קאן, כמו כאן: מלחמות היהודים בפסטיבל קאן
כמיליון שקלים עלה הביתן הישראלי בפסטיבל קאן - אוהל בגודל 25 מ"ר עם דגל כחול לבן מעליו. האם מדובר בחיזוק אמיתי לקולנוע הישראלי, או בפסאדה מיותרת של גאווה לאומית. רבים מהיוצרים התעלמו, בקרן הקולנוע נלחצו, אך היוזמים טוענים להצלחה וקובעים: "לא התחלנו את המלחמה הזאת"
פסטיבל קאן ה-69 הסתיים ביום א' עם זכייתו של קן לואץ' וסרטו "אני, דניאל בלייק" בפרס דקל הזהב היוקרתי - עניין רציני במיוחד עבור קהילת הקולנוע העולמית, וקצת פחות עבורנו הישראלים. אותנו - או לפחות את הבמאים והמפיקים והבירוקרטים שבינינו - העסיק בעיקר הביתן הישראלי בכפר הבינלאומי בריביירה הצרפתית, בגללו התנהלה מלחמה סמויה מאחורי הקלעים על יוקרה ותקציבים. אז האם מדובר באירוע היסטורי בתולדות הקולנוע הישראלי או שמדובר בפסאדה בזבזנית שלא תורמת כמעט דבר לתעשייה המקומית? גם היום, אחרי שהאוהל פורק והצוות התפזר, הדעות חלוקות.
מה שבטוח הוא שצוות ההקמה של הביתן הישראלי חש שמדובר בהישג אדיר. "בעקרון אני מאושר ומופתע. זה קסם מה שקרה פה. למרות מה שקרה בארץ", אומר ל-ynet רפאל ברביבאי, המנהל האמנותי של הביתן שנבחר לתפקיד. שותפתו לעשייה אתי כהן, הממונה על תחום הקולנוע במשרד התרבות, מצטרפת לתחושת שביעות הרצון: "עצם העובדה שזה קם למרות הקשיים, למרות המכשולים, זו הצלחה. היו לי קשיים בירוקרטיים בתוך המשרד, וגם מסביב, וגם בתעשיה לא נתנו כל כך כתף לדבר הזה".
תחושת ההצלחה של השניים מלווה בלא מעט חמיצות, בגלל המתח שנוצר מול הדוכן הישראלי אשר פועל מזה כשלושים שנה בתוך שוק הסרטים בחסות קרן הקולנוע הישראלי, ובניהולו של העומד בראשה כתרי שחורי. לאורך תקופה ארוכה גיבש שחורי קשרים רבים עם קרנות, גופי הפקה ויוצרים שונים ברחבי העולם. זה ניכר במיוחד בפסטיבל קאן, בו הוא זוכה לכבוד והערכה רבים בזירה הבינלאומית. רבים הם שיתופי הפעולה והקופרודוקציות שנחתמו בתיווכו וביוזמתו, והדוכן שניצב דרך קבע בנקודה אסטרטגית מועדפת במרכז שוק הסרטים, שימש כאכסניה לכלל הבמאים והמפיקים.
מבחינה זו התקבלה ההודעה על הקמת ביתן ישראלי רשמי בכפר הבינלאומי של פסטיבל קאן כהתרסה כנגדו, וגרמה לחשדנות ומתיחות בין שני הצדדים שאמורים לפעול יחדיו ובשיתוף פעולה לטובת קידום הקולנוע הישראלי כמכלול. היה מי שטען שמטרת הביתן היא לפגוע במעמד קרנות הקולנוע העצמאיות ובפועלן, וצצו שמועות על ניסיון לסגור את הדוכן כדי לפנות את הבמה לאנשי משרד התרבות שרצו חלק בחגיגה.
"המטרה לא היתה לסגור את הדוכן, הביתן אינו תחליף. אנחנו אמורים להשלים אחד את השני", אומרת כהן, ומצהירה: "אני לא התחלתי את המלחמה הזאת. נראה לי שהוא (שחורי - א.ב.) מפחד שזה ייקח ממנו את הפוקוס. אבל זה אפילו לא אותו קהל. שם בעיקר נתנו את השירות למפיקים, להציג את הסרטים שלהם ולפרסם אותם. למשרד ממשלתי יש את המנדט להקים ביתן שהוא של כל מי שבא מתחום הקולנוע. יש גם מקום לאלה וגם מקום לזה. ממש לא התכוונתי להקטין אותם".
"הדוכן משמש אכסניה לכל היוצרים, המפיקים ולכלל הגופים העוסקים בקולנוע", מבהיר שחורי, "לפעילות שלנו יש רק תחושה ומטרה אחת: לקדם את מעמדו של הקולנוע הישראלי". ראש קרן הקולנוע הישראלי אף מדווח כי במהלך הפעילות אירח הדוכן עשרות פגישות עבודה עם מנהלי פסטיבלים, מנהלי קרנות קולנוע, אנשי טלוויזיה וסוכני מכירות ומפיצים מכל העולם. "התוצאה הישירה של הפעילות בקאן השנה היא אישור וסיכום סופי של השקעות של קרנות קולנוע בינלאומיות בסדר גודל של כמיליון וחצי דולר בסרטים עלילתיים ישראלים".
