"משחקי הכס": לבן הוא הלילה
סאנסה עושה קולות של פוליטיקאית, סר ג'ורה וחאליסי עולים שלב ביחסים וגם אניה בוקשטיין שלנו כאן כדי לראות את האור. אבל עם כל הכבוד לכבוד המקומי, בפרק הזה הודור הוא הגיבור - ואפילו הוא לא מצליח למנוע סצנת סיום לבנה-לבנה, שטורפת את כל הקלפים. "משחקי הכס", האמצע הגיע
1. לעזאזל, מפרק לפרק זה הולך ונעשה קשה יותר למצוא נקודות אור של הומור (או של הודור #סליחה). נכון שמבחינת המעריצים הפנאטיים אסור בשום פנים ואופן, האלים ישמרו, להשתעשע על חשבון "משחקי הכס", אבל כמו שאומר ואריז - זה פחות או יותר הקטע של פנאטיים. הומור הוא אביזר חיוני ובריא, במיוחד בבואנו לבחון סדרת טלוויזיה שאיננה – למקרה שמישהו שכח – אמיתית. אלא שכל שאנחנו צוללים עמוק יותר לתוך העונה הזו, והנה כבר עברנו את החצי, זה הופך לאתגר רציני יותר, כי קשה לצחוק כשהלב מרוסק.
פרק 5 כנראה מסמן את הנקודה שבה העונה הזו הפסיקה לרחם עלינו ודילגה ישר לקטע הזה של לעשות מאתנו קציצות. אם מסתכלים על כל הסצנות שקדמו לסצנת הסיום, הפרק הזה לא היה בהכרח נחשב לפרק יוצא דופן או אפילו טראומתי. טפטופי המידע ברשתות החברתיות יצרו בילד אפ בגובה של הודור וגרמו לי לצפות למשהו בסדר גודל של "החתונה האדומה" (אם כי מותו של הודור היה מהטראגיים שנראו בסדרה). אבל זה היה פרק חשוב מאוד עם סצנת סיום מהפכנית ששוב טרפה את כל הקלפים. כל כך הרבה מידע חדש בפרק הזה, לגבי המהלכים הלבנים, ילדי היער (שמתגלים כאלה שיצרו את המהלכים הלבנים) והודור, כמובן. הרבה מידע שתוך דקות כבר לא היה לנו צורך בו, כי רוב המעורבים פשוט נכחדו בסוף הפרק. מוכרחים לאהוב את הסדרה הזו.
בפרקים הקודמים:
2. הודור ראוי לסעיף משלו + דקה דומיה לזכרה של דמות אייקונית (באופן אישי, אני מתכוונת להמשיך להגיב ב"הודור" לשלל פוסטים בפייסבוק). אז קודם כל, למקרה שגם אליכם הגיעו כל מיני שמועות ודיווחים על כך שג'ורג' ר.ר מרטין זועף על הטוויסט הזה בעלילה, אתם צריכים לדעת שהוא, כמובן, הגאון שעומד מאחוריו (מי עוד חוץ ממנו? בחייאת). דייוויד בניוף וד.ב. וייס סיפרו שהוא עדכן אותם במקורותיו של הודור כבר לפני זמן מסוים, וכבר אז היה להם עצוב לגלות שככה זה התחיל וככה זה נגמר. מטורף, מבריק ובעיקר מפתיע (במיוחד אם קראתם על התיאוריה שהודור הוא בכלל סוס).
אז השם והמותג הודור נולדו מהמשפט Hold the door, ו-וואלאס למעשה צפה במותו בזמן העתיד, שהפך לזמן ההווה, שנשרך והסתבך בעבר באיזה לופ אינסופי, ואולי בגלל זה הוא פשוט לא יכול היה יותר לומר אף מילה יותר, חוץ מ"הודור". יש כאן מסר חד משמעי שמרחף מעל הסדרה כולה, כל הזמן, אבל עכשיו נאמר יותר בפירוש: ההווה והעבר כרוכים זה בזה ומשפיעים זה על זה, ואף אחד מהם לא יכול לחמוק זה מזה. כל מה שיקרה כבר קרה, או משהו כזה. אפשר היה לראות את זה גם אצל אריה, כשהיא מוצאת את עצמה צופה במחזה שלועג לאחיה ואחותה, וייתכן שתוך כדי היא גם מבינה שהיא לא "אף אחת" והיא לא "דה גירל", אלא אריה סטארק, והיא לא יכולה לשכוח מהיכן באה (ואולי גם יתעורר בה הצורך לתקן את הרפיוטיישן של המשפחה).
