המבקר על הבימה: "התנהלות פלילית, הישגים נמוכים, אין יעדים שיצדיקו את מעמדו הלאומי"
מבקר המדינה מצביע על שורה ארוכה של ליקויים בתיאטרון הלאומי - ביניהם היקף פעילות ואיכות שלא מצדיקים את מעמדו המיוחד והתמיכה המוענקת לו, כספים שנוכו משכר העובדים ולא הועברו למס הכנסה ולביטוח הלאומי ואי עמידה בהסכמי ההבראה שנחתמו. הבימה: "הממצאים טכניים בלבד"
היעדר חזון ויעדים, היקף פעילות ואיכות שלא מצדיקים את תקציבי העתק והתנהלות כלכלית כושלת ואף פלילית: מבקר המדינה מפרסם היום (יום ג') דו"ח חמור על כשלי התיאטרון הלאומי הבימה, ובו הוא קובע כי "נדרש טיפול יסודי, מעמיק ומקיף במטרה לצאת מהמשבר".
כמעט שישה עשורים חלפו מאז הוכרז הבימה כ"תיאטרון הלאומי" של ישראל. מאז, קובע המבקר, לא טרחה המדינה להציב יעדים כלשהם שיצדיקו את המעמד המיוחד של התיאטרון – זאת אף שמתוקף המעמד, מקבל המוסד תמיכה הגדולה משמעותית מזו שמקבלים תיאטראות אחרים הדומים לו בהיקף פעילותם. ולא זו בלבד שהבימה זוכה לתמיכה גדולה יותר, מבלי שיוגדרו עבורו יעדים שאפתניים שיהלמו את התקציב – בדיקת המבקר מעלה שהן מבחינת היקף הפעילות והן מבחינת איכות ההצגות, הבימה לא מצליח להוביל באף פרמטר שנבחן.
כך למשל, לפי דו"ח המבקר במהלך 2013 משך הבימה כ-554 אלף מבקרים בתשלום – זאת לעומת יותר מ-900 אלף בקאמרי ויותר מ-700 אלף בבית ליסין. מספר רוכשי המנויים באותה שנה עמד על קרוב ל-18 אלף בהבימה – בעוד שלקאמרי הצטרפו קרוב ל-40 אלף מנויים, ולבית ליסין יותר מ-27 אלף. גם בחו"ל הבימה השתרך הרחק מאחור: בעוד שבקאמרי הציגו באותה שנה בפני 5,400 צופים מעבר לים, ובגשר זכו ל-2,700 צופים – חמש ההצגות של הבימה שנשלחו לחו"ל משכו 1,900 צופים בלבד.
אמנם, בעוד הבימה נהנה מתמיכה ממשלתית גדולה יותר, התיאטראות האחרים נהנים מתמיכה עירונית - אך גם כשמתחשבים בכל מקורות התמיכה, אחוז ההכנסות העצמיות של תיאטרון הבימה היה נמוך מזה של הקאמרי, בית ליסין וגשר. לפי המבקר, סקירה של עשר ההצגות המצליחות ביותר של 2013 גילתה כי הבימה הצליח להכניס לצמרת רק הצגה אחת משלו והצגה משותפת עם תיאטרון אחר. בית ליסין, לשם השוואה, הכניס חמש הצגות לרשימה.
ההשוואה האיכותית בין התיאטראות השונים מחמיאה אפילו פחות לתיאטרון הלאומי. לא רק שהתיאטרון הלאומי לא מוביל בין התיאטראות הגדולים ברשימת הזוכים בפרסי התיאטרון – הוא בקושי מצליח להתחרות בתיאטראות הבינוניים. ב-2014 הישגיו בטקס הפרסים היו נמוכים מאלה של הקאמרי, בית ליסין והחאן. בסיכום כולל של השנים 2014-1995, הוענקו בסך הכל לתיאטרון הבימה רק 28.5 פרסים (אחד מהם על הפקה משותפת עם תיאטרון אחר) – בזמן שהקאמרי גרף יותר מ-120 פרסים, בית ליסין יותר מ-60 פרסים, וגשר והחאן יותר מ-40 פרסים.
