כשזה עמוק: החשיבות של אזלי וספייטס עבור גולדן סטייט
בין השלשות של קרי ותומפסון לאנרגיות המתפרצות (מדי) של גרין, מסתתרים על הספסל שני שחקני רוטציה גבוהים שרוצים לעזור לקבוצה שלהם יותר, ולא תמיד מקבלים את ההזדמנות לעשות את זה. רגע לפני המשחק הרביעי בין גולדן סטייט לאוקלהומה, ניסינו להאיר על שניים שהזרקור לא מופנה אליהם ברוב ימות השנה ויכולים למלא תפקיד חשוב מהמצופה בסדרת גמר המערב
הפלייאוף הנוכחי ב-NBA אולי התחיל בצליעה מסוימת, אבל עם הכניסה לישורת האחרונה שלו העלה את הרמה בהדרגה. כמו כל פלייאוף הוא הכיל בתוכו כל מיני סיפורים קטנים שנעו על כל סקלת הרגשות וחידדו שוב את השוני המשמעותי בין מה שקורה בעונה הסדירה לבין מה שקורה עם סיומה, בכל מובן שהוא.
ובהנחה שפלייאוף הוא אוסף של סיפורים, סדרות הן אוסף של רגעים. לכן אפשר כבר להגדיר את ה-רגע בסדרה המרתקת בין גולדן סטייט לאוקלהומה, שנמצאת כעת במצב של 1:2. עם כל הכבוד להתפוצצות של ראסל ווסטברוק ברבע השלישי של המשחק הראשון או המחצית הראשונה המהפנטת של OKC במשחק השלישי, נראה שמדובר דווקא במופע מהאגדות של סטפן קרי בשתי הדקות החלומיות ברבע השלישי של המשחק השני.
במשחק הזה מי שלכד את עיקר תשומת הלב של חובבי האנדרדוגים והפועלים השחורים היה אזלי, שהתחיל את הלילה עם שתי עבירות מוקדמות תוך דקה אבל לא נתן להן להפריע לו בדרך ל-12 נקודות ב-5 מ-5 מהשדה (תצוגת הקליעה הכי טובה שלו בקריירה בפלייאוף). הוא עשה את כל הפעולות הקטנות והחשובות ששמרו את גולדן סטייט חזק בעניינים (כמו תיקון להחטאת שלשה של קליי תומפסון ברבע השני בזמן שמקיפים אותו שלושה שחקנים כחולים) ונתן גוף ועוצמה בצבע שלפעמים קצת חסרים לאלופה בסדרה הזו.
שלא במקרה, היתרון של גולדן סטייט מתחת לסלים במשחק הספציפי הזה היה אחד הדברים שעזרו לה להשוות ל-1:1 (הווריורס לקחו 15 כדורים חוזרים בהתקפה והמירו אותם ל-15 נקודות). אם במשחק הראשון ארבעת שחקני הפנים של האלופה נתקעו על ארבע נקודות ושישה ריבאונדים, במשחק השני הם הרימו את עצמם ל-33 נקודות ו-17 ריבאונדים.
בהגנה אזלי עושה עבודה שקטה ויעילה לרוב (למרות הדאנק שחטף על הראש מסרג' איבקה במשחק האחרון), אבל בפלייאוף הזה הוא מביא ערך נוסף ומעניין בצד השני של המגרש. הנתון המפתיע הבא מסביר למה: עד עכשיו גולדן סטייט קלעה 122 נקודות ב-114 הדקות של אזלי על הפרקט בפלייאוף, יותר מכל שחקן אחר בקבוצה (!). אז נכון, הוא שיחק כמות לא גדולה של דקות ביחס לחבריו, אבל זו עדיין אינדיקציה מסוימת לשיפור שלו בצד ההתקפי העונה.
