בני סכנין תיתן הכל / טור

אני מודה, בלשון המעטה לא אהבתי את העובדה שהפועל ת"א זכתה באליפות ההיא ב-2010. הרבה דם רע זרם בין המועדון לביני באותה תקופה, ולכולם היה ברור שבני-יהודה, אותה אימנתי אז, לא תתאמץ במשחק חסר חשיבות מבחינתנו ותאפשר למכבי חיפה לחגוג אליפות.

הדיבורים האלה רק החדירו בי עוד מוטיבציה (לא שהייתי צריך, אני כל כך שונא להפסיד, שסבתא עליזה יכולה לספר על הדמעות שהיו יכולות לשפר פלאים את מפלס הכנרת אחרי כל מעידה במשחק סטנגה). 12 שעות אחרי שסיימנו בתיקו שסייע להפועל ת"א להשלים דאבל, הסתכלתי על עצמי במראה וידעתי שעשיתי בדיוק את מה שחונכתי עליו: אתה נותן את הכל בכל משחק ורוצה לנצח. אין דרך אחרת.

יניב קטן, אחרי אובדן האליפות ב-2010(צילום: אלי אלגרט)

שחקני הפועל ת"א חוגגים את התואר(צילום: יועד כהן)

העובדה שיש דיבורים על כך שסכנין לא תתאמץ מול באר-שבע לא מוסיפה כבוד לכדורגל הישראלי. בכל ליגה ראויה באירופה סוגייה כזו כלל לא הייתה עולה לדיון. העניין פשוט מאוד: מי שלא עולה למגרש כדי לתת את המקסימום שלו, שיפרוש כבר הבוקר מהענף. לא בכדי, הפועל בית-שאן, גיבורת "משחק השרוכים", התרסקה מאז ונעלמה מהתודעה ומהליגות הבכירות.

אני בטוח ששחקני סכנין ייתנו הכל, ואני גם בטוח שבאר-שבע לא צריכה טובות. הבעיה המשמעותית היא הלחץ האדיר. אין לי ספק שלמרות היתרון האיכותי, שחקני באר-שבע לא יעלו קלילים וירקדו על הדשא.

הלחץ ישפיע. וואקמה מול מוגרבי(צילום: ישראל יוסף)

לא משנה כמה הכנה תעשה, כמה פסיכולוגיה תהיה מעורבת, יש כדורגלנים שבמשחק כזה פשוט יהפכו למשותקים. אם מדובר באחד או שניים, המאמן יכול לעשות חילוף או לנסות להרגיע. אם הוא מזהה שרוב הקבוצה משותקת (כמו ליברפול מול סביליה), נשאר לו רק להתפלל. במקרה כזה אין לו יכולת להשפיע מהקווים, ורק שער מוקדם או מהלך יפה שמייצר התלהבות יכול לשחרר את השחקנים. דווקא מכבי ת"א מגיעה למחזור הסיום בלי לחץ, וזה יכול לפעול לטובתה.