הרגע שאפשר לתת לילדים להסתדר לבד
הם רוצים לאכול בכוחות עצמם, לצחצח שיניים ללא עזרה, להסתרק לבד ואפילו לקפל כביסה אבל אנחנו במקרים רבים הורסים להם את חדוות העשייה. אז מתי כדאי לתת לילדים להיות עצמאיים לגמרי ואיך עושים את זה נכון וללא הערות מיותרות?
מרגע שתינוק יוצא לאוויר העולם הוא מתחיל במסע אל עבר העצמאות שלו. משלב לשלב הוא מגדיל את מידת העצמאות שבחייו. אצל ההורים קיימת אמביוולנטיות – מצד אחד אנו מאושרים על יכולותיו ההולכות וגדלות, ומהצד השני אנו חווים חשש מסכנות בדרך שגורמות לנו למנוע ממנו את חדוות העשייה העצמאית. ניתן לדמות את העצמאות לשריר. שריר שלא נפתח, יישאר חלש. כך גם עצמאות. ככל שלא נאפשר לילדים את ההתנסות ביכולותיהם, כוח הרצון שלהם יישאר חלש ושריר המסוגלות והבחירה שלהם לא יתפתח.
הצורך בחופש
אחד הצרכים העמוקים של האדם מגיל צעיר הוא חופש. תצפיות שנערכו על ידי מריה מונטסורי בעת פעילות חופשית של ילדים בגילאי 2.5-6 הראו כי ילדים פועלים על מנת להגדיל את עצמאותם ולשחרר את עצמם מהתלות במבוגרים. הם לא מבקשים עזרה אלא אם הם לא מצליחים להמשיך לבדם. ככל שהילדים יותר פעילים ונמצאים בהוויה של פעילות ועבודה אמיתית, הם יוכלו לפתח באופן משמעותי יותר את עצמאותם במישור זה.
אנו לא צריכים לאמן אותם לכך, זהו חלק מהווייתם. אנו צריכים רק ליצור סביבה כזו שתעודד אותם מתוך רצונם הטבעי לפעול בעולם. סביבה המאפשרת להם נגישות לחפצים המאפשרים משימות של כישורי חיים – כמו נגישות לארון הבגדים שלהם על מנת להתלבש בעצמם, למזוג לעצמם לשתות, לקפל כביסה, להכין לעצמם במטבח דברים קלים להכנה, לפנות כלים וכו'. כאשר נענה לצורך שלהם בחופש, יתגלו בפנינו ילדים שלווים, רגועים, מרוכזים משתפי פעולה. פשוט כי התאמנו את עצמנו לצורך שלהם בחופש.
עוד בערוץ הורים:
- בלאגן בחדר ילדים - בעיה שלהם
אל תתקנו טעויות
מתן חופש למשימות עצמאיות של הילד כבר בגיל שנה-שנה וחצי, מאפשר לחזק אצלו ערכים שונים שאנו ההורים נשמח לצייד אותו להמשך החיים, ובראש ובראשונה הענקת תחושת הישג וגאווה ממקור פנימי אשר תורמים לבניית בטחון עצמי גבוה. זוהי תחושה שלא תלויה בשום גורם חיצוני שישבח אותו על כך והיא מאפשרת לו רצון להמשיך ניסיונות עצמאיים אף בתחומים אחרים. ואכן, המושג עצמאות מתייחס ליכולת של האדם לפעול מתוך עצמו כשהוא לא נשלט ומונחה מבחוץ, אלא מתוך שיקול דעתו שלו.
ערך נוסף לביצוע משימות באופן עצמאי הוא בכך שהילד ירכוש הרגלים ומיומנויות להמשך הדרך כמו – סדר וארגון, עמידה במחויבויות ועמידה במטרות, החשובים להמשך חייו. ערך אחר הוא בתחושת שייכות למשפחה. זהו אחד הצרכים העמוקים שהדגיש אדלר במשנתו ואכן הילד ירגיש משמעותי אם נעביר לו מסר שיש לו חלק חשוב במשפחה והוא יבין שיש משהו גדול יותר מהצרכים המידיים שלו.
ביצוע משימות עצמאיות ישכלל יכולות מוטוריות הולכות ומתקדמות ביחס לגילו של הילד. למשל: אם טבלאות התפתחות מציגות יכולת לקפל כביסה בגיל חמש, ילד שניתן לו להתנסות כבר בגיל שנתיים, ישכלל את המוטריקה שלו ובתנאי שלא נתערב ונתקן טעויות שלו. התערבות גסה ותיקון טעויות של הילד בביצוע הפעולה תביא לעיתים קרובות לאפקט הפוך בו הילד לא ירצה להתקרב יותר למשימה שהצגנו לו. לכן, נדגים לו את ביצוע הפעולה ונניח לו לבצע זאת כרצונו.
לצאת מאזור הנוחות שלנו
בכל פעם בה אנו מרגישים דחף בלתי נשלט למנוע מילדנו לעשות דבר מה בעצמו, נשאל את עצמנו, מדוע לא? האם מדובר בסכנה או שזהו דבר מה שהילד יכול לעשות בעצמו. נתוודע לכך שלעיתים מדובר פשוט באזור הנוחות שלנו. לעיתים קרובות, הפעילות הספונטנית של ילדים מדוכאת על ידי מבוגרים שמטעמי נוחות שמים גבולות לילדים. כמו למשל – הילד רוצה לאכול בעצמו ואנו כבר רואים את התסריט הידוע מראש כיצד האוכל נמרח עליו ועל הרצפה.