3. עד כמה התרגשתם כשראיתם את אניה בוקשטיין בתפקיד קינאוורה, כוהנת האור שמגיעה לפגוש את טיריון וואריז (ולחשוף לצופים שהשמלה של מליסנדרה היא למעשה תלבושת אחידה)? היא קיבלה יופי של תפקיד וביצעה אותו באופן מושלם. הדמות שלה נראית מסוכנת לא פחות ממליסנדרה, במיוחד עם הרצון העז שלה להשמיד את כל ה-Non-Believers, וכולנו ראינו איזה יופי זה עבד בווסטרוז, כשהעבירו את הכוח לידיהם של אנשי דת קיצוניים. אבל היא בצד של דאניריז וחושבת שהיא "הנבחרת" אז אולי יהיה בסדר (בטח). כשוואריז מנסה לסתור אותה, היא מוכיחה לו שהיא מכירה את הביזנס, ומספרת לו מה היה בלילה שבו נקצצו איבריו. אפילו בוגי יעלון לא היה המום ככה השבוע.
4. משהו מעניין קורה לסאנסה. מצד אחד, היא עדיין היא עצמה, מתחזקת צד סלחני שמונע ממנה לצוות על בריאן להשמיד את ליטלפינגר למרות שממש מגיע לו. אפשר לראות שהיא משתעשעת ברעיון אבל היא כנראה רואה את התמונה הגדולה ומבינה שאולי תזדקק לו בהמשך (לא לפני שהיא מטיחה לו בפרצוף את מה שרמזי עשה לה). היא נראית די נחושה לכבוש מחדש את הצפון ויש לה פתאום חזות של מנהיגה, שלא לומר פוליטיקאית.
יש לה גם כמה גינונים שלמדה מהלורד בייליש, כמו למשל לא לסמוך על אף אחד – וכך היא לא מספרת לג'ון על הפגישה עם בייליש וכיצד קיבלה את המידע על הדוד שלהם. אחר כך היא שולחת אליו את בריאן ויוצאת ל-Tour ברחבי הצפון כדי לגייס עוד משפחות לצד שלה. השלב הבא הוא כנראה שמלה מפונפנת על השטיח האדום בקאן.
5. נחזור שוב לסצנת הסיום, שכאמור פשוט קרתה משום מקום. רגע אחד בראן שכב לו משועמם בזולה וסתם התחבר בכיף שלו לעץ כדי לראות מה העניינים, שנייה אחר כך הנייט קינג הצליח לגעת בו, לסמן אותו ותוך זמן קצר להופיע שם עם צבא הזומבים שלו. זו היתה מסוג הסצנות שבה כל הזמן נדמה לך שזה לא באמת קורה, והעלילה מסלימה במהירות שיא: "לא, הם לא באמת שם", "לא, הם לא באמת יצליחו להיכנס לעץ", "לא, הם לא באמת יהרגו את ילדי היער", "לא, הוא לא באמת יתקע כידון עכשיו בלב של העורב" (איזו דרך איומה להתעורר משנ"צ) וכן הלאה. ופוף, הכל נחרב, נהרס, נהרג. וגם אין יותר הודור. לפני שהכל קרה, העורב בעל שלוש העיניים מיהר להוריד לתוך הדיסק און קי המכונה בראן את כל הידע שלו ועכשיו מה בדיוק הוא יעשה עם זה? אפשר רק להתפלל שיתנו לנו לגלות בפרק הבא.
ועוד שלוש קטנות:
- ועוד זאב בלהות הלך לעולמו – הפעם זה סאמר, השם ייקום דמו. שמישהו יסביר כבר למה אלה תמיד הזאבים שצריכים למות.
- הרבה דברים שמעולם לא נאמרו, סוף כל סוף נאמרו בפרק הזה. ביניהם גם המשפט "אני אוהב אותך" שג'ורה אמר לדאני. חמוד כזה.
- הסצנה של יארה ות'יאון לא חמקה מאיתנו, וגם לא הדוד הנדחף הזה שלהם, שדווקא מסתמן כדמות מעניינת ומאיימת. בעיקר גילינו שילידי הברזל אשכרה מטביעים את המלכים שלהם לפני ההמלכה. הארדקור.