למה אי אפשר פשוט לשתף פעולה? אולי בגלל המתח המוטמע ביחסים בין משרד התרבות לקרנות המנסות לשמר את עצמאותן מול הלחצים הפוליטיים - משימה שהופכת ליותר ויותר מסובכת. חבל, כי מדינות אחרות שמיוצגות על ידי גופים שונים בכפר הבינלאומי מצליחות לשמור על איזון.
אבל בעצם על מה כל המהומה בעצם? בסופו של דבר הביתן הישראלי הוא אוהל בגודל 5X5 מטרים עם מבואה צנועה - אחד מתוך כמעט שלושים ביתנים במובלעת פנטיירו שעל המרינה של קאן (רוב רובם של הפביליונים ניצבים לאורך הריביירה). בשכונה של ישראל מוקמו בין השאר הביתנים של רומניה, קוסובו, שבדיה, סרי לנקה, אוסטריה, וגם לבנון (שהביתן שלה ניצב מטרים ספורים מזה הישראלי).
כמה כל זה עלה לנו? התקציב הכולל של הביתן נושק למיליון שקלים, כ-73 אלף שקלים מתוכו (16.8 אלף אירו) הוקדשו לשכירת פיסת הנדל"ן בפנטיירו לאורך כל ימי הפסטיבל. מנגד תקציב הדוכן של קרן הקולנוע קטן בהרבה ומוערך בכ-90 אלף שקלים בסך הכל. כחלק מהפקת הלקחים לקראת שנה הבאה, מתכוונת כהן להתרחב ואף להכפיל את שטח הביתן. "לא מאמינה שיגדילו את התקציב, אבל זה יבוא על חשבון דברים אחרים", היא אומרת.
האם הפעילות מצדיקה את התקציב המדובר? יש כמובן מי שנהנה מהתוכנית של הביתן שכללה אירועים של אוניברסיטת תל אביב (ובעיקר תחום המציאות המדומה - גולת הכותרת של הביתן), בתי הספר סם שפיגל ומעלה, פרזנטציות של אנימציה כחול-לבן, קוקטיילים של מוסדות שונים כמו מיזם הקולנוע בירושלים ופסטיבל הקולנוע הישראלי בלוס אנג'לס, והרצאות של קרן גשר והקרן החדשה. חלק מהאירועים משכו קהל - לעיתים גם קהל רב, אבל בשיגרה נכנסו אליו בודדים בכל רגע נתון - ממש כמו רוב רובם של הביתנים האחרים. למרות כל הרעש מסביב, אין מדובר באיזו תופעה ייחודית בנוף של קאן.
ואכן, לכאורה אין משהו מיוחד בפעילות הביתן הישראלי, אלא שמלכתחילה הוצהר כי מדובר בהפגנת לאומיות בפסטיבל קאן - במה זוהרת, אך כזו המוקדשת לתעשיית הקולנוע. לבמאים ומפיקים, לא לפוליטיקאים. שרת התרבות מירי רגב, שדחפה להקמת הביתן ושהתגאתה בכך ש"דגל ישראל יונף בקאן" (הוא אגב מתנוסס שם מאז ומעולם) הגיעה בעצמה לריביירה הצרפתית.
רגב הגיעה לבכורת "מעבר להרים ולגבעות" של ערן קולירין וניכר כי ברצונה לעשות בו כמעשה לימור לבנת בגולש הרוח גל פרידמן בטקס המדליות באולימפיאדת אתונה. נראה כי התבשמה בכפיים שקיבל הבמאי, כאילו היו בשבילה. היא למחרת התייצבה בביתן כדי לפתוח אותו בעצמה בנאום מקרטע משהו ("אני ושמות לא הולך ביחד") מול קהל חצוי. גם שם היו כפיים, לא נלהבות במיוחד. שירת התקווה שסיימה את הטקס נתקבלה בתמיהה על ידי העוברים ושבים.
רגב המשיכה משם כדי לצעוד על השטיח האדום בהקרנת הסרט "Loving" של ג'ף ניקולס העוסק בנישואים מעורבים בארצות הברית, ונהנתה מאור המצלמות שתיעדו אותה. היא גם ביקרה בדוכן במה שנראה כמו מסדר מפקד, אולם לא טרחה להתייצב במסיבה המסורתית של קרן הקולנוע וסיבותיה עמה. "היא מקבלת כותרות ואני מכבדת את הכותרות שהיא עושה, אבל ממה שחשוב זה שיודעים גם בארץ שיש ביתן כזה", אומרת כהן, שמודה כי היוזמה להקמת הביתן התחילה עוד בימי השרה לימור לבנת שנתנה את ברכת הדרך, אולם עניינים בירוקרטיים ופוליטיים למיניהם מנעו את מימושה.
