נתניהו מסכן את הביטחון הלאומי
נתניהו עורך ניסוי פוליטי על חשבון הביטחון ומדיח שר ביטחון מנוסה ומקצועי לטובת ליברמן הלא-מנוסה. הצעד הדרמטי מאותת לצבא בבירור כי סולם הערכים האוניברסלי וערכי הלחימה שהיו מקובלים עד היום בטלים ומבוטלים
הדחתו הצפויה של שר הביטחון משה (בוגי) יעלון ומינויו של ח"כ אביגדור ליברמן במקומו הם מעשה חסר אחריות של ראש הממשלה. בנימין נתניהו מסכן את ביטחוננו הלאומי במידה שאינה סבירה, רק משיקולי נוחות פוליטית ומתוך כניעה לאגף הלאומני-קיצוני במפלגתו. החלפת יעלון בליברמן היא גם מעשה לא-מוסרי. בכך מאותת נתניהו למפקדי צה"ל ולבכירי השב"כ והמוסד שאסור להם להתבטא בפומבי בניגוד לקו המקובל על הקואליציה, ומי שיחרוג מדף המסרים שמכתיב ראש הממשלה יפוטר לאלתר.
הנזק המיידי נובע מחוסר האחריות של ראש הממשלה שהחליף שר ביטחון מיומן, קר רוח, בעל שיקול דעת וראייה אסטרטגית, שכבר הוכחו לא פעם ולא פעמיים, בשר ביטחון שאין לו שום ניסיון ביטחוני, שאופיו בלתי צפוי ואשר יצטרך לקבל החלטות שאולי יחרצו את גורל כולנו מהרגע - מהשנייה - שבו יכנס לתפקיד.
ליעלון היו הישגים מוכחים לכל אורך הקריירה הביטחונית שלו, החל בתקופה שבה פיקד על סיירת צנחנים וסיירת מטכ"ל וכלה בתפקידו כשר ביטחון בשתי ממשלות. הוא גם עשה שגיאות, למשל כשצפה כרמטכ"ל שהרקטות של חיזבאללה יחלידו, אבל אלו בטלות בשישים לעומת שיקול הדעת וכושר הביצוע שהפגין כמפקד וכשר בכיר.
הסלקטור
שר ביטחון במדינת ישראל אינו חייב להיות איש צבא. הוא יכול להיות אזרח ולהצליח בתפקידו מאוד לטובת כולנו, כמו השר משה ארנס בשעתו. אולם הוא חייב ניסיון והבנה בענייני ביטחון באופן שיאפשר לו לקבל החלטות ולאשר מבצעים בתוך שעות ספורות.
גם אם נניח שהניסיון שנתניהו צבר בנושאים ביטחוניים מחפה במשהו על חוסר ניסיונו של ליברמן, צריך לדעת ששר ביטחון מקבל לבדו עשרות החלטות בעלות משמעות כבדה בשבוע, בלי להתייעץ עם ראש הממשלה. הוא גם זה שמאשר לצבא תוכניות אופרטיביות ותוכניות רכש ומה לא, לפני שמוצגות לאישור בפני ראש הממשלה והקבינט הביטחוני. שר הביטחון הוא מעין סלקטור, וצריך לראות אם אצל ליברמן יעברו את הסלקציה תוכניות אופרטיביות שאינן תואמות את השקפתו הפוליטית.
כעת צפוי לשבת בקריה אדם שהציע להפציץ את סכר אסואן ולהפוך את עזה למגרש כדורגל. נזכיר - בגלל התבטאויות אלו ליברמן היה כשר חוץ "פרסונה נון-גרטה" במצרים. שיתוף הפעולה הביטחוני עם קהיר הוא אבן יסוד בביטחון ישראל בתקופה הזו שבה דאעש מהווה איום על גבולנו הדרומי והצפוני. לא קשה לתאר איך יגיב א-סיסי כשישמע מי הפרטנר שלו.
זאת ועוד - בקהילה הבינלאומית, כולל בארצות הברית, לא יראו כנראה בעין יפה את מינוי ליברמן והדחת יעלון. אין זה סוד שיעלון לא היה חביבו של ממשל אובמה בגלל פיו הגדול, אבל האמריקנים כיבדו את כישוריו והוא ידע לשאת ולתת איתם ועם שר ההגנה, גם כשהגיעה השעה לדון בפרטי הפרטים של מה שישראל רוצה ויכולה לקבל.
חיילי צה"ל ישלמו את המחיר
ולבסוף עוד מילה על המסר לצבא והנזק שיגרם כתוצאה מהדחה בכיכר העיר של אדם שבדעותיו הפוליטיות אולי לא היה רחוק מליברמן, אבל ידע לשמור על צלם האדם, על כבודו ועל חירותו. צעד כזה עלול להגשים את מה שיעלון וסגן הרמטכ"ל יאיר גולן הזהירו מפניו - התקרנפות הדרג הבכיר הצה"לי והתאמת דיווחיו ותוכניות הפעולה שלו לרוח הזרם הקיצוני והמתלהם ביותר במפלגת השלטון, במקום למה שרצוי ומתחייב מצרכי הביטחון הלאומי.
הצעד הדרמטי מאותת לצבא בבירור כי סולם הערכים האוניברסלי וערכי הלחימה שהיו מקובלים עד היום בטלים ומבוטלים. מעתה, סולם הערכים הוא זה שקבעו קדמונינו, ובראשו הכלל: "הבא להורגך השכם להורגו", גם אם אין לו יכולת או אמצעי מתאים לבצע את כוונתו. זה לא רק לא מוסרי, זה גם מגביר את הסכנה שכל נערה פלסטינית בת 12 עם מספריים תצית עימות אלים כולל עם הפלסטינים ללא שום הצדקה וצורך.
מי שישלם את המחיר יהיו הפלסטינים, אבל גם חיילי צה"ל ואזרחי מדינת ישראל מפני שידו של מישהו הייתה קלה מדי על ההדק. הקהילה הבינלאומית תקבל את הטיעון של הפלסטינים כי "ישראל מוציאה להורג" ילדים, נערים ונערות פלסטינים. החלפת יעלון בליברמן מהווה בעניין זה היתר ליד קלה על ההדק לחמומי מוח ומבעירי אש מהצד ה"נכון" של המפה הפוליטית.
חבל שראש הממשלה עושה ניסיונות פוליטיים על חשבון הביטחון ותחושת הביטחון של האזרחים. מהרגע שבו ליברמן יתיישב בכיסאו של שר הביטחון, אני אשן הרבה פחות טוב בלילה.
לפנייה לכתב/ת 