מדד איכותי אחר שהשווה בין התיאטראות נוגע לניקוד שניתן לכל מוסד בהתאם לכללי מדור תיאטרון במועצת התרבות. גם בהשוואה זו – שמתייחסת בין היתר לרפרטואר, מורכבות ההפקות, תמיכה ביוצרים ומבצעים בתחילת דרכם ותרומה לקהילה – הבימה ממוקם בתחתית, עם ניקוד נמוך מזה של הקאמרי, גשר, בית ליסין, החאן, חיפה ובאר שבע.
התיאטרון הלאומי של מי?
דו"ח המבקר מספק גם בחינה רחבה של מעמדו המיוחד של הבימה כ"תיאטרון לאומי". לא מדובר בסטטוס פורמלי בלבד: הגדרתו הייחודית של התיאטרון סיפקה גושפנקה להעברת תקציבים מיוחדים למוסד, מעבר לתמיכה הרגילה, ובהמשך גם "כפל תחשיב" – כלומר, תמיכה גדולה יותר מזו שמקבל מוסד תרבות בעל ניקוד דומה, זאת כפיצוי על היעדר תקצוב עירוני.
מבקר המדינה קובע בדו"ח כי "היקף פעילותו של התיאטרון ודירוגי מדדי האיכות שלו, בהשוואה לתיאטראות אחרים, מלמדים שתוספת התמיכה התקציבית-ציבורית שניתנה לתיאטרון לא הביאה לכך שהתיאטרון בלט מבחינת הישגיו". לדעת המבקר, יש לבחון מחדש "את שאלת מהותו של הבימה כתיאטרון לאומי", לרבות היעדים של התיאטרון והיקף התמיכה בו. הוא קורא גם למשרד התרבות להתערב בנושא ובקביעת החזון שיצדיק את מעמדו המיוחד של הבימה.
במשרד התרבות השיבו במהלך תקופת הבדיקה כי "מעמדו של תיאטרון הבימה כתיאטרון הלאומי של ישראל הוא היסטורי וסימבולי המבוסס על מצוינות במשך דורות" וכי לא מדובר ב"תחרות המבוססת על פרמטרים כמותיים". עם זאת, הסכימו במשרד כי הם "ערים לביקורת על הישגיו האמנותיים" וציינו כי "תינתן הדעת על שיפור הרמה האמנותית לרמה הראויה לתיאטרון לאומי".
משבר רודף משבר
היעדר חזון, איכות ירודה, היקף פעילות לא מספק - כל אלו מתגמדים לעומת הכאוס שמלווה את ההתנהלות הכלכלית של התיאטרון, לפי המבקר. פעם אחר פעם נקלע הבימה לגירעונות עצומים. פעם אחר פעם נחתמו הסכמי הבראה. פעם אחר פעם הוזרמו כספים מהמדינה. ופעם אחר פעם, התיאטרון לא עמד בדרישות - והמשבר הכלכלי של המוסד רק הלך והעמיק. בשנים 2014-2011 קיבל התיאטרון תמיכה בהיקף של כ-120 מיליון שקלים - וזאת אחרי שכבר הושלם שיפוץ המבנה (שבו הושקעו כ-109 מיליון שקלים על ידי המדינה ועיריית תל אביב). ועדיין, התיאטרון לא נחלץ מהמצוקה הכלכלית שמלווה את פעילותו בשנים האחרונות.
