זום אין: הרגעים האינטימיים של בוב דילן
התערוכה "Forever Young" מציגה תיעודים נדירים של המוזיקאי בוב דילן בתקופות שונות בקריירה. הצצה לחייו הפרטיים של כוכב
לא כולם אוהבים להצטלם, ומתברר שהדבר תקף גם אם אתה אגדת מוזיקה עם קריירה בינלאומית. למרות הרתיעה של בוב דילן ממצלמות, הצליח הצלם אליוט לנדא לעקוב אחר הכוכב ברגעים משמעותיים וגם אינטימיים מאוד במהלך הקריירה שלו במהלך שנות ה-60. לרגל חגיגות יום הולדת 75 לדילן, נוחתת באגף החדש במוזיאון העם היהודי שבבית התפוצות בתל אביב התערוכה "Forever Young", שמציגה צילומים בלעדיים שלו מאחורי העדשה של לנדי ושל צלמים נוספים.
הצצה לגלריית הצילומים של התערוכה:
בוב דילן עומד על הראש, וודסטוק 1969: "הדילן שהכרתי היה אדם מאוד שונה מדמותו של דילן החריף ב"Don't Look Back" – איש משפחה נאמן, מחייך ומצחיק רוב הזמן, אדם שהעריך את השלווה שבחיי הכפר" (מפי הצלם אליוט לנדי).
בוב דילן רוכב ומרכיב על האופנוע, 1964: בעקבות מסע ההופעות הקדחתני של דילן בקיץ 1965, בו הקהל קיבל אותו בצורה אמביוולנטית, נכנס הזמר לתקופה מסוכנת של צריכת סמים ואלכוהול. ב-29 ביולי 1966 איבד דילן שליטה על האופנוע שלו ונפצע. הוא נעלם מהעין הציבורית והחל גל של שמועות שנהרג. דילן ניצל את תקופת ההחלמה מהפציעה על מנת להסתגר בביתו החדש בוודסטוק ולעבוד עם להקתו על חומרים חדשים. במהלך השנה האחרונה יצאו הקלטות בוטלג מאותה תקופה, בשם "The Basement Tapes Complete".
בוב דילן, אינפרא אדום, וודסטוק 1968: "זו אחת מהתמונות המוכרות ביותר שלי. השתמשתי בסרט אינפרא אדום של קודאק וצילמתי את בוב ליד מכונית בריטית ישנה שהייתה בחזקתו" (מפי הצלם אליוט לנדי).
בוב דילן עם בנו ג'סי, וודסטוק 1968: "אני זוכר שהערצתי את הדרך שבה הוא התנהל עם בנו בן החמש ג'סי, שייבב בתסכול וביקש מבוב לסייע לו להזיז רכב צעצוע. הייתי ניגש ועושה זאת בשבילו אבל בוב עודד אותו: 'קדימה ג'סי, אתה יכול לעשות זאת, פשוט תמשיך לנסות'. וג'סי, עשה זאת לבסוף, עם חיוך רחב של סיפוק. זה מאוד הרשים אותי" (מפי הצלם אליוט לנדי).
בוב דילן בסלון ביתו בבירדקליף, עם ילדיו מריה וג'סי, וודסטוק 1968. "אני חושב שהתקופה הזו בוודסטוק היתה תקופה של שינוי מבחינתו. הוא למד להרגיש ולהביע אהבה דרך החוויה המשפחתית שלו. המוזיקה שלו מאותה תקופה משקפת אור, משפחתיות, חוף מבטחים" (מפי הצלם אליוט לנדי).
בוב דילן בהופעה בלה זניט, פריז, צרפת, 2002. דילן אוהב להופיע בפריז. הוא הופיע בה לראשונה בשנת 1966, באולם אולימפיה. ההופעה הזו נחרטה בזכרונו של הקהל משום שהופסקה באמצע, אחרי שדילן התעקש שיביאו למקום את הזמרת הצרפתיה פרנסואה ארדי, עליה כתב את השיר "Some other kinds of songs" בשנת 1964, עוד לפני שפגש אותה.
בוב דילן בהופעה ברויאל אלברט הול, אנגליה, 2013. 47 שנה לפני שהתמונה זו צולמה, ב-1966, התקיימה באותו מקום אחת ההופעות הזכורות ביותר של דילן. בסיבוב הופעות שערך באנגליה, הקהל החל בקריאות - "JUDAS" - "יהודה איש קריות", לעבר הזמר. בכך למעשה כינו אותו בוגד, בעקבות עזיבתו את הגיטרה האקוסטית המזוהה עם הפולק לטובת הגיטרה החשמלית.
בוב דילן בהופעה בפסטיבל הפולק בניופורט, רוד איילנד, 2002. דילן היה חביב הקהל של פסטיבל הפולק החשוב בארצות הברית. הוא נחשב כותב שירים מחונן והיה לו חלק מרכזי בתחיית מוזיקת הפולק בשנות ה-60. בשנת 1965 הוא גורש מהפסטיבל בעקבות הופעתו עם גיטרה חשמלית, וחזר להופיע בו רק בשנת 2002.
בוב דילן, צ'רלי סקסטון ולארי קמפבל בהופעה בארנה ברלין, גרמניה, 2002. דילן משמר את הילת המסתורין שלו גם על הבמה. הוא לא התיר שיצלמו אותו בקלוז אפ, ולבאי הקונצרט התאפשר לראות אותו רק ממרחק. גם במסכים העצומים בהופעותיו שבאיצטדיונים דילן מוצג רק מרחוק. באופן כללי הכנסת מצלמות פרטיות להופעותיו של דילן היא איסור חמור. אילו נתפס מישהו מצלם אותו - הוא מגורש מההופעה. דנקן יום, שתמונותיו מוצגות לראשונה בתערוכה זו, הוא מעריץ של דילן, שצילם בסתר את מאות ההופעות בהן נכח בעזרת טכניקות מיוחדת שפיתח.
בוב דילן וסולן הבירדס רוג'ר מקגווין בהופעה באיצטדיון ומבלי. אנגליה,1987. התמונה לקוחה מסיבוב ההופעות של דילן עם טום פטי ו"ההארטברייקרס", וכן רוג'ר מקגווין מלהקת "הבירדס" האגדית שהתפרסמה בזכות ביצועיה לשירים של בוב דילן. כחלק מסיבוב ההופעות הזה הגיע דילן להופעתו הראשונה בישראל. המדינה הקטנה התמלאה התרגשות לרגל בואו של כוכב הרוק לארץ, אבל הכל השתבש: ההופעה של דילן בפארק הירקון נחשבת לאחת הגרועות בקריירה שלו, והופעתו בירושלים הופסקה לאחר מספר שירים בעקבות קצר חשמלי.
