עמרית ינילוב-עדן: "השיח בספורט שלנו גברי, החלטות לא צריכות להתקבל בצרחות"
למנהלת של פרויקט "אתנה" לקידום ספורט נשים, יש הרבה מה להגיד על חוסר השוויון ("אין אפילו יושבת ראש אחת באיגודים"), החלום למדליה אולימפית של ספורטאית אחרי 24 שנים והסקסיזם שעדיין קיים כאן. ראיון
24 שנים חלפו מאז שיעל ארד עמדה על המדרגה השנייה בפודיום בברצלונה והייתה לישראלית הראשונה שזוכה במדליה אולימפית. מאז ישראל זכתה בשש מדליות אולימפיות נוספות, אך אף אחת מהן לא הושגה על ידי אישה.
בעוד שלושה חודשים, בסיומה של אולימפיאדת ריו, ישנו סיכוי סביר שהנתון הזה ישתנה. ניתוח של המשלחת הישראלית לאולימפיאדה מגלה שרוב המועמדים
הבכירים לזכות במדליה הם נשים.
אחת הסיבות המרכזיות לשינוי החיובי שעבר על הספורט לנשים בישראל הוא פרויקט "אתנה" – הפרויקט הלאומי לקידום ספורט הנשים בישראל שהוקם ב-2005 אחרי החלטה ממשלתית על הקמת מועצה ציבורית לקידום נשים ונערות בספורט.
מאז הקמתו, פועל הפרויקט במספר מישורים, ביניהם הקמת תשתית כמותית של ספורטאיות, יצירת מנהיגות נשים בספורט, משמע ייצוג נשי בקרב מקבלי ההחלטות בספורט, וחינוך לשינוי עמדות בחברה הישראלית לגבי חשיבות הספורט עבור נשים ונערות.
ביום שישי הקרוב יקיים פרויקט אתנה בפעם השביעית את אירוע "אתנה הולכות רחוק" בספורטק ת"א, במהלכו יערכו התנסויות בענפי ספורט שונים, יינתן כבוד לספורטאיות האולימפיות הישראליות ותתקיים צעדה המונית של 4 ק"מ.
רגע לפני אירוע הדגל של הפרויקט שוחחנו עם מנהלת "אתנה", עמרית ינילוב-עדן, אתלטית ומאמנת כושר גופני בענף השייט בעברה, על מצב ספורט הנשים בישראל, הפערים ביחס לגברים, הרצון לשינוי והסקסיזם שעדיין קיים לצערנו גם בספורט הישראלי.
אם כיום המועמדות הבולטות למדליה בריו הן בכלל נשים. אולי בעצם המטרה שלשמה "אתנה" הוקמה כבר הושגה?
"יש פה משהו מטעה. מצד אחד ברמות הגבוהות באמת יהיו פחות או יותר 50 אחוז נשים במשלחת האולימפית, אבל בכלל הספורט התחרותי בישראל הנערות והנשים הן רק 20 אחוז. הבעיה פה משמעותית. מספר הנשים הוא נמוך לאין שיעור. ילדות ונערות פורשות מספורט תחרותי בגיל מאוד מוקדם. זו בעיה כלל עולמית, אבל בישראל היא מוקצנת. בדקנו ומצאנו שהורים מעוניינים שבנות שלהן יעסקו בספורט, אבל כשזה מגיע לרמה התחרותית אנחנו בבעיה ואנחנו מנסים לזהות את החסמים.
קח למשל את ענף השחייה, הדימוי העצמי שם הוא מאוד משמעותי. ילדה מתבגרת פחות רוצה להיות בבגד ים ובחשיפה. ההורים חוששים שיהיו לה כתפיים רחבות ופחות מתלהבים לקחת אותה לאימון ב-6 בבוקר. לעומת זאת כשילד רוצה לשחק כדורגל, אבא שלו יעשה כל מה שניתן כדי שיגיע לחוג וינסה להגשים את החלום שלו להיות ליאו מסי. יש פה פער בגישה ולכן אחת המטרות של אתנה היא גם שינוי המודעות".
כמו שהזכרת, אצל ילדות העניין החברתי הוא מאוד משמעותי. הרבה ספורטאיות הישגיות סיפרו לי שהן סבלו מהקנטות והשפלות בילדות בגלל הדימוי שנוצר לבנות שעוסקות בספורט. איך אתם פועלים לתיקון של העניין הזה ברמה החינוכית?
"הבעיה היא שאין תוכנית משותפת למשרד החינוך ולמשרד הספורט, היינו רוצים לקדם תוכנית כזו. יש לנו מספר תוכניות שכן מתייחסות לסוגיה הזו, אנחנו מנסים ליצור לגיטימציה לבנות לעסוק בספורט. יש לנו תוכנית של שגרירות אתנה - 34 ספורטאיות עילית שמרצות בחינם ומספרות על מה הספורט עושה להן במטרה להסיר חסמים. בעיה נוספת היא שהורים לא רואים את הערך המוסף בספורט, ההורים לא מבינים שאפילו מבחינה תעסוקתית בעתיד, הספורט הוא תורם מכריע להתמודדות עם אתגרים ועמידה ביעדים. הספורט לא מוערך פה מספיק ברמה התרבותית וזה אחד הדברים שאנחנו כגוף מתמודדים איתו".
