפיינל-פור, האירוע לא מעניין באתונה או במילאנו.

הכדורסל מעולם לא היה פופולרי כמו הכדורגל, אבל מאז שגביע אירופה לאלופות חדל להתקיים, זה לא זה. בגביעים שבהם זכתה מכבי ת"א ב-1977 וב-1981, הרוסים היו רוסים, והאיטלקים היו איטלקים. הייתה חומה בין מזרח למערב, היו טובים, היו רעים. שני זרים בכל קבוצה, היה עם מי להזדהות.

אוהד אמיתי יעקוב אחרי הקבוצה שלו אפילו במשחקי אימון. המדד להתעניינות אמיתית של חובב כדורסל הוא במשחקים בהם הקבוצה שלו לא משתתפת. ההוכחה שהמונדיאל והיורו בכדורגל מעניינים היא שבישראל הצפייה גבוהה למרות שאנחנו לא שם. הזכייה של לסטר היא סיפור ענק, גם עבור מי שלא מתעניין בליגה האנגלית. פיינל-פור היורוליג אמור להיות המקביל של גמר הצ'מפיונס-ליג, אבל שלוש מבין ארבע הקבוצות שהגיעו לפיינל-פור הן אפילו לא אלופות ארצן.

פנרבחצ'ה לא הגיעה למשחק הגמר בטורקיה, אלא אנדולו אפס נגד קרשיאקה. לבוראל קוצ'ה היא לא אלופת ספרד, אלא ברצלונה שניצחה בגמר את ריאל מדריד, וגם לוקומוטיב קובאן היא לא אלופת רוסיה.

צסק"א מוסקבה היא האלופה היחידה שהשתתפה בפיינל-פור. זה גביע אירופה לאלופות?

בלי מכבי זה כנראה לא מעניין. שחקני צסק"א חוגגים עם הגביע(צילום: ראובן שוורץ)

פאולים מנצחים משחק

המאמן שלי, ברוך פוטרמן ז"ל, שתל לנו במוח ש"פאולים מנצחים משחק". נתנו לך נקודות במתנה בזריקות עונשין, קח אותן. בשביל לקלוע עונשין אין צורך בכשרון. זו הזריקה היחידה בכדורסל שזורקים תמיד ללא הפרעה ומאותו מקום. עניין של אימון. גם אם אין לך טאץ', זרוק בסוף כל אימון פאולים עד שיישרפו לך האצבעות, בסוף תצליח. כי אם ייצא לך מוניטין של מחטיא עונשין, ישלחו אותך כל הלילה להתבזות על הקו.

אחד השחקנים שאחראים להגעה של פנרבחצ'ה למעמד הגמר הוא הצ'כי יאן וסלי. אתלט מדהים, שנתיים בוושינגטון וויזארדס, שני מיליון יורו לעונה, אבל רפרטואר עונשין שכולל לא מעט איירבולים. בניצחון על לבוראל בחצי הגמר, וסלי התעופף להטבעות מרהיבות והחזיר את פנר למשחק. 0 מ-4 שלו בעונשין היה עדיין בגדר הנסבל. בגמר נגד צסק"א הוא דייק רק ב-1 מ-10, עצר את המומנטום של פנרבחצ'ה, אחרי שחזרה מ-21 נקודות פיגור, ואילץ את אוברדוביץ' להוריד אותו לספסל בשמונה הדקות האחרונות כולל בהארכה.

לשלוח שחקן שלא מסוגל לפגוע מהקו, זו לא המצאה אירופית. תשאלו את שאקיל אוניל ודווייט הווארד. השאלה היא מה שווה אחד השחקנים הטובים ביבשת, אם בדקות ההכרעה של משחק האליפות אי-אפשר להעלות אותו לשחק? אם וסלי היה מדייק ב-50 אחוז, שזו תוצאה גרועה מאוד מהקו, עוד ארבע נקודות היו מביאות לפנרבחצ'ה אליפות יורוליג ראשונה בתולדותיה.

אז למה קבוצה שמשקיעה 2 מיליון יורו בשחקן, חוסכת 150,000 דולר על מאמן קליעה?

עקב אכילס שעולה ביוקר. יאן וסלי(צילום: ראובן שוורץ)

הכסף מדבר - רק עד גבול מסוים

הגמר הפגיש את צסק"א מוסקבה ופנרבחצ'ה איסטנבול, שתי קבוצות עם תקציבי ענק במונחי כדורסל אירופי. האם זה מוכיח שבסוף הכסף מנצח? נכון שבשביל להצליח בספורט מקצועני צריך כסף, השאלה: כמה? הקבוצה בעלת התקציב הנמוך ביותר מבין ארבעת הפיינליסטיות - לבוראל קוצ'ה, הייתה עם רגל וחצי בגמר, לפני שנשדדה ע"י ז'ליקו אוברדוביץ' בשניות הסיום.

על פי מדד מנהל הבנק, מי שהיו צריכות להגיע לפיינל-פור בברלין היו בארסה וריאל. לסטר לקחה את הפרמייר-ליג עם תקציב נמוך משמעותית ממנצ'סטר סיטי, צ'לסי, ארסנל, מנצ'סטר יונייטד וליברפול. הפועל באר-שבע קרובה לתואר אליפות, למרות שתקציבה קטן משמעותית ממכבי ת"א. האלופה בכדורסל הפועל ירושלים, מועמדת לתואר נוסף עם חצי מהתקציב של הצהובים.

ההוכחה שכסף זה לא הכל. לסטר חוגגת(צילום: גטי אימג'ס )

פערי תקציב גדולים הם משמעותיים ברמות הנמוכות. פה ושם קבוצה כמו קריית-שמונה לוקחת אליפות, אבל לתקציב של 10 מיליון קשה לנצח לאורך זמן קבוצות של 50 מיליון. נאפולי (55 מ' אירו) לא פחות טובה ממילאן (120 מ'), ואתלטיקו מדריד שווה לריאל עם רבע תקציב. כי מרמה מסוימת אפשר כבר לסגור פער גדול בניהול נכון, אימון מצוין, וסקאוטינג שמאפשר לקנות כישרונות גדולים כשהם עדיין זולים. ההחתמה של הסקאוט הנורווגי טור כריסטיאן קרלסן במכבי חיפה, עשויה להיות מהלך מנצח.

בפחות משכרם של אלירן עטר ויוסי בניון, קרלסן יביא אולי יותר תועלת משניהם ביחד.