דירוג הבעלים: יעקב שחר מספר 1
הדיבורים האחרונים על ההצלחה המדהימה של אלונה ברקת בהפועל באר שבע נתנו לנו חשק לדרג את הבוסים בכדורגל הישראלי. השורה התחתונה: למרות שנים פחות מוצלחות, הבעלים של מכבי חיפה עדיין בפסגה אבל פורצת הדרך של באר שבע קרובה אליו מאוד מאוד. ומה עם גולדהאר המיליארדר ושרצקי הציוני? ומי נועל את הרשימה?
כמו ארבעה אצנים ל-100 מ' החותכים את קו הסיום בהפרשים של מאית שנייה אחד מהשני, כך גם נראית הצמרת של דירוג בעלי הקבוצות בליגת העל שהכנו. מהמקום החמישי ומטה לעומת זאת הפערים גדלים משמעותית. סך הכל תשעה בעלי קבוצות דורגו. ברק אברמוב מבני יהודה רק נכנס לתפקידו, לארבע קבוצות (מכבי פ"ת – עמוס לוזון רשום כנשיא, בני סכנין, הפועל עכו ומכבי נתניה) אין בעלים רשמי.
הדירוג נעשה על פי מספר פרמטרים:
1. התמדה ודבקות במטרה (בעיקר ותק שממנו נגזרים הסכומים שהשקיע).
2. התרומה לתרבות המשחק ולשיח.
3. החלטות נכונות.
4. הישגים.
9. אמיר כבירי
הצעיר מכולם (36) והכי ירוק. לקראת סוף עונתו הראשונה כבעלים הוא לומד את החומר. בתחילת העונה שילם במזומן על הבאת המאמן הספרדי ססאר מנדיונדו מהליגה החמישית שאותו פיטר אחרי שני מחזורים, וסוללת שחקני רכש לא מוצלחים. איש העסקים ואספן האמנות שהונו נאמד לפי הפרסומים ב-88 מיליון דולר, העסיק בעונה אחת שלושה מאמנים וזה מבלי שדיברנו על וואליד באדיר שהיה מאמן זמני. ייתכן ועם אלי גוטמן איתו הוא אמור לפתוח את העונה הבאה, מצבו כבעלים ישתפר.
8. יואב כץ
הכדורסלן לשעבר שרכש את קבוצת הכדורגל של המועדון ב-2004 לא מצליח בינתיים לסחוף את הפועל חיפה להישגים - מקסימום עלייה לליגת העל והישרדות אחרי מאבקים קשים. כץ (72) יושב בוושינגטון, עוסק ביזמות נדל"ן, ומנהל את הפועל חיפה בטלפון. הביקורים שלו בארץ מספקים חומר למדורי ההומור, אך הוא דווקא גאה בכך. ההתנהלות הקמצנית שלו עשתה לא מעט כותרות. לכץ יש בעיה נוספת: הוא אינו יכול להיכנס לנעליו הגדולות של רובי שפירא ז"ל. נקודת הזכות שהוא מחזיק את הפועל חיפה על פני המים כבר 12 שנה. לפחות יש בעלים.
7. סתיו שחם
הגיע להפועל כפר-סבא בשיא השפל שלה והצליח להרימה מליגה א' עד לליגת העל ואף להשאיר אותה שם. בהחלט מרשים. שחם (43) יזם היי-טק ברמה בינלאומית ובעלי חברת סיגמנט. שחם הוא טריאתלט חובב, אך עדיין לומד את רזי המשחק שבו הוא משקיע (לפי פרסומים: שני מיליון שקל בשנה), חוסר ידע גרם לו לטעות בכמה ממהלכיו. הציון: לא רע לגמרי, אבל לפניו עדיין מרחבי שיפור גדולים.