שוחחתי פעם עם מאמן בכיר שהתלונן בפני שאין לו תקציב להוציא את הספורטאים שלו לתחרויות. אמרתי לו שבזמן שהוא מתלונן, נבחרת הנשים בענף שלו מסתובבת מסביב לעולם ומתחרה. התשובה שלו הייתה: 'בסדר, אבל להן יש את אתנה'. יכול להיות שמרוב ההשקעה בקידום הספורט לנשים יצרנו מצב של אפליית גברים?
לא, ויותר מזה לאחרונה פרסמתי מאמר שמראה שבמדינות שהן שוויוניות יותר, יש יותר הישגים לגברים ולנשים גם יחד. גם כשעושים העדפה מתקנת זה לא פוגע בגברים בשום צורה. קח לדוגמא את ענף הג'ודו, פעלנו שם באופן מאוד סיסטמטי, בתוכנית רב-שנתית. יותר ויותר בנות נכנסו לנבחרת והרחיבו את הבסיס שלה. כתוצאה מכך ירדן ג'רבי לדוגמא לא צריכה לנסוע לחו"ל בשביל יריבות אימון. אתה יודע איזה חסכון זה יוצר בעלויות? מלכתחילה נשים מתוקצבות פחות, אי אפשר לצפות שיהיו הישגים בלי לתעדף נשים, זה לא יקרה".
אני מבין לגמרי למה צריך לתעדף נשים בענפים הפופולאריים כמו כדורגל וכדורסל שם הפערים בכל הקשור לתקציבים וחשיפה פשוט זועקים לשמיים, אבל למה צריך לתעדף נשים בענפים אולימפיים? הרי הציבור מגיב באותה התלהבות להישג של ירדן ג'רבי כמו להישג של שגיא מוקי.
"הרבה יותר קשה במדינה שלנו לייצר מודלים לחיקוי לנשים. בשביל לייצר מודלים לחיקוי צריך תעדוף. אנחנו מנסים בעצם לייצר מודל לחיקוי ולהשתמש בו כגורם משיכה לאוכלוסייה. בלי ספורטאיות כמו ירדן ג'רבי או מעיין דוידוביץ' לבנות צעירות לא תהיה לגיטימציה להיכנס לספורט, לגברים בכל מקרה יש לגיטימציה וזו הנקודה הכי קריטית.
חשוב לציין שספורטאית הישגית כמו ג'רבי אנחנו לא מתקצבים, כמובן שתקצבנו אותה בעבר. אנחנו לוקחים ספורטאיות לפני שהן נכנסות לסגל האולימפי ומעניקים להן אפשרות לעוד מחנה אימונים, עוד תחרות ועוד עזרה עד שהן נכנסות לסגל. אז אפשר להגיד שלבנים לא נותנים, בסדר... אבל בחלוקה התקציבית הכוללת גברים מקבלים יותר וזה בדוק".
"בסיפור של אליס כל הצדדים הפסידו"
אחד הנושאים הכואבים בקמפיין האולימפי הנוכחי הוא הסיפור של אליס שלזינגר שנאלצה לעזוב למדינה אחרת. איך אתם רואים את זה בתור גוף שפועל לקידום ספורט נשים?
"לא היה פה עניין מגדרי. היה משולש שניהל את הנושא הזה: איגוד הג'ודו, הוועד האולימפי ומנהל הספורט. המעורבות של "אתנה" הייתה נמוכה יחסית כי שלזינגר כבר הייתה ספורטאית אולימפית. חוץ מלומר כמה זה חשוב ואיזה אובדן נוראי זה שהיא עזבה, לפרויקט "אתנה" לא יכול היה להיות חלק בזה".
את מצטערת שאין לכם אמירה בנושא של ייצוג ספורטאיות מול איגודים?
"במידה מסוימת כן, אבל אני רוצה להגיד שיש מצבים שכל המרבה גורע. יותר מדי אנשים ניהלו את העניין מול אליס. היה צריך להיות גורם אחד שינהל את זה מולה. היה פה ניהול יותר מדי רב מערכתי. לדעתי אף אחד מהגופים שטיפלו בנושא לא רצה שאליס תעזוב את הארץ. אני חושבת שבסוף כל הצדדים הפסידו כולל אליס".
איך אתם בוחרים את הענפים שאתם תומכים בהם? יצא לי לשמוע תלונות מצד ענף הראגבי שאומר שהוא ביקש תמיכה ולא קיבל.
