"להבקיע שער אליפות בב"ש היה החלום שלי"
החזרה הביתה והוויתור על ההצעה הקוסמת ממכבי ת"א, העונה הראשונה הטראומטית והאמון שקיבל מברק בכר, השערים הדרמטיים וההשראה מה-MMA, הרצון להשתקע בנגב ולסיים את הקריירה בבאר־שבע ובעיקר, הרגע שבו ידע שזו השנה שלהם. מאור מליקסון מסכם עונה היסטורית
"התחושה נפלאה. אני עדיין לא מעכל את זה. זה חלום. לא ישנתי בלילה, ולא אשן גם הלילה. אנחנו כבר מחכים לחגיגות כדי להתפרק עד הסוף. זה לא ייאמן. חלמתי על זה".
סיקור חגיגות האליפות של הפועל ב"ש:
ברק בכר באולפן ynet: "ישנתי חצי שעה"
פורצת דרך: כך הפכה ברקת את ב"ש לאלופה
תקראו לו גיבור משחק האליפות. או האיש למשימות מיוחדות. או השחקן שמופיע למאני טיים. או הבן האובד שהביא אליפות למועדון נעוריו. תסתכלו על זה איך שאתם רוצים, השורה התחתונה זהה: זה היה הלילה הגדול של מאור מליקסון, שכבש ובישל שלשום במשחק האליפות של הפועל באר-שבע.
האלוף הטרי חגג יחד עם חבריו את הצלחת שחזרה לדרום אחרי הפוגה של 40 שנה. הוא עדיין לא התאושש, עדיין לא מעכל את גודל ההישג, את המשמעות עבורו, עבור המועדון, האוהדים והעיר. בעונה שעברה חזר הביתה אחרי כמה שנים באירופה, ולא סיפק את הסחורה. העונה פרע את השטרות, ובגדול. עכשיו הוא יכול לנתח את מה שעבר עליו ועל הקבוצה בעונה ההיסטורית הזו.
כשאני שואל אותו איזה רגע מהעונה הזו ילווה אותו כל החיים, מליקסון בן ה־31 חוזר לשער שכבש בניצחון על מכבי ת"א בבלומפילד בדצמבר. "זה היה סמלי", מודה מליקסון. "אחרי שנים שהיינו מגיעים לשם ומתבטלים. להוביל 0:2 אחרי חצי שעה, לבוא אליהם הביתה ולנצח – זו הייתה הצהרת כוונות מאוד חזקה. גם כבשתי, אז המשחק הזה הלך איתי מאז לכל אורך העונה. זה משחק שבנה לנו את הביטחון שאפשר ללכת עד הסוף. עשינו 83 נקודות, זה מטורף. היינו רחוקים ניצחון אחד משיא הנקודות".
מליקסון הופיע בגדול לשני המשחקים האחרונים של העונה. הוא כבש בשניהם, ושלשום נגד סכנין הוסיף בישול שהוציא את הקבוצה מהר מאוד מהפיגור המוקדם והמלחיץ שאליו נקלעה. "לא הרבה בקיאים בהיסטוריה שלי", הוא מסביר. "במשחק העלייה של באר־שבע לליגת העל הבקעתי צמד. נגד מכבי חיפה הבקעתי שער שחשבתי שיהיה גול אליפות. הבקעתי בשבת. בפולין הבקעתי שער אליפות ושני שערי ניצחון בדרבי. בצרפת הבקעתי בדרבי, והעונה נגד מכבי. אני כובש בכל המשחקים הכי גדולים, למרות שאני לא סקורר גדול.
"יום לפני המשחק אמרתי לאופיר דודזאדה ושיר צדק שאני מרגיש ממש משוחרר. אמרתי לאשתי טל שאף אחד לא ישן בלילה ואני ישנתי עשר שעות ברציפות. ישנתי עוד שעתיים־שלוש בצהריים. הייתי נורא משוחרר. בסך הכל הרגעים האלה כיפיים. בשביל מה אני משחק כדורגל אם לא בשביל רגעים כאלה?".
מה קרה לכם במשחק הקודם נגד מכבי חיפה אחרי שכבשת שער יתרון?