בשלל מקרים, מציין הדו"ח, הבימה לא הצליח לכבד את ההסכמים שעליהם חתם. חובות לספקים לא שולמו במלואם, הלוואות לא נפרעו, התחייבות להפחתת שכר לא בוצעה. בנוגע לשכר, טענו בתיאטרון כי הירידה בהוצאות היתה נמוכה מהנדרש בגלל תשלומי השכר על המחזמר "גבירתי הנאווה". טיעון זה לא שכנע את המבקר: "אם העלאת המחזמר הגדילה את עלויות השכר, טבעי היה להניח שבמקביל לכך יגדלו ההכנסות ממופעים. אולם מהדו"חות הכספיים עולה כי בפועל ירדו ההכנסות". עם זאת, המבקר מציין כי במהלך שנות הבדיקה התיאטרון כן הצליח להגיע לאיזון תקציבי שוטף - אך "זאת לצד חובות צבורים הרובצים עליו".
בנוסף, המבקר מציין שנותרו לתיאטרון חובות ליוצרים בחו"ל - זאת אף שכבר ב-2012 פנה משרד החוץ למשרד התרבות במטרה לפתור את הנושא ולמנוע "נזק תדמיתי נוראי" ו"מבוכה והכפשה של ישראל". למרות התערבותם של שני המשרדים, עולה מהדו"ח כי חובות כאלה נותרו פתוחים - והמבקר קורא "להסדיר עניין זה בדחיפות".
הסוגיה החמורה ביותר בנוגע להתנהלות הכלכלית של הבימה נוגעת לשכר העובדים - וליתר דיוק, לכספים שנוכו מהשכר אך לא הועברו לארגוני העובדים, מס הכנסה והביטוח הלאומי: "על משרדי התרבות והאוצר לנקוט צעדים חמורים במקרים שבהם כספים שנגבו מעובדים לא מועברים במועד לקופות העובדים, לרשויות המס ולביטוח הלאומי ולארגוני עובדים. התנהלות זו מנוגדת לכל דין והוגדרה בחוקים כעברה פלילית".
נכון לסוף 2014, מציין המבקר, נותר התיאטרון בגירעון של יותר מ-33 מיליון שקלים - ולדבריו הסכמי ההבראה והמענקים "לא השיגו את תכליתם, לא הביאו לפתרון של הגירעון הצבור... ולא סיפקו פתרון מערכתי לבעיה הכספית של התיאטרון ולחובותיו". ולמרות זאת, ממשיך המבקר, המדינה המשיכה להזרים לתיאטרון עשרות מיליוני שקלים.
המשבר הזה, מוסיף המבקר, רחוק מלהיות נחלת העבר. גם בסוף 2015 ובתחילת 2016, הוא מציין, שב ופנה הבימה למדינה בבקשות להקדמת תשלום התמיכה השוטפת כמה פעמים בטענה שאם לא יוזרמו הכספים, "לא יוכל התיאטרון לשלם לעובדים ולשחקנים". בפברואר 2016, אמרו בתיאטרון כי פעלו "במספר ערוצים לגשר על הפער התזרימי... אך פעולות אלה לא צלחו והתיאטרון לא הצליח לגייס את הסכומים הדרושים לצורך תשלום המשכורות, תשלום קופות העובדים ותשלום ניכויים למס הכנסה וביטוח לאומי".
המבקר מסכם וממליץ "להפסיק את דפוס ההתנהלות החוזר ונשנה, לפיו הבימה נקלע לקשיים כלכליים והמדינה, קרי משרד התרבות ומשרד האוצר, מחלצים אותו מקריסה באמצעות הזרמה תקציבית, שמאפשרת הישרדות זמנית. דפוס זה אינו מבטיח שהבימה ינוהל במקצועיות וביעילות ושיישם את המחויבויות שנטל על עצמו, בכדי שיוכל לעלות סוף סוף על דרך המלך שתאפשר התנהלות באיזון תקציבי לאורך זמן".
