"המירוץ למיליון": ברומא התנהג כמו ישראלי
היציאה מהארץ משחררת לחופשי גם את החוצפה הישראלית של מתמודדי המירוץ, ותעיד על כך הסבתא שחטפה זפטה. מי שבכל זאת מצליח לשמור על גוד ווייבס הם האחים שפלן - הליהוק המרענן של העונה
בשעה טובה המירוץ יצא מגבולות הארץ ואתם יודעים מה זה אומר: לא עוד תוכן שיווקי! כלומר לא כזה שנע בין מותג חנויות נוחות לבן גוריון. מקסימום אובייקטים גנריים כמו פסטה, גבינות, נקניקים ורומא. מצד שני אתם יודעים איך זה, אין באמת דרך להימלט מהארץ. תוציאו את הישראלי מישראל, וכמו שדון נבזי מייד יזנק ממנו הישראלי שחנה בבלי היתה משפדת אותו על סכין דגים. יש לי חלום, ובחלומי אנחנו ניפרדים בשקט מופתי ובעידון מהמיתוס העגום הזה של "ישראלים חמים" שהם בעצם ישראלים וולגריים.
מתמודדים במשימת הפסלים האנושיים מסתערים על אנשים תמימים בכיכר ופשוט גוררים אותם אל המשימה. מבחינתם זאת העדות שהם "ממש טובים עם אנשים", ואני מוכנה לחתום שגם הבחורה עם צניחת הסוכר שעלתה על טיסת השוקולד האמינה שהיא ממש טובה עם אנשים. נעמי וחן עוצרות אוטו זבל – מכל הרכבים בעולם!! כלומר ברומא – ומתעקשות שוב ושוב שיפרוש מהעבודה שלו לטובת נסיעה ליעד שהן מחפשות. אחר כך אחת מהן קופצת על קשישה חמודה במשימת הפסטה ומפילה אותה לארץ. "יש לנו קסם שאין לאנשים אחרים", מטעימה אחת מהן. אז תתעוררו, זה לא קסם וזאת לא כריזמה, זאת פשוט ניג'סיות לשמה. יש לכן ניג'סיות ולמרבה הצער יש אותה גם לאנשים אחרים.
מעבר לזה המירוץ עוד רק בתחילתו, והתוכן בהתאם. "המירוץ" הוא אחד הפורמטים שמשתפר בדרך כלל ככל שהוא מתקדם. העניין בפרקים עומד ביחס ישר לרמת העייפות, היאוש והלחץ שמכריעים את המתמודדים, מה שמשאיר להם מעט מאוד כוח לפאסון ולהצחקות מאומצות. אז בינתיים העדויות עדיין מרגישות ברובן כמו כלום ממולא בשום דבר, יורדות לפרטים המסעירים של הטוסט נקניק שדניאל אוכל בחיפה בכרמל ומתעלות לגבהים של הסנדוויץ' טונה שאביב או ציון אוכלים בסאבווי. אין ספק, טסטמוניות רמה גבוהה.
גם הרצים עצמם עוד לא ממש בפורמה של המירוץ וכנראה עדיין צריכים קצת עזרה טובה מידידים שהם במקרה גם עוזרי הפקה. אני עוקרת לעצמי את הטחול אם מישהו מהרצים רכש לעצמו במהלך חייו את הידע האלמנטרי שהוא איך מאייתים פרמז'ן. אני מוכנה לגרד לעצמי את האצבע על פומפיה ואז להתפטם מהמעדן האיטלקי האהוב סלמונלה, אם אפילו אחד מהזוגות עלה על זה בעצמו, או כמו שתיארה את זה שירה או בר "פשוט כל האותיות קפצו!". ואם כך, השר בנט, לעיונך, אולי תוכל ליישם גם את שיטת המספרים הקופצים במירוץ הפרטי שלך אחרי חמש היחידות.
אבל במצעד התלונות יש מקום גם למשאית הצל"שים. אני מורידה את הכובע בפני האיש שליהק את האחים שפלן, גוד וייבס, צ'יל, נרב רקינג קאונטרי סייד האחים שפלן, שהדיבור עליהם הוא שסבתא שלהם הביאה פרחים למוסוליני. האחים שפלן שמבחינתם החלק הכי טוב של המירוץ זה לשבת באוטו. האחים שפלן שרצו לעצור את עצמם כי לא היה להם נעים. איכשהוא הם הצליחו לעשות את הלא יאומן ויצרו טייפקאסט חדש לגמרי, שהמוח שלנו עדיין לא מעכל על אוטומט.
ליבי גם עם דור וספיר, שבסוף הפרק גילו שבתוך הראש שלנו החיים הם תיכון אינסופי שבו האנושות עדיין נחלקת למקובלים ומקובלים פחות. ליבי ליבי עלייך, ספיר (או דור?) על העצור, זה לא נעים להרגיש דחוי, אבל אם זה מנחם אותך רובנו מוזרים וכמו שאמר יוסי המשוחרר, מוזרים הם מיוחדים, דאמט. שיהיה בהצלחה גם במשימה השנייה, ובנט, אם אתה כבר פה, זוג שעושה משימה של בשר וחלב בלי להמתין כמה שעות באמצע נשמע לי דבר מאוד לא חינוכי. ניפרד בברכה המסורתית של משפחת גל, תהיו רפויים.
בפרק הבא: גוז'י ואלכס ציפור.