"האמת, רציתי שהשער הזה יהיה שער אליפות. הגענו למחצית השנייה וקיבלנו גול מהיר מטעות שלנו ובעיטה מדהימה של חן עזרא. זה הוציא לנו את האוויר, ומשם זה רק הידרדר. נורא כעסתי באותו רגע שהפסדנו, אבל בסוף הכל לטובה. לקחנו אליפות בבית מול האוהדים שלנו".
האליפות הזאת הייתה מגיעה גם אם הייתם ממשיכים לשחק בווסרמיל?
"אשקר אם אגיד שכן. וסרמיל ראה אליפויות ומשחקים טובים, אבל האווירה בטרנר היא משהו בלתי רגיל. שיחקתי באירופה ועם הנבחרת במגרשים מטורפים, אבל בטרנר יש משהו מיוחד. הוא סגור והאקוסטיקה מדהימה. יש לי חברים במכבי ת"א שאמרו לי שלבוא לטרנר זה לא צחוק. הרעב והטירוף של הקהל התחברו עם המתקן הזה".
"ברק בכר הגיע ושם עליי את כל הצ'יפים"
13 בישולים ושבעה שערים הפכו את מליקסון לכלי התקפי משמעותי במכונה של המאמן ברק בכר. מדובר בשינוי עצום לעומת העונה שעברה, שבה למרות האשראי שקיבל הוא כבש רק שער אחד, וגם הוא במחזור הסיום. לטענתו, יש מספר סיבות להבדלים בין העונות, שהמרכזית בהן היא השתלבותו של היועץ המנטלי איתן עזריה בצוות המקצועי. לדברי מליקסון, העובדה שלא מדובר בפסיכולוג מדופלם לא מהווה חיסרון.
"הפסיכולוגים לא שיחקו כדורגל מקצועני, לא שיחקו באירופה, לא לקחו אליפויות וגביעים כמו איתן", הוא אומר. "הוא קודם כל חבר וקל להתחבר לאדם שעבר דברים כאלה. הוא עשה אצלי שינוי גדול, יחד עם עוד אנשים כמו מאמני הכושר שלנו מיכאל ברוש ודרור שמשון, שאני מאוד מחובר אליהם. הייתי מגיע לאימון ומחייך".
אבל גם בעונה שעברה קיבלת קרדיט מאלישע לוי.
"קיבלתי קרדיט גדול. אני לא רוצה להמעיט בערכם של אחרים. קטונתי מלדבר על אלישע. העונה פשוט הכל התחבר. בתחילת העונה הביאו את טוני וואקמה, וכולם אמרו שהוא מגיע על חשבוני. שמאור בוזגלו יהיה בצד אחד, טוני בצד השני, ואני על הספסל. עכשיו הרבה אומרים: 'ידענו שמליקסון יעשה עונה טובה'. אבל בתחילת העונה לא אמרו את זה.
ברק בכר הגיע ושם עליי את כל הצ'יפים. מהרגע הראשון הוא נתן לי תחושה שהוא סומך עליי. מרגישים את זה מברק. הוא לא עושה שיחות אישיות על דברים כאלה. זה מה שאני אוהב אצלו, את הדיסטנס שלו. אומרים עליו שהוא מאמן מצוין, אבל מבחינתי הוא קודם כל גבר שבגברים. הוא הולך עם האמת שלו עד הסוף. והנה, תראו איפה אנחנו".
תקבל מאלישע לוי קרדיט גם בנבחרת?
"אני לא יודע. אגיע לנבחרת, אתאמן טוב, אנסה להראות לאלישע שמגיע לי לשחק".
אתה מרגיש שלא הטבעת את חותמך בנבחרת?
"יש לי עשרים משחקים. הרגשתי שאלי גוטמן סומך עליי, אבל בקמפיין הקודם כולנו פישלנו. יש תחושה שיכולתי לתת יותר. היו לי לא מעט משחקים טובים בנבחרת, אבל התעלמו מהם. אני מקווה שהפעם דברים יהיו אחרת ונעשה תוצאות טובות".
מאיפה הרעיון לחגיגת השערים המיוחדת שלך?
