הרים סביב לה: טיול ג'יפים בבולגריה

בולגריה. עדיין אלמונית יחסית - אבל שווה מאוד(צילום: הילה ציאון)

רכס הרי הרודופי  

הרודופי הוא אחד משני הרכסים הגדולים שמרכיבים את המדינה הצבעונית הזו (הראשון הוא רכס הבלקן כמובן) והדרומי ביותר. נסענו בג'יפ 4X4 לכיוון הפסגה הגבוהה ביותר על רכס זה, המשתרע צפונית לגבול עם יוון, אשר נקראת פסגת מוסאלה (הכי קרובה לאלוהים, בתרגום חופשי מערבית).

רכסים אינסופיים(צילום: הילה ציאון)

גובהה 2,925 מטרים והיא שייכת להרי רילה בתחומי הפארק הלאומי רילה. למעשה, הג'יפ נוסע בשטח בפסגה שמהווה את הנקודה הגבוהה ביותר בין שני רכסי ההרים הגבוהים של אירופה - הרי האלפים והרכס הטרנס-קווקזי. 

הרי הרילה ומנזר רילה  

יערות עד עצומים, ירוקים ועבותים מספקים אטרקציה "בחינם", רק בזכות הטבע, לצד האגמים, המערות, המנזרים והכפרים. מדובר בלא פחות מ-250 אגמים שנמצאים ברכס הרילה עצמו (שנקרא בעקבות זאת גם הר המים), מלווים בעצי ערמון, דובים וחסידות רבות, שמגיעות לבולגריה בעונת האביב והקיץ מדרום אפריקה.

היי הג'יפ(צילום: עומר בריקמן)

הג'יפ מוביל לעבר מנזר רילה הגדול והמפורסם במדינה, השוכן בעמק סמוך לנהר רילסקה בחלק המערבי של רכס הרי הרילה. המקום הוכרז כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו ב-1983, אבל הוקם בשלהי במאה העשירית ונזירים נהגו להתבודד בו. עד היום עדיין אפשר לראות במנזר נזירים מסבירי פנים (אך דוברי בולגרית בלבד); אבל בעיקר רואים שם תיירים סקרנים, שמוכנים לטפס לגובה של 1,147 מטרים מעל פני הים ולפלס את דרכם במרכז יער סבוך כדי להגיע אל האתר, שמאופיין באדריכלות ייחודית ובציורי קיר מרשימים.

נהר הסטרומה והעיירה בנסקו  

אחרי הביקור הרוחני, הג'יפ מוביל לעבר מתחם רפטינג מאתגר המוקף בעצי ערבה בנהר הסטרומה. נהר זה מתחיל ברכס הר ויטושה מדרום לסופיה, בגובה 2,180 מטרים, ובשלב מסוים זורם דרומה לכיוון הרי פירין. מתוך 408 ק"מ, החלק הבולגרי עומד על 290 ק"מ והוא נחשב הנהר החמישי מבחינת אורכו בבולגריה.

נופים עוצרי נשימה(צילום: הילה ציאון)

בחזרה לג'יפ. נסיעה לכיוון אתר הסקי המוכר יחסית בנסקו סביב רכס הפירין, חושפת כפרים מקומיים יפהפיים המאופיינים בשיטת בנייה באמצעות צפחה - מעין סלע מתומר שמשמש את בניית הגגות של המקומיים, שמוכרים בעיקר תפוחי אדמה או מרוויחים את לחמם כחוטבי עצים. גם גטו של צוענים רואים פה ודרי קרוואנים, אך כשמגיעים לבנסקו נכנסים לעיירה מערבית לכל דבר ונעימה למראה - לא רק בעונת הסקי כי אם גם בעונות האביב והקיץ.

החתונה הבולגרית שלי  

חלק מהביקור בבולגריה כולל היכרות עם המקומיים. בכפר האותנטי דוברינשקה אפשר לבקר בבית ההארחה דשקה, שם יערכו לכם בעלות הבית חתונה בולגרית כהלכתה, כולל תלבושות, ארוחה מסורתית, מוזיקה מקומית וצ'ייסרים של המשקה המקומי - "ראקיה" כיד המלך (אפשר לומר שזה ה"אוזו" של הבולגרים).

חתונה מסורתית לפי הספר(צילום: הילה ציאון)

אחריו מוביל הג'יפ לעיירה דולצ'ה דצ'ה - בירת גידול הטבק של האזור. דרך כבישים קטנים ומפותלים ניתן להגיע לעיירה מעניינת נוספת הנקראת דוספאט. זוהי עיירה פומקית - המאוכלסת על ידי מיעוט בולגרי-מוסלמי ומוכרת בזכות האגם המלאכותי שבה. 

כדאי להכיר: מערת לוע השטן  

נסיעה בשטח בדרכים מפותלות ועקלקלות, בין יערות אורנים, מובילה לעירייה דווין שמאפשרת מנוחה במעיינות חמים ובספא המאפיינים אותה. בנחל דווין שביציאה מהעיירה ניתן לצאת לטיול רגלי לאורך הנחל ובשבילי עץ, ומשם לטפס עם הג'יפ לכפר טריגרד לסדנת בישול מקומית. אבל גולת הכותרת של האזור נקראת מערת לוע השטן, שסיפורים רבים נקשרו אליה והיא משקפת את העולם התת-קרקעי הרוחש של הגיר ההררי.

המערה ממוקמת בדרום הרי הרודופי, בין הכפרים טריגרד ויגודינה, בין מערכת קניוני שיש אדירה. ייחודה של המערה הוא גודלה, הנהר שזורם בתוכה ומפל מים שצונח מגובה 70 מטרים לתחתיתה. אפשר להיכנס, כמובן, לסיור במערה - לאחר האזנה לדבריו של המדריך המקומי על הצוללנים שמעולם לא הצליחו לחזור ממנה. אחרי ששמים את הפחד בצד, צועדים לאורך מסלול מסומן במגמת ירידה, כאשר צריך לקחת בחשבון שהיציעה מהמערה מטפסת לאורך יותר מ-300 מדרגות היוצאות אל נקודת הנפילה של המפל לתוך המערה.