אז נכון, חשוב שההורה ידאג גם לרווחה העצמית שלו על מנת שיהיו לו כוחות להמשך הדרך. אך ראוי שנמצא את שביל הזהב עבורנו ובכך נאפשר לילד שלנו להכיר את יכולותיו ההולכות ומתפתחות דרך זמנים ברורים מבחינתנו בהם אנו מעניקים לילד את העצמאות הזו. אט אט הילד ישכלל יכולות אלה וביצוע המשימות יהווה כבר הרגל טבעי עבורו כחלק בלתי נפרד מהעשייה.
מתי מתחילים?
מרגע שהילדים מתחילים ללכת ולשלוט בתנועה במרחב שלהם, הם מתחילים להתנסות באופן פעיל בעולם סביבם ונוכל להציע להם להתחיל לפעול בעולם המבוגרים במשימות בהן הם מגלים חדוות עשייה וקשורות באזור הפעילות שלהם. רוב טבלאות ההתפתחות המציגות יכולות הילדים, מראות את המינימום הנדרש בכל גיל, אך המיומנויות שניתן לאפשר לילד לבצע הן נרחבות כבר כשהילד מצליח לנוע בהליכה במרחב, בתחומים שונים: טיפוח אישי – צחצוח שיניים, סירוק השיער וכו'. נקיון וטיפול בסביבה - נקיון עם מטלית לאזור האכילה, קיפול כביסה, לטאטא, למזוג מים לעצמו, לאכול בעצמו עם מזלג או ביד, לפנות את השולחן, להשקות עציצים ועוד.
כדאי לתצפת על הילד ולהיענות לסקרנותו הטבעית ביוזמות להשתתפות בעשייה וכאמור לא לחסום את הצורך הטבעי בכך. אפשר בכל שלב לאתגר מעט את הילד ולהוסיף צעד נוסף בעצמאותו. אם עד עתה, בן השנתיים התפשט בעצמו לקראת המקלחת, נציע לו בפעם הבאה להכניס את הבגדים גם לסל הכביסה, כך שהדבר יהפוך להרגל.
ואם הילד דוחה את מתן העצמאות שאנו מציעים לו?
לעיתים קרובות אני פוגשת הורים המודאגים לגבי מידת העצמאות שילדיהם לוקחים לעצמם באמירות כגון: "אני מציעה לו להתלבש בעצמו אך הוא אינו מעוניין בכך", "הוא לא רוצה לסדר את המשחקים בעצמו" או "היא כבר יודעת לקשור את שרוכי הנעל בעצמה ועכשיו היא חוזרת ודורשת ממני לסייע לה". ועל כך אני עונה שצריך לראות לנגד עינינו את המטרה המרכזית ולהימנע מהמאבק המיותר עם הילד. המטרה אינה סדר ונקיון, אלא לגדל ילד שמאמין ביכולותיו בעולם. ילד אשר בטוח בעצמו ובמסוגלותו להתנהל בעולם. דרך העצמאות הפיזית שאנו מאפשרים לו הוא מבסס את העצמאות הנפשית שלו ויוצר חיבור לעצמו ולייחודיות שלו בעולם הזה.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
בנוסף, העצמאות מגיעה דווקא מתוך יחסי התלות והאחדות של הילד בהוריו. ככל שהוא יחוש שמכילים אותו יותר ושהוריו מגיבים לצרכיו באופן מספק הוא יחפש לצאת החוצה ולחקור. נתון זה מבוסס בתיאוריית הספרציה-אינדיבידואציה של הפסיכולוגית מרגרט מאהלר, בה מתואר תהליך הפיכת התינוק ליישות עצמאית ומובחנת בעולם, תהליך המסתיים בגיל שלוש. בתהליך הזה הפעוט לומד כי הוא ואימו אינם יישות אחת והוא מתחיל להתרחק לצורך חקירת העולם.
במסעות החקר שלו הילד חוזר לתדלוק רגשי אצל אמו. הזמינות של ההורה כאן לתידלוק רגשי מאוד חשובה להשלמת התהליך ואם נתייחס באופן מעשי, אז ברגע שהילד ממאן לעשות דבר מה מתוך רצון שנעשה בשבילו, זהו התידלוק הרגשי שהוא זקוק לו אשר אותו הורים מכנים בטעות "פינוק". במקום לראות את השדים הקיימים אצלנו לגבי הילד המפונק שאנו מגדלים כאן, נראה את הצורך שלו בקרבה אלינו ונדע למצוא את הדרך לאפשר לו זאת וגם לעודד לעצמאות בדרך חיובית.
ביסוס העצמאות הגופנית שנאפשר לילד היא בעלת חשיבות עצומה שכן היא תאפשר לו לעשות צעד עצום לעבר העצמאות הנפשית והמחשבתית המתחילה עוד בהיותו ילד ומתפתחת ומתעצבת במהלך כל חייו.
הכותבת היא מפתחת גישת "בעקבות הילד - חינוך וקידום על פי דרכו", מלווה הורים וגני ילדים, מנחת סדנאות והרצאות לפי הגישה, עובדת סוציאלית בהתמחות הגיל הרך בעלת M.A ומדריכת מונטסורי בעלת תעודת הוראה