"אתנה פועלת אך ורק על פי אמות מידה. אי אפשר לפזר את הכסף בהרבה מקומות, לא מצליחים להביא הישגים ככה. אנחנו הלכנו על 12 ענפים מועדפים ושישה גופי ספורט. ראגבי וטריאתלון למשל אלו ענפים "צעירים" עם מעט מאוד נשים. אי אפשר למנף את הכול. אי אפשר למשוך תמיכה ממקום מסוים, כי אז אתה גורע ממקום אחר. ענף הראגבי הגיש בקשה לתמיכה לפרויקט אחד ולא זכה, זה לא אומר שהוא לא יזכה בעתיד".
בענפים הפופולאריים המאבק שלכם הוא מורכב יותר, כי שם אתם גם נלחמים על דעת קהל. איך אתם פועלים במישור הזה?
"בכדורסל יש המון פעילות של אתנה. תקצבנו את ליגת העל ואני הולכת להגיש תוכנית לתקצב את הליגות הראשונות בארבעה ענפי כדור. ההתאחדות לכדורגל לא הכריחה בתקנון שלה שכל קבוצה בליגת העל תקים קבוצת נערות. אם דבר כזה יקרה, זה יהפוך את התמונה. אני מוכנה לנצל את הבמה כדי לקרוא למועדונים בליגת העל להקים קבוצת נערות. בהתחלה אולי הרמה לא תהיה הכי גבוהה, אבל יש פה עניין שוויוני. המדינה צריכה להיות שוויונית. לא יכול להיות שנכנסים למועדוני ספורט ורואים רק גברים. זו לא חברה בריאה".
אנחנו תורמות בחשיפה וגם בנושא התשתיות. הפרויקט של הסגלים הצעירים שלנו, אתנה ג'וניור, שינה את פני הליגות הצעירות באופן משמעותי. תוך שנה – שנתיים כבר נראה את התוצאות".
ומה לגבי משיכת קהל למשחקים? מה הפעילות שלכן בנושא?
"לא נכנסו לזה ממש. נכנסנו לזה נקודתית באליפות אירופה לנערות בכדורגל שהייתה בארץ. אני נמצאת במספר ועדות ומדברים על הנושא הזה. יש דרכים למשוך לקהל, בארה"ב הופכים כל אירוע להפנינג, האירוע מעניין גם מחוץ למגרש. אתנה עדיין לא השקיעה בתחום הזה. אני חושבת שיש פה עניין תקציבי וזה צריך להיבחן".
"למה שאני אשנה את השיח שלי?"
מה הדבר שהכי משמח אותך בספורט לנשים ומה הכי מרגיז אותך?
"משמח אותי לראות הרבה ילדות עוסקות בספורט, לא רק בפעילות גופנית. מאוד ישמח אותי שהמדינה תשקיע יותר במאמנים ומאמנות. מאוד מאוד ישמח אותי לראות ספורטאית על הפודיום בריו, אבל האמת היא שספורטאיות הישגיות זה דבר שמשמח אותי בלי קשר לאולימפיאדה. אני מאמינה בערכים המוספים של ספורט הישגי ותחרותי. מרגיז אותי שאין מספיק מתקנים במדינה. עכשיו יש תוכנית 2020 של הטוטו ומשרד החינוך להקמת מתקנים וזה משמח שסוף סוף זה קורה".
את חושבת שעדיין קיים סקסיזם בספורט הישראלי?
כן. עיקר הנהלות האיגודים הן גברים, אין אפילו יושבת ראש אחת באיגודים. נשים לא רוצות לבוא לתחום הניהול, הן מרגישות שזה איום. בכל הנהלת הוועד האולימפי יש שלוש נשים. חוקק חוק בנושא שבא לאזן את מספר הנשים באיגודים וזו התקדמות ושיפור משמעותי. אבל בשורה התחתונה, יש משמעותית יותר גברים. השיח בספורט הוא יותר גברי ואגרסיבי. למה אני צריכה לשנות את השיח שלי ליותר אגרסיבי? שהם ישנו את השיח שלהם ויהיו יותר רכים, אף אחד לא אמר שהחלטות צריכות להתקבל באגרסיביות ובצרחות. כשמדברים על סקסיזם, זה המקום בעיקר".
שרת הספורט הנוכחית והקודמת הן נשים.
"אני לא חושבת שהיה קידום ספורט נשים אם השרות האחרונות לא היו נשים. לימור לבנת קידמה את המועצה לקידום ספורט נשים כי היא פמיניסטית. מירי רגב תומכת מאוד בפרויקט הזה ורואה בו מעבר לספורט כמתכונת חברתית".
מה ההימור שלך לגבי הנשים הישראליות בריו?
"אני לא מהמרת. אני מקווה שתהיה אישה על הפודיום, יש 2-3 מועמדות ואם אחת מתוכן תזכה זה יהיה דבר גדול. אני מקווה שיהיו יותר גמרים שזה גם מאוד חשוב".
לפנייה לכתב/ת 