"אני אוהב מאוד MMA. אני קם בבוקר לראות קרבות ועוקב אחרי חדשות מהענף. אני הבן אדם הכי לא אלים, אבל מאוד מתחבר לזה. ללוחמים שם יש מוסר עבודה מטורף. מבחינה מנטלית זה אולי המקצוע הכי קשה. אתה לבד. אתה מתאמן ארבעה חודשים לקרב של עשר דקות. זה מטורף. אני מתאמן מדי פעם באגרוף, בקטנה. יש לוחם בשם קונור מקרגור. הוא לוקח את העניין בקלות. ברגעים הכי קשים הוא הכי משוחרר. חלק מהתנועות שלו לפני קרב אלו התנועות שאימצתי אחרי שערים. הוא עושה את זה ליריב. להראות שבתוך כל הלחץ והכל הוא עדיין ילד. הלוואי שהייתי יכול להיות לוחם MMA, אבל אנחנו מדינת כדורגל".
תסיים את הקריירה בבאר-שבע?
"יש לי חוזה לעוד שלוש שנים. אני בבית שלי, במקום שכיף לי וטוב לי בו. אם שואלים אותי עכשיו, אז אני רוצה להיקבר פה במועדון הזה. אני ואשתי חושבים לקנות בית בנגב. נראה לי שנלך על זה. יש לי פה המון חברים. האזור מתפתח. ב־45 דקות אני אצל המשפחה שלי ושל אשתי ביבנה".
ואחרי הפרישה, אתה רוצה להשתלב במערכת?
"יש לי תפקיד בראש שאני חושב עליו. ראיתי את זה כששיחקתי בוולנסיין בצרפת. התפקיד הוא לקשר בין שחקני הנוער לבין הבוגרים. סוג של מנטור. אני רואה שיש שחקני נוער כל כך טובים. כיף לראות אותם, הם מוכשרים, אבל צריך קצת לסדר להם את הראש ולעזור להם להתאקלם. לעלות לבוגרים זה בום".
"הייתי חוזר גם אם באר־שבע הייתה במקום התשיעי"
באמת סירבת להצעה טובה ממכבי ת"א לפני שחזרת לבאר-שבע?
"אגלה לך סוד. כששיחקתי בצרפת, ולנסיין עמדה לפני פירוק והתחלתי לעבוד באופן פרטי עם איתן עזריה. אמרתי לו שאני בצומת דרכים. שיש קמפיין אוהדים להחזיר אותי ויש לי הצעות גדולות, המון כסף, ממכבי ת"א ומלגיה ורשה. אמרתי לו שיש הצעה מבאר־שבע עם פחות כסף, אבל זה מקום מאוד משמעותי בשבילי. הוא שאל אותי מהו המקום שבעוד שנה אראה את עצמי הכי שמח בו. עניתי לו שלהבקיע שער אליפות בהפועל באר־שבע זה החלום שלי. הוא אמר לי לשכוח מהכסף וללכת למקום שאהיה הכי שמח בו".
"אם יש משהו שמציק לי זה שאומרים שחזרתי לבאר־שבע כי אליניב ברדה חזר לפה, כי יש כוכבים ושהקבוצה רצה לאליפויות. לא עניין אותי אם באר־שבע תרוץ בצמרת ומי משחק פה. כשישבתי עם אלונה ברקת, לא שאלתי בכלל מה המטרה של הקבוצה. חזרתי כי היה לי כיף כשהייתי פה. היינו במקום התשיעי והיה לי כיף. הייתי חוזר לפה גם אם הקבוצה הייתה בתחתית. זה הבית שלי".
יש לכם סיכוי להגיע לליגת האלופות?
"עם ויסלה קראקוב היינו מאוד קרובים, ספגנו שער בדקה ה־89 מאפואל ניקוסיה שבאותה עונה הגיעה לרבע הגמר. הייתי שתיים־שלוש דקות מליגת האלופות. יש לנו קבוצה טובה, אבל אנחנו לא מדורגים. אם נקבל אימפריות כמו זלצבורג או סלטיק, יהיה קשה, אבל עם הגרלה נוחה אפשר לחלום. כבר הראינו שאנחנו קבוצה ששוברת מוסכמות".
לפנייה לכתב/ת 