אזלי אמנם רחוק מלהיחשב לסקורר מדופלם, אבל במכלול הדברים שהוא מביא לסטיב קר מהספסל הופך לאט ובזהירות לאחת התשובות ההולמות ביותר של המאמן להרכב הגבוהים שבילי דונובן אוהב להריץ לאחרונה. "אנחנו לא מעריכים מספיק את מה שאזלי עשה", אמר תומפסון לפני שהסדרה נדדה לאוקלהומה. "הוא שיחק כמו חיה".
גם ספייטס נחשב לאחד מאנשיו של קר למשימות מיוחדות. במשחק השלישי בסדרה מול יוסטון, ללא סטפן קרי, הוא עלה מהספסל והיה הקלע המוביל של הווריירס עם 22 נקודות. במונחי העונה הסדירה זכורה בעיקר ההתעלות הלא צפויה שלו במשחק מול פיניקס שחילצה את קבוצתו מהפסד מביך. במשחק החמישי בסדרה מול פורטלנד קיבל דקות חשובות ברבע הרביעי, קלע חמש נקודות רצופות במצב של 99:96 ועזר לגולדן סטייט לגרד ניצחון שלמעשה סגר את הסדרה. "הוא סוג של הציל את המשחק עבורנו", הודה קר בסיום, "הייתי ממש גאה בו, הוא תמיד נשאר מוכן ותמיד בא כשאנחנו צריכים אותו".
תיתנו להם צ'אנס
ספייטס תמיד התאפיין ביד רכה מחצי מרחק, אבל העונה גילה מחדש את הזריקה מבחוץ והגדיל לעצמו את הטווח, עניין מתבקש כשאתה משחק לצידם של סטפן קרי וקליי תומפסון. אחרי שבכל העונה שעברה זרק רק 18 פעמים מחוץ לקשת ובפלייאוף הגביל את עצמו לאפס זריקות (!) מהטווח הזה, העונה הוא כבר שיחרר 62 כאלה לשלוש ובפלייאוף עומד על 42.9 אחוזים מבחוץ (12 מ-28 ניסיונות). הוא אולי משחק פחות בהשוואה לעונה שעברה או לעונה הסדירה הנוכחית ולא מצטיין מספיק בשאיבת ריבאונדים, אבל עדיין מצליח לייצר משב רוח מרענן מהספסל ומרשה לעצמו להשתכלל ולגוון עוד קצת את הרפרטואר, גם אחרי עונת השיא בקריירה.
במשחק השלישי קיבלנו עוד הסבר לחשיבות של שניהם עבור קר ו-וולטון, דווקא בגלל שהפעם כמעט ולא נעשה בהם שימוש כדי לנסות ולהקשות קצת על איבקה, קאנטר או אדאמס. ברבע הראשון אזלי אמנם קלע סל קל וחשוב שקטע ריצת 15:2 אחרי שהסתנן בין דוראנט לווסטברוק והתגלגל פנימה באלגנטיות להטבעה, דקה וחצי אחר-כך תומפסון הפעיל אותו, אבל אז אוקלהומה ברחה וארבע הנקודות הנוספות שלו כבר נקלעו עמוק בגארבג' טיים. עשר שניות אחרי הסל השני שלו הוא הוחלף באיאן קלארק, ראה את החברים שלו מתפרקים לחתיכות וכשחזר למגרש כבר היה מאוחר מדי מבחינתו לעזור בתיקון הנזק.
עם או בלי קשר, גולדן סטייט עשתה שוב צעד לאחור, כמעט בכל המדדים החיוניים. אחרי הניצחון בריבאונד במשחק השני אוקלהומה שוב חזרה לשלוט בעניינים מתחת לסלים (38:52 בכדורים חוזרים) והשיגה 62 נקודות בצבע (הכי הרבה שגולדן סטייט ספגה העונה מהאזור הזה של המגרש). קשה להאשים בכך את אזלי או את ספייטס, גם הוא לא ממש קיבל הזדמנות להשפיע כשהמשחק היה חי, אבל אפשר רק לדמיין מה היה קורה אילו לפחות אזלי היה נשאר גם לרבע השני ומקבל הזדמנות לייצר יותר השפעה בדקות האלה.
