"הדמוקרטיה בישראל אינה שייכת רק לשמאל"
האם הדמוקרטיה נמצאת תחת מתקפה חסרת תקדים או שמא מדובר באזהרת שווא, והאם הדמוקרטיה חשובה באותה מידה לשמאל ולימין? נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה יוחנן פלסנר, הח"כית שלי יחימוביץ, פנחס ולרשטיין לשעבר ראש מועצת יש"ע, העיתונאית אורלי גולדקלנג ועו"ד דב וויסגלס מנסים לענות על השאלה באולפן מיוחד. צפו
בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה
מנהיגי המדינה ובראשם בנימין נתניהו, נהנים להתהדר בדמוקרטיה הישראלית. אבל הדמוקרטיה הזו שהפכה אותנו לחייה הכה יוצאת דופן במזרח התיכון נמצאת תחת מתקפה בשנים האחרונות אבל גם מצבה הבריאותי של הדמוקרטיה שלנו הוא נושא לוויכוח בין ימין ושמאל.
אז למי איכפת מהדמוקרטיה הישראלית? על השאלה הזו התכנסו באולפן ynet יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, הח"כית שלי יחימוביץ' מהמחנה הציוני, פנחס ולרשטיין, לשעבר ראש מועצת יש"ע, עו"ד דוב וויסגלס, והעיתונאית אורלי גולדקלנג ס. עורך, מקור ראשון.
צפו
"מצד אחד, יחסית למדינות אחרות וגם באופן אבסולוטי מצב הדמוקרטיה טוב ואזרחי ישראל מרוצים במדינת ישראל", אומר נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, יוחנן פלסנר. "מצד שני יש לא מעט מדדים שמראים על משבר - עלייה ברמת הגזענות, החרפה בשסע היהודי-ערבי, החרפה בשסעים האחרים ובקבוצות שמרכיבות את החברה הישראלית, פחות סובלנות, החרפה של השיח הציבורי - וודאי ברשתות, וכמובן על רקע האינתיפאדה והטרור של החצי שנה האחרונה. המתיחות הביטחונית מייצרת תחושה של פחד שגורמת במובן מסוים להסרת הרבה רסנים שהכרנו בעבר", קובע פלסנר.
לגבי מצב הדמוקרטיה בכנסת, מרגיעה הח"כית שלי יחימוביץ ואומרת שהכנסת נחשבת עדיין לתמונת הראי הכי דמוקרטית בחברה הישראלית. "זה המקום היחיד שמצטופפים בו ביחד יהודים וערבים, חילונים וחרדים, ימין ושמאל - ואפילו מקיימים ביניהם איזה שהוא דיאלוג. לא תמצאו את הביטוי הכל-כך צרוף הזה של תמונת האוכלוסייה במדינה - אלא בכנסת".
"דמוקרטיה היא גם זכויות המיעוט"
אך לדבריה, זוהי רק תמונה חלקית של המצב. "דמוקרטיה זה לא רק שלטון הרוב, אלא גם זכויות המיעוט. דמוקרטיה חסינה נמדדת ביחס שהיא נותנת למיעוטים - לא מפלה אותם, לא מתנשאת עליהם ולא דוחקת את זכויותיהם", היא מבהירה. "האמת הבסיסית הזאת השתבשה לחלוטין והמושג: "הרוב קובע", הפך להיות איזו אמת קוסמית שאין קשר בינה ובין המציאות. האליטה הישראלית מונה בס"ה כ-15% מהאוכלוסיה - גברים, אשכנזים, יהודים. אבל מה לעשות שיש ערבים, מזרחיים ונשים".
פנחס ולרשטיין שנשאל: האם הדמוקרטיה בקרב המתנחלים היא משהו שלא חייבים לשמור ולהגן עליה, טוען כי זו היא הדרך לעשות בשם הדמוקרטיה דה-לגיטימציה לימין בישראל, והוא מביא את סיפור ההתנתקות כדוגמה. "ההחלטות לקבוע גבולות ברורים של מאבק חוץ פרלמנטרי, גם אם המחיר שאתה מפסיד הוא חסר תקדים", לדבריו בימי ההתנתקות גבולות אלו נעשו על ידי המתנחלים בצורה שאינה משתמעת לשני פנים. "הדמוקרטיה היא לא רק בחירות לכנסת. הדמוקרטיה זה להחליט מה גבולות המאבק במאבק חוץ פרלמנטרי ואני חושב שהשמאל מעולם לא היה מוכן לשלם את המחיר".
לעומתו טוען עו"ד וויסגלס כי גם בשמאל וגם בימין כולם מבינים את הצורך בשמירה על הדמוקרטיה. "אני חושב שאף סגמנט היום בחברה הישראלית - לא בימין, לא בשמאל ולא במרכז, שכופר בצורך של מדינת ישראל כעניין בסיסי יסודי להיות מדינה דמוקרטית. הוויכוח הוא בפרשנות מהי דמוקרטיה".
ומה לגבי הביקורת על בית המשפט העליון? העיתונאית אורלי גולדקלנג טוענת כי הימין חסר אונים כאשר מבוטלות בבית המשפט העליון החלטות שלכאורה התקבלו באופן דמוקרטי בכנסת. "בג"צ מפר החלטות שחברי הכנסת מהימין החליטו ומדובר בגוף שהוא לא נבחר ולא נושא בתוצאות של ההחלטות", היא אומרת.
בנוסף מתייחסת גולדקלנג לכך שגופי שמאל פועלים באופן לא דמוקרטי במקרים שונים כאשר ההכרעה הדמוקרטית אינה מוצאת חן בעיניהם. "אנחנו מכירים כל מיני הארכי-שמאלנים כדוגמת ארגון שוברים שתיקה, שכאשר ההכרעה הדמוקרטית אינה מוצאת חן בעיניהם, הולכים מחוץ לגבולות מדינת ישראל ומנסים להשפיע על ישראל דרך לחצים חיצוניים שזה בוודאי לא ההליך הדמוקרטי".
לפנייה לכתב/ת 