תגובת הבימה: למבקר אין סמכות לבקר תוכן אמנותי
בתיאטרון הבימה טוענים בתגובתם כי "הדו"ח אינו חמור וממצאיו טכניים בלבד". הם מוסיפים כי "התיאטרון הלאומי מכבד את מוסד המבקר ואת הדו"ח. חלק מההערות כבר תוקנו והיכן שעדיין יש לתקן, כך ייעשה. לצד אלו, יש היבטים בדו"ח שלחלוטין אינם מקובלים עלינו ואינם משקפים את המציאות. תיאטרון הבימה הינו המוביל בהיקף ובאיכות העשייה, וברפרטואר העשיר המוצע לאלפי מנוייו ולציבור הרחב. לא בכדי זוכה הבימה להכרה והערכה לאומיים ובינלאומיים לאורך 100 שנות פועלו, בהיותו חלק מהותי ובלתי נפרד מהנוף התרבותי של מדינת ישראל. זאת, למרות שכתיאטרון לאומי הוא מנוע לעתים מלפעול משיקולים מסחריים.
"יודגש - הבימה עמד בכל התחייבויותיו מתוקף הסכם ההבראה, ואף סיים את כל שלוש השנים האחרונות ברווח תפעולי. בשל חרב הסגירה אשר היתה מונפת מעל צווארו, נאלץ התיאטרון לנקוט לעתים בצעדים דרסטיים שיצרו עיכוב מאולץ במועד העברת תשלומים לגופים שונים, אך אלה הוסדרו לאחר זמן קצר, כמתחייב, כולל הריביות הנדרשות, וזכויותיו של אף שחקן ועובד לא נפגעו. יודגש כי הדאגה לעתיד התיאטרון שעמדה על כף המאזניים באותם ימים, והדאגה לשלם בזמן ולפני הכל את משכורות מאות השחקנים והעובדים שלנו, הן שעמדו לנגד עינינו ולו היינו נדרשים לכך שוב, היינו מקבלים את אותה החלטה גם עתה. החלטה זו וכל ההחלטות הניהוליות נעשו תוך ליווי צמוד של החשב המלווה מטעם משרד האוצר שהינו מורשה חתימה ושל רואה החשבון שכפוף למשרדי האוצר והתרבות.
"באשר לפרס התיאטרון - מדובר באירוע מסחרי ואין להסתמך על כך כקריטריון איכותי, מה גם שעם כל הכבוד - אין זה מתחום מומחיותם וסמכותם של עובדי משרד מבקר המדינה להפעיל שיקול דעת בכל הקשור לתכנים אמנותיים. הנאמנים, הדירקטוריון ואגודת ידידי הבימה עומדים באופן מלא מאחורי הנהלת התיאטרון וסבורים כי בנסיבות בהן נאלצה הנהלת התיאטרון לפעול, היא פעלה נכון ומצליחה בכל יום מחדש לקיים את התיאטרון הטוב ביותר בישראל".
ממשרד התרבות נמסר כי "דו"ח המבקר לעניין הבימה נדון ונלמד בצוות רב מקצועי במשרד התרבות. המשרד נתן את התייחסותו המפורטת למבקר המדינה בהבטים השונים העולים מטיוטת הדו"ח, כולל שאלת מעמדו כתיאטרון לאומי. בעקבות הדו"ח השרה רגב הקימה ועדה מייעצת מקצועית בראשות יו"ר המועצה לתרבות ולאמנות - מר יגאל עמדי - לבחון את מהותה של הגדרת הבימה כתאטרון לאומי ואת השלכותיה של הגדרה זו בכל ההיבטים.
שרת התרבות עצמה מסרה כי "המשרד ילמד את הדו"ח הסופי ויפעל למימושו. חשיבותו של תיאטרון הבימה אינה מוטלת בספק וראוי שהגדרתו כתיאטרון לאומי תישען על פרשנות מקצועית. לכן, הקמתי ועדה מקצועית מייעצת לרדת לשורש ההגדרה ולהביא בפנינו המלצות קונקרטיות. המשרד ילווה את תהליך הפקת הלקחים ותיקון הליקויים כדי להבטיח את שגשוג התיאטרון וביסוסו".