6. אלי טביב
אלי טביב הוא האיש הכי שנוי במחלוקת מבין בעלי הקבוצות והיחיד שהמונח פלילים מופיע בדפי המידע עליו. מצד אחד, שמו משורבב בתדירות לשערוריות וריבים עם קהלי המועדונים, מאמנים ושחקנים, מצד שני הוא חתום על לא מעט הצלחות.
טביב (60) הוא כבר מזמן לא הילד משיכון עליה המתאר ש"עמדתי על חומת המגרש בכפר-סבא כי לא היה לי כסף לשלם". הוא איש עסקים בתחום ביגוד הים בארה"ב שהעריך את הונו בחצי מיליארד דולר. להפועל כפר-סבא, הקבוצה אותה רכש, הביא שחקנים מצוינים, אבל חווה עונות לא מוצלחות בליגה הלאומית, ירידה מליגת העל וסכסוך עם האוהדים. אותו דבר קרה בהפועל ת"א אליה נכנס ב-2007. במהלך חמש השנים שלו במועדון הוא זכה בדאבל ב-2010, שלושה גביעים וקמפיין מוצלח בשלב הבתים של ליגת האלופות, השני בטיבו אחרי מכבי חיפה ב-2002/3. לעומת זאת, הוא נקלע לסכסוכים בלתי פוסקים עם האוהדים שרצו בהדחתו ונאלץ לעזוב. את בית"ר ירושלים הוא הוביל לעונה חלומית יחסית לשנים האחרונות, אך פתח בחזית מוזרה מול עומר אצילי ולאחרונה הוא משאיר באי ודאות מביכה את מאמנו סלובודאן דראפיץ'.
5. אשר אלון
ישנן הצלחות שלא מוצאות ביטוי בכותרות הראשיות. הצלחות שנגזרות מההשוואות בין מה שהיה קודם למציאות הנוכחית. אשר אלון, בעלי הפועל רעננה, הוא אלוף ההצלחות היחסיות.
ההצלחה הגדולה של אלון הייתה העונה כשקבוצתו היציבה כלכלית הגיעה לראשונה לפלייאוף העליון, ועל אף שדורגה רק שישית הצליחה להשפיע על מאבק האליפות בנקודות שגרעה ממאזניה של הפועל באר-שבע ומכבי ת"א.
צריך לזכור כי עד שרכש את הפועל רעננה היה זה מועדון מנומנם ב-70 שנותיו שאף פעם לא "איים" בהעפלה לליגה הבכירה. לראשונה זה קרה ב-2013, ואחרי ירידתה כחלוף עונה, חזרה שוב והפעם כדי להישאר. רעננה של השנים האחרונות, רכשה ומכרה, בזכות הבנתם של אלון והמנכ"ל דמיאן רויטמן, את השחקנים המתאימים לסדר הגדול שלה ואף יותר מכך. טוני וואקמה הוא דוגמא מצוינת, ועכשיו גם מגלים עניין רב במגן עמנואל אמבולה.
התקציב של רעננה, 15 מיליון שקל, הושקע בכלים הנכונים כולל המאמנים מנחם קורצקי (שעזב לעליית דרג לבית"ר ירושלים) ובאחרונה חיים סילבס המחוזר. ואם זה לא מספיק, לרעננה שקולטת שחקנים ומשביחה אותם (לואיי טאהא שעבר לאלופה ויובל שבתאי המצטרף אליו), ישנה קבוצת נוער משגשגת המדורגת חמישית בליגת העל.
לאלון, תושב גן-חיים שהונו נאמד ב-250 מיליון שקל וצפוי לצמוח בזכות בנייה מסיבית כקבלן של 2,500 דירות ברחבי הארץ, זו ההצלחה השנייה. הראשונה הייתה במכבי נתניה, אהבת נעוריו, שאותה ניהל בצורה טובה לפי יכולותיו. האוהדים שדרשו יותר ותבעו את החלפתו (דניאל יאמר רכש ממנו את הקבוצה ונותר בה חמש שנים), יכולים עכשיו להתגעגע אליו. אלון מעוניין להקים אצטדיון להפועל רעננה, אבל אינו זוכה לאוזן קשבת בנושא מראש העיר זאב ביילסקי.
