מאות בהלוויית ההרוגה מפליטת כדור: "למי אתקשר?"
חברתה של ויטל ברמש, שנהרגה מפליטת כדור בבית חברתה ברמת גן, ספדה לה בהלוויה: "את הלב שלי, אני לא מבינה איך זה קרה, איך אני צריכה להתמודד עם הדבר האיום הזה. אין חלק בגוף שלי שלא כואב. מי היה מאמין שזה יהיה הסוף"
מאות בני אדם התכנסו היום (ו') בבית העלמין האלטרנטיבי בגבעת ברנר וליוו למנוחות את ויטל ברמש (17) מרמת גן, שנהרגה כתוצאה מפליטת כדור בבית חברתה בעיר. החברה שבביתה אירע האסון הגיעה עם הוריה להלוויה, וספדה לה: "ויטל, מלכת השושנים שלי. הדמעות חנוקות בגרון. את הלב שלי. אני לא מבינה את האבסורד - במקום שתכתבי לי ברכת יומולדת, אני כותבת לך מכתב פרידה. אני לא יכולה לחשוב על עצמי בלעדייך, את כבר לא היית החברה שלי, את היית אני".
הנשק שממנו נהרגה שייך לידיד שלה, חייל קרבי ששהה עמה ועם חברתה בביתה. מעצרו הוארך והמשטרה עדיין חוקרת מי החזיק בנשק. ברמש הייתה בת יחידה לאמה.
החברה הוסיפה: "אני חושבת על מחר בלעדייך ולא מצליחה להבין למי אני אתקשר. מי יעשה איתי שטויות ומי יגור איתי בחדר. אף אחד לא ייקח את המקום שלך. המלאך השומר שלי, אני לא צריכה לספר לך מה את בשבילי. סחפת אחריך הרבה מאוד אנשים שהתאהבו באופי וביופי שלך. מי היה מאמין שיישארו ממך רק זכרונות? את כל מה שיכולנו לעבור יחד עברנו. בראש שלי תמיד תהיי איתי".
את יום האסון תיארה כ"יום הכי שחור בחיים שלי. אני לא מבינה איך זה קרה ואיך אני צריכה להתמודד עם הדבר האיום הזה. אז זוכרת שאמרת לי, 'כשכואב תבכי, זה משחרר'? פעם ראשונה שאני לא מצליחה לעצור את הדמעות. המחשבות לא עוזבות. אני לא יודעת לאיזו תקופה שחורה נכנסתי ואני יודעת שאת מחכה לי שם למעלה. אין חלק בגוף שלי שלא כואב. מי היה מאמין שזה יהיה הסוף".
טובה, חברת משפחה, ספדה לה אף היא: "את ויטל הכרתי מילדות. תמיד עצמאית ודעתנית, ילדה של החיים". היא סיפרה כי ויטל רצתה להתגייס לצבא ליחידה קרבית, וכי הוריה חתמו על האישור לכך. "היא מאוד רצתה להתגייר כהלכה. היא אהבה את הצופים, החניכים והטיולים. היא ילדה מיוחדת. היא הייתה כל עולמה של אמה, יוליה. בת יחידה וכהרף עין נעלמה. איננה. זה הזוי, זה לא נתפס. אלוהים הוא אלוהים של כולם ולא חשוב מאיזו מוצא. שתנוח בשלום על משכבה".
מנהלת בית הספר סיפרה "אתמול שוחחתי עם אימך, היה לה חשוב לתת לך שם שמתאים לך. ויטל, נמרצת, מלאת חיים וחיונית. לכל מקום שאליו הגעת הורגשה נוכחותך. ויטל ילדה של הרבה בתים. אתמול כשהתקיימה בחינת הבגרות נזכרנו איזה מאבק ניהלת לשפר את הציון. תמיד הקרנת חוזק וביטחון ועל עמדותייך הגנת. פייטרית לא קטנה היית. בפייט האחרון של החיים לא הצלחת. הותרת אותנו המומים וכואבים".
לפנייה לכתב/ת 