"כשמירי רגב נכנסה למשרד ופרשתי בפניה את כל התוכניות שלי, אז היא אמרה לי 'אני תומכת בך, לכי על זה'. היא באמת נתנה את הרוח הגבית לאורך כל הדרך. היא אמרה למנכ"ל להכניס את זה לתקציב", מפרטת כהן את תרומת השרה. מן הסתם, ביקור רגב היה בגדר כאב ראש למארחים הצרפתים שנאלצו להיערך מבחינה ביטחונית בפסטיבל שניכר כי אירועי הטרור האחרונים בפריז ובבלגיה השפיעו עליו לרעה. "בגלל כל התזוזות של השרה לפה והשגרירה לשם זה קצת עשה להם בלגן. זה חלק מהעניין, אבל חוץ מזה זה זרם", אומרת כהן.
מי שפחות זרמו הם חלק מהיוצרים שהדירו עצמם מהביתן, במופגן או באדישות. היו מי שהגיעו לבקר כי חייבים, אחרים פשוט החרימו. המתיחות הסמויה ומפגן הלאומיות הרועש גרם לפילוג. "ניסו מאוד להחליש את המקום הזה, לייתר את המקום הזה, להקטין אותו, ולא הצליחו", אומרת כהן, "חששתי שזה ישפיע על היוצרים. היו כאלו בארץ שלא שיתפו פעולה, אבל כשהם ראו שאנשים באו לכאן, הם שינו את דעתם". ועם זאת, מרבית הבמאים והמפיקים המשמעותיים העדיפו לא לפקוד את הביתן, למעט ביקור נימוסים. הוא אוכלס ברובו על ידי צוות המשרד, סטודנטים ויוצרים בתחילת דרכם.
אפשר אולי להגיד שבשנתו הראשונה של הביתן, הצוות של משרד התרבות היה עסוק ביצירת התשתית ובעידוד מודעות לעצם קיומו. בעוד שבדוכן של קרן הקולנוע נערכו מפגשים עסקיים ונעשו סיכומים, הביתן שימש בעיקר להפגנת נוכחות לאומית ישראלית, לעוברים ושבים וסקרנים. לשם כך למשל הוקרן סרט תדמית בו השתלבו דגל ישראל, נופי הארץ, חיילים, צנחנים ומטוסי חיל אוויר וגם כמה סרטים. במקרה או שלא במקרה, קוראי מהדורת מגזין וראייטי המיוחדת לפתיחת הפסטיבל נתקלו במודעה מוזרה על עמוד שלם מטעם עמותת ידידי צה"ל, ובה מגילת העצמאות המתורגמת לאנגלית.
כשהם מתבקשים לספק מדדים אובייקטיבים להצלחת הביתן, הצוות מתקשה להצביע על הישגים קונקרטים - למעט אולי גישושים ראשונים בנוגע להסכם קופרודוקציה עם הודו, שנציג שלה הגיע לבקר דווקא באירוע של קרן גשר הנוגע לפליטות בהנחיית השחקן יוסף סוויד (אירוע שלא קיבל את הקידום הראוי לטענת יוזמיו). עם זאת, ברביבאי וכהן רואים בהשקת הפרויקט שלהם הצלחה בפני עצמה - עם הפנים לשנה הבאה.
"יש לנו מה לשפר, אין ספק. זו פעם ראשונה ולמדנו המון דברים. לא ציפינו לכמות כזו של אנשים וזו האמת. השיפור יבוא במימדים, ובלוחות זמנים. יש אנשים שאם לא תסגור איתם ארבעה חודשים מראש הם לא יבואו. התחננו שיגיעו לעשר דקות, וזה מתסכל", אומר ברביבאי ומסכם: "הפלטפורמה שלנו איפשרה קשר שימשיך לעתיד. כל דבר הוא תהליך. אני מאמין שיצרנו קשר החוצה כדי להתחיל מבנה שיעשה לכולנו טוב בעתיד. עכשיו צריך לבנות אותו, לתפור אותו לאט לאט, וזה דבר נהדר, שלא היה לפני כן לנו. התוצאות הן ממש לא אבסטרקטיות, זה ממש ריאלי. כרגע אין תכלס, זה תהליך".
התהליך של הביתן עשוי אולי להניב פירות בשנה הבאה בפסטיבל קאן ה-70, והצוות יתרכז בהפקת לקחים לקראתו ובהשקעה בשידרוגו ושיפורו. מנגד בקרן הקולנוע מבקשים להדגיש כי הפעילות שלהם תמשיך באופן שוטף לאורך כל השנה - כשקאן הוא רק נקודת ציון אחת בתוכנית העבודה השנתית. "קאן הוא אכן אירוע מרכזי אבל הפעילות בו היא אחת מתוך עשרות רבות של פעולות שאנחנו מבצעים כל השנה ברחבי העולם בקידום הקולנוע הישראלי ויוצריו. כל זה נעשה בין השאר בתמיכה המבורכת של האגף לקשרי תרבות ומדע במשרד החוץ", מסכם שחורי.