4. איזי שרצקי
בהגדרה הכוללת של פועלו של שרצקי בקריית שמונה מדובר במפעל ציוני אמיתי. שרצקי לקח קבוצה נידחת על גבול הצפון, שסבלה מאימת ההפצצות, והפך אותה לשם דבר עם אליפות וגביע. שרצקי (69) תורם גם בשטחים אחרים לקריית-שמונה, אבל הכדורגל, אהבתו, הוא המפעל הכי מוכר שלו.
שרצקי, איש עסקים מצליח במיוחד תחום מיגון הרכב, שמניותיו נכללים במדדים המשמעותיים ושהיקף עסקיו ב-2014 היה קרוב ל-2 מיליארד שקל, הגיע לקריית-שמונה בתחילת המילניום. הוא איחד את הפועל שנמצאה בליגה א' ומכבי מליגה ב' לקבוצה אחת - עירוני קריית-שמונה. בהשקעתו וניהולו עלתה הקבוצה מיידית שתי ליגות ורק במחזור האחרון בליגה הלאומית, מול רעננה, נקטע הרצף.
אלא שאיזי לא הלך לשום מקום ונשאר בגדול. ב-2005/6 לקח את הקבוצה הקרובה גיאוגרפית למוצב הבופור, לארץ המובטחת, בליגת העל. ב-2011/12 היא חגגה אליפות. הייתה זו אליפות מעוטת משתתפים בהשוואה לצבא של אלונה, אבל עם מסר ברור שגם על הגבול אפשר לייצר כדורגל של אלופים.
לעומת אלונה בעיקר, וגם לשניים שמקדימים אותו, איזי מתקשה לשלוט בעצמו ומנפק לא מעט רגעים בלתי מתאימים למעמדו. הריב המתוקשר עם רן בן-שמעון הרגיש כמו שיחות בין ילדים, הריב עם ועל ברק בכר (שלדבריו המוצדקים של איזי הוא "עשה ממנו מאמן כדורגל"), ועוד. ברוב המקרים הוא צודק, אבל מאדם רב פעלים והישגים, שהביא את קריית-השמונה להישגים דמיוניים, אפשר לצפות להיות רגוע יותר. מינוס נוסף: שרצקי לא הצליח לגייס כמות אוהדים ראויה לקבוצה כה מצליחה.
לא בגלל זה איזי נמצא "רק" במקום הרביעי, המאוד מכובד כשלעצמו. מספר האליפויות של שחר וגולדהאר, ותרבות הכדורגל של ברקת, הקדימו אותו במעט. לא בהרבה.
3. מיץ' גולדהאר
המיליארדר היהודי (54) שפך לפי ההערכות כ-800 מיליון שקל מאז הופיע ב-2009 בשמי הכדורגל שלנו ושינה רבות. גולדהאר קנה מותג שנמצא בשפל אחרי שנות בצורת ארוכות ולעתים שערורייתיות, הוא שינה את צורת עבודתו של המועדון והחזיר את מעמדו הרם. כמו בעסק המצליח שלו בחברת "סמרטס סנטרס" בקנדה, ערכה של מכבי ת"א במדד הספורטיבי התרומם לגבהים. זה לא בא מיידית: שנתיים אפורות עברו עליו מאז רכש את המועדון מאלכס שניידר, גם הוא יהודי מקנדה, עד שהגיע לאיתור המודל הנכון עבורו: מינוי מנהל מקצועי עם שם משפחה מהמשפיעים בכדורגל העולמי וגם בעל יכולות ניהול, ג'ורדי קרויף, והחלטה אסטרטגית להשתמש רק במאמנים וצוותים מקצועיים תוצרת-חוץ.
