זה לא צחוק: קטאר מטילה חרם על רווקים

כשנאמי חאדר, גנן בן 30 מנפאל, ניגש בחודש שעבר לכניסה לפארק ליד העיר אל-חור, העיר השנייה בגודלה בקטאר, התקרב אליו מאבטח וחסם את דרכו. "אין כניסה לרווקים", הוא אמר לו. הפארק ששופץ לאחרונה, ושכולל אגם, מסלול גולף מיניאטורי ומדשאות, נמצא מחוץ לתחום עבור גברים שאינם באים בלוויית נשים וילדים, הסביר לו השומר. "הוא מיועד למשפחות בלבד", הבהיר.

"חרם רווקים", תופעה שבמסגרתה כניסתם של גברים בודדים לקניונים ולפארקים אסורה בימים מסוימים וכן נמנעת מהם הזכות לגור בשכונות מסוימות, הוא מנהג שכיח במדינה המפרצית השמרנית. בשלטונות אומרים שהצעד, שנאכף על-ידי בתי עסק ורשויות מקומיות, מאפשר למשפחות ולנשים שחיים באזורים צפופי אוכלוסין ובערים עם דומיננטיות גברית, מרחב גדול מספיק כדי ליהנות ממתקנים ציבוריים.

בפארק בקטאר. כניסה למשפחות בלבד(צילום: רויטרס)

אבל ההחרפה שחלה לאחרונה בתקנות ובאיסורים מהסוג הזה בקטאר פוגעת באוכלוסיית העובדים הזרים הגדולה של המדינה, בעיקר גברים צעירים שמגיעים ממדינות דרום אסיה כתושבים זמניים. לדבריהם של ארגוני זכויות אדם, הכללים האלה מרחיקים אותם מהחברה, בעודם נמצאים גם כך הרחק ממשפחותיהם. "רציתי לבקר בפארק אבל סירבו להכניס אותי", אומר חאדר. "זה אומר לי שאני לא רצוי".

"פעם היינו נדיבים, אך שלוותנו הופרה"

ההסתמכות של הנסיכות הקטנה מהמפרץ על עובדים זרים נובעת בין היתר מהצורך שלה לתחזק את עבודות הבנייה לקראת מונדיאל 2022 שאותו תארח המדינה, ואיגודי עובדים טוענים כי היא מנצלת את העובדים הזרים, הנאלצים לחיות בתנאים קשים. גורם ממשלתי בקטאר אמר כי המדינה מנסה לשפר את תנאיהם. הזרם האדיר של עובדים זרים לשם הגביר גם את הדאגה בקרב אזרחי קטאר, שהם בעצמם מיעוט בתוך ארצם (רוב התושבים בקטאר כעת הם עובדים זרים): האזרחים חוששים שהשינוי הדמוגרפי המהיר מאיים על אורחות חייהם.

(צילום: רויטרס)

בקטאר חיים כיום 2.6 מיליון בני אדם, ו-75% מהם גברים. אף אחד אינו יודע בדיוק כמה אזרחים קטארים יש, משום שהממשלה מסרבת לפרסם את המספר המדויק, אבל ההערכה היא שמספר האזרחים נע בין 200 אלף ל-250 אלף.

"עובדים רווקים פוגעים בפרטיות ובנוחות של המשפחות", כתב אשתקד העיתונאי רשיד אל-פאדח בטור בעיתון "א-שרק". הוא אמר כי השתלטות העובדים הזרים על שכונות שונות פוגעת במרקם החברתי הקטארי. "יש משפחות קטאריות שזנחו את ההרגלים הטבועים בהן וכבר אינן פותחות דלת לזרים. זה פוגע בנו. היינו רגילים להיות נדיבים כלפי זרים, אבל עכשיו מפריעים לטוהר חיינו, לשינה שלנו ולמנוחתנו".

(צילום: רויטרס)

באים לקניון כדי להרגיש מזגן

נאסר אל-מוהנדי, חבר במועצה המקומית של אל-חור, כ-50 קילומטרים מצפון לבירה דוחא, דורש מהממשלה לקבוע ימים שבהם רק למשפחות מותר להיכנס לקניונים ברחבי המדינה. "יציאה לקניות בלי שבוהים בך, בילוי בפארק שאינו עמוס בגברים שאולי מביטים בנשים ואינם מכבדים את המסורת – למשפחות הקטאריות יש זכות לעשות את הדברים הפשוטים האלה", אומר מוהנדי. "היום אם אתה הולך לאל-חור בסוף השבוע יכול להיות שלא תראה אפילו אדם אחד שלובש לבוש מסורתי או שלא תראה קטארים בכלל... אתה יכול להרגיש שם זר".

הרשויות נקטו בחודשים האחרונים צעדים כדי לחדד את ההפרדה בין עובדים זרים למקומיים: מפות של משרד הפנים, שבהן מסומנים אזורים שבהם אסור לעובדים זרים לגור, כיסו בחודש שעבר שלטי חוצות ברחבי דוחא. בדצמבר האחרון נמנעה מעובדים זרים האפשרות להשתתף בפסטיבל לרגל יום העצמאות בדוחא. "אם להיות כן, זה מביך לכל הרווקים ברחבי דוחא", אומר סודיפ פאראג', עובד זר מהודו. "יום שישי הוא היום החופשי שלנו, אבל אם אנחנו הולכים לפארקים או לשווקים הגדולים לא נותנים לנו להיכנס. זה עצוב. דוחא מוגבלת מבחינתנו".

(צילום: רויטרס)

מהגרי עבודה שחיים במחנות במדבר מחוץ לערים נוהגים לעתים קרובות בסופי שבוע לנסוע לקניונים בדוחא שבהם יש מיזוג אוויר כדי לשלוח כסף הביתה ולברוח מהחום האדיר שבחוץ. עובדים אחרים משתמשים בעץ כדי לחלק וילות בדוחא לדירות נפרדות, תוך שהם קוראים תיגר על איסור משנת 2010 שאמור למנוע מעובדים זרים לגור באזורים ה"מיועדים למשפחות". "דיור גרוע הוא חלק מהבעיה", אומר פאראג'. "אנשים שגרים במחנות עם עוד חמישה שותפים בחדר רוצים לצאת לעיר מתי שהם יכולים".