למה לשבדים לוקח 20 יום לקבור את המתים?
בשטוקהולם מוטרדים: כמעט חודש נדרש לשבדי הממוצע לקבור קרוב משפחה שמת. בין העבודה לילדים ולנופש, למי יש זמן להיפרד מאימא?
לוטה מולר, מבקרת תרבות וסופרת שכתבה ספר על הלוויות בשבדיה, הופכת טעונה בכל פעם שהיא חושבת על העובדה שלשבדים נדרש כמעט חודש להביא את יקיריהם למנוחות. למרות המאמץ של שלטונות שבדיה לעודד את האזרחים לקיים את ההלוויות של קרוביהם מהר יותר, המתים ממשיכים לשהות בחדרי הקירור.
לפי נתונים שפרסמה לאחרונה ההתאחדות השבדית של מנהלי הלוויות, לשבדים לוקח בממוצע 20 יום עד שהם קוברים את מתיהם, ולדברי ההתאחדות מדובר בשיא עולמי. למוסלמים וליהודים בשבדיה, אגב, זה לוקח זמן קצת פחות, בשל המסורת המחייבת אותם לקיים את ההלוויה בתוך יום אחד עד חמישה ימים.
מולר אומרת שמבחינת השבדים, ברגע שמישהו מטפל בגופה – המת כבר אינו בעיה של המשפחה. "אין לו או לה כבר משמעות", היא מסבירה.
אגנס הנסון, סטודנטית בת 21, איבדה את אביה אקה במפתיע ב-8 בפברואר. הוא מת בעיר הרנוסנד, 400 קילומטר צפונית לשטוקהולם, שבה היא לומדת. ההלוויה נערכה רק ב-4 במרס, 24 ימים אחרי שמת. "זה היה מהר מדי. היו לי המון דברים לעשות ולא יכולתי לערוך את ההכנות. אחרים לא יכלו לעזוב את העבודה או למצוא מי שישגיח על הילדים שלהם. תחשבו כמה זמן לוקח להתכונן להטבלה או לחתונה – משליחת ההזמנות ועד לארגון הטקס עצמו".
הלוויה בנוסח איקאה
שבדיה היא אחת המדינות החילוניות ביותר בעולם, ורק 8% מתושביה מצהירים כי הם פוקדים את הכנסייה כדבר שבשגרה. מומחים אומרים שההשתהות של השבדים בקבירת מתיהם אינה – כפי שעשויים לחשוב – ניסיון להאריך את שהותם של יקיריהם המתים על פני האדמה. השבדים פשוט פרקטיים. תחשבו על מוות כמו על רהיט עשה זאת בעצמך של איקאה: מולר אומרת שהשבדים פשוט ידועים ב"חוסר הנטייה שלהם לרגשנות, בחוסר הדמיון שלהם – ומנגד בפרגמטיזם העמוק שלהם".
למגמה של עיכוב ההלוויות אפשר למצוא עדות כבר בשנות ה-70, כששבדיה החלה להיפתח לעולם שבחוץ. אז, קבורתו של אדם מת יכלה להתקיים גם חודשיים לאחר המוות. "שבדים שעברו לגור בחו"ל וחלוצי תיירות ההמונים היו זקוקים לזמן כדי להספיק לחזור למדינה אחרי מותו של אחד מיקיריהם", מסביר היסטוריון הכנסייה הלותרנית השבדית אנדרס ג'רלט. "עכשיו אנחנו נותנים עדיפות לדברים אחרים כמו חופשה או מחויבות חשובה בעבודה, וההלוויה של אימא שלך יכולה לחכות קצת", אומרת אווה ברונה, בישופית משטוקהולם.
ראש התאחדות מנהלי ההלוויות של שבדיה, אולף לרנוס, מסכים. "אנשים מתמקדים במשפחה הגרעינית שלהם ובמה שהילדים שלהם עושים, ולוח הזמנים שלהם מלא. הם לא שמים הכול על מצב המתנה כדי לארגן הלוויה".
אל תאשימו את החורף
אבל אקה דאון, פרופסור אמריטוס לאתנולוגיה מאוניברסיטת שטוקהולם, ביקורתית פחות. היא טוענת שפער הזמנים נובע מהיבט אחר של הפרגמטיזם השבדי. "בדרך כלל המוות מגיע ברגע שהוא בלתי ניתן לחיזוי. בשבדיה אנחנו חושבים שצריך לדחות את הטקס ככל האפשר כדי לוודא שכל המשפחה והחברים שרוצים להגיע – יוכלו לעשות זאת", היא אומרת.
ג'רלט מעלה את האפשרות שהסיבה לדחיינות היא החורף השבדי הקשה. במאה ה-19, כשמישהו מת בחורף והאדמה הייתה קפואה, הארונות היו מוכנסים לקבר משותף לפני שהובאו למקום קבורתם הסופי בקיץ, כשהאדמה הייתה מפשירה. מולר דוחה את התיאוריה שזו הסיבה לעיכובים בהלוויות כיום: "בנורבגיה יש בחורף אותם תנאים כמו אצלנו, ועדיין הם קוברים את מתיהם מהר יותר". לפי החוק, בנורבגיה יש לקבור את המת תוך עשרה ימי עבודה, ובדנמרק יש לעשות זאת תוך שמונה ימים.
תהא הסיבה להשתהות השבדית אשר תהא, ג'רלט חושב שמדובר בתופעה מטרידה. "דאגה למתים שלנו היא אחד הדברים שמבדילים אותנו משאר בעלי החיים", הוא
אומר. גם הוא וגם לרנוס סבורים כי ההשתהות בקבורה משקפת את ההפיכה של החברה השבדית ליותר ויותר אינדיווידואליסטית, חברה שבה הורים זקנים נשלחים לבתי אבות ושבה בעיני ילדיהם – הם כבר מתים.
לפנייה לכתב/ת 