יש גם מי שחושב גם שאזלי צריך להיות מקודם לחמישייה על חשבון אנדרו בוגוט, שמשחק כמעט פי 2 ממנו ולא מאוד מורגש במשחקים האחרונים. "כשבוגוט משחק אז היופי הוא שבדיוק כמו בהרכב הנמוך של גולדן סטייט, יש לה חמישה מוסרים טובים על הפרקט", ניתח ג'וני אופינג מ-REALGM. "זה תמיד נחמד, אבל לפעמים עדיף שיהיו ארבעה מוסרים טובים ואחד שידע לסיים טוב יותר. אזלי לא צריך למסור אם הוא יכול פשוט לקבל את המסירות מתחת לטבעת".
צריך לזכור שעדיין מדובר בסדרה שהיא מלחמת שוורים בין תומפסון וקרי לדוראנט ו-ווסטברוק. לחסימות של בוגוט עדיין יהיו השפעה, אנדרה איגודלה ימשיך להיות הקלף המועדף של קר מהשרוול. אבל כשמדובר בסדרה השלישית מתוך ארבע ומול קבוצה שמאופיינת במשחק פנים איכותי בהרבה מזה שהיה ליוסטון ופורטלנד להציע, לספייטס ואזלי (שעוזר לגרין להוציא את אדאמס מהאיפוס אחרי הבומבה שהנחית עליו במשחק הראשון) יכולה להיות משמעות נרחבת משנדמה במחיקת הפיגור המפתיע שגולדן סטייט נקלעה אליו. כשמדברים על העומק של האלופה או על העומק שצריך להיות לאלופה, מתכוונים לאקסטרות ששחקנים במעמדם ורמתם של ספייטס ואזלי צריכים להביא איתם במאני טיים.
כבר הלילה הם ינסו לעזור לטריו הקדוש לעשות עוד צעד קטן וחשוב מאוד לאליפות שנייה ברציפות, אבל אחרי שכל הכיף הזה ייגמר בכלל לא בטוח שהם יישארו באוקלנד. דיווחים בארה"ב קושרים את אזלי ליוסטון, אולי כמחליפו של דווייט הווארד שעלול לעזוב בקיץ. יוסטון הרי תשמח לכל חיזוק הגנתי מבחוץ שיגיע ויוסיף מעט קשיחות לחבורת שחקנים פריכה בהנהגתו של ג'יימס הארדן, ועבור אזלי זו גם יכולה להיות הזדמנות להשתדרג כלכלית.
הפיכתו של לוק וולטון למאמן ראשי עשויה לגרום לשניהם לבחור דווקא בל.א לייקרס כדי להתאחד איתו, אבל ייתכן מאוד שהאופציה העדיפה מבחינתם תהיה להמשיך ליהנות מהחיים בגולדן סטייט גם תמורת פחות כסף. פניות לא נכונות יכולות לקחת לפעמים שחקנים משלימים בקבוצות מצוינות לתהומות עמוקים, ואף אחד מהם לא ירצה לטעום אחד כזה אחרי התקופה הכייפית שעברו יחד.
גרין, תומפסון וקרי הם הלב והמנוע של האלופה, את זה כל ילד יודע, כולל מאריס ספייטס ופטסוס אזלי בעצמם. אבל כדי לעבור את אוקלהומה בדרך לגמר ה-NBA ולהמשיך להחזיק באחד הספסלים האיכותיים בפלייאוף היא תצטרך לקבל תרומה גדולה יותר משני החיילים שלה בקו הקדמי, שניים שלא תמיד מקבלים את ההערכה הראויה להם בתוך סיפור ההצלחה של הווריורס בשנתיים האחרונות.
לפנייה לכתב/ת 
