ייקח כל אצבע שתיתנו לו / פרשנות

העיסוק האינטנסיבי-אובססיבי של נתניהו בהרחבת הממשלה הוא פונקציונילי למדי. חישוב קר, מתמטיקה של אצבעות, הוא שדוחף את המהלך. ראש הממשלה לא מחפש שותפים שיחזיקו לצדו את ההגה, הוא מחפש ידיים שידחפו את העגלה הקואליציונית המקרטעת מאחור. מה שעצוב בכל הסיפור הזה הוא שאת נתניהו לא מעניין אם האצבע שתצביע בעדו תהיה של זוהיר בהלול או של בצלאל סמוטריץ', של הרצוג או של ליברמן. אין פה אידיאולוגיה. כמו כירורג טוב של כפות ידיים, נתניהו ייקח כל אצבע שתניחו על שולחנו.

ההבטחות של נתניהו מהבחירות - לפיהן אין ולא תוקם ממשלת אחדות, וזה "או אנחנו או הם" - טרם נעלמו כליל מהפיד בפייסבוק, אבל בכל זאת, כשהוא נאלץ לבחור, נתניהו מעדיף את הרצוג הנוח והגמיש בממשלה ולא את השותף הטבעי ליברמן שבא עם סל דרישות ימניות עיקשות.

נתניהו יעדיף את הרצוג על השותף הטבעי ליברמן(צילום: קובי גדעון, לע"מ)

הרצוג יספר לכל מי שמוכן לשמוע שיש דברים גדולים באוויר, שמשהו מתבשל, שסעודיה, ומצרים, ובחריין, ומיני נסיכים גדולים צובאים על הגדרות כדי לפתוח שגרירויות בתל אביב, והנה - ממש מעבר לפינה ממתין השלום לפרוץ ויונה ענקית עם עלה של זית תרחף מעלינו.

ובכן, מומלץ להפסיק לחשוש: אין סכנת שלום בפתח, הפנטזיות על אחדות פנים פלסטינית כבר נשחקו, ונתניהו לא שינה את עורו. הוא לא חושב שאפשר לסגת מיהודה ושומרון ולתת לפלסטינים לנהל את ענייניהם כמדינה עצמאית. הוא גם לא חושב שיש פרטנר פלסטיני של ממש שאפשר לתת לו את המפתחות לביטחון ישראל.

מי שיכולים להרגיש נבגדים בכל הסיפור הזה, בפעם המי יודע כמה, הם אנשי הבית היהודי. נתניהו שתה להם בימים האחרונים לפני בחירות 2015 מנדטים בקשית, עם קריאות געוואלד בסגנון "מי שרוצה למנוע ממשלת שמאל חייב להצביע ליכוד". הציבור הדתי לאומי, לפחות ארבעה מנדטים ממנו, נענה לקריאה ונכנס מתחת לאלונקה. כעת, הבית היהודי עלול להפסיד לא רק את הקולות אלא גם את ממשלת הימין שכה חפץ בה.

ובקרב המחנה הציוני, צודקים מרבית החברים החושדים בנתניהו. מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין, ובעניין האמינות של ראש הממשלה - כדאי לתומכי הכניסה לקואליציה לאחוז בתבשיל שמבשלים להם הרצוג ונתניהו בכפפות עבות במיוחד. מי שרוצה לשמוע סיפור על איך נגמר סיבוב זהה לא ממש מזמן, שירים טלפון לאחד, שאול מופז.