הצוותים שלא התערבבו בביצה המקומית הוציאו מוצרים מקצועיים יותר. שלוש אליפויות ועוד כמעט אליפות וגביע היו הכתר שביהלום. עד כדי כך כדאי היום לעבוד במכבי ת"א תעיד העובדה שכל מאמניה השתמשו בה כקרש קפיצה משמעותי לטובת מועדונים במדינות שהכדורגל אצלן נחשב יותר. אז למה הוא רק שלישי? אלונה ברקת עושה הכול כאן, בשטח. על פועלו של שחר תוכלו לקרוא בהרחבה בהמשך הכתבה. גולדהאר שדורג אשתקד במקום ה-847 ברשימת עשירי עולם עם הון של 2.2. מיליארד דולר, פילנתרופ גדול גם בשטחים אחרים, רואה את הדברים מרחוק, מקנדה. כמו שנוהגים לומר על מאמן המפעיל קבוצה שמצליחה באמצעות יכולותיה וכישרונותיה: הוא רוצה לקחת אליפויות בטלפון.
2. אלונה ברקת
אליפות אחת, היא עניין משמח אבל לא תמיד מספיק כדי להגדיר עוצמה של מועדון. היו כבר אלופות שהבליחו קצרות וחזרו לגודל הטבעי שלהן. 50 אלף אנשים, בסדר גודל של עצרת פוליטית לקביעת עתיד המדינה, שבאו לחגוג עם הפועל באר-שבע הם העדים לשותפות בשמחת הצלחת מפעלה של אלונה.
התחושה היא שלא מדובר באפיזודה זמנית, אלא בהופעת גורם משפיע חדש בממשלת הכדורגל. כשאלונה ברקת הופיעה בשטח לפני תשע שנים, ראו בכך קוריוז יפה, בעיקר מגדרי, אבל מעטים האמינו עד כמה רחוק יגיע הקוריוז הזה. והמילה "רחוק" אינה מתייחסת רק לאליפות המרשימה כשלעצמה, אלא בעיקר לדרך ולתהליך.
ברקת בנתה ארגון גדול מימדים, מתקתק, שהביא לבניית קבוצת כדורגל המאחדת את תושבי באר-שבע יותר מבכל עיר אחרת. לא מדובר בהשקעה של מיליארדרים, אבל אלונה בת ה-47, בעלה ומקורביה, ידעו לשים את הכסף בסדר העדיפויות הנכון. לזכותה כמבצעת, נרשמה ההחלטה הלא פשוטה להנחית בנגב מאמן חסר ניסיון מחוץ לחממתו עירוני קריית-שמונה, ברק בכר. ומעל לכל: התרבות והחינוך, הו התרבות והחינוך, גם בחסות האצטדיון החדש. כמעט קהל של תיאטרון. הכול טוב ויפה, אבל מעכשיו יתחילו מבחני הסמסטר השני: איך צולחים באותה צורה תקופות כישלון שעוד יבואו, הרי בספורט תמיד יש תחלופה בעמדת המנצחים. למה היא לא במקום הראשון? שלושת העשורים של שחר הקדימו אותה בדירוג, אבל היא עדיין מקדימה את גולדהאר ושרצקי.
1. יעקב שחר
מספר השנים שהאיש נמצא בשטח, שלושה עשורים, הוא תולדה של החיבור המצוין בין יבואן המכוניות הגדול יליד נס-ציונה, למכבי חיפה שהפכה בזמנו לקבוצה הישראלית הראשונה המתנהלת לפי מודל אירופי. כן, היו גם תקלות בדרך גם בארבע השנים האחרונות, אבל הן אינן יכולות לבטל את 11 האליפויות בתקופתו בכרמל, תחילה כספונסר ואחר-כך כבעלים.
שחר הגיע למכבי חיפה ב-1984, בשנה שלאחר האליפות הראשונה, אחרי שהיה הספונסר של בית"ר ירושלים. שיחה בינו לצביקה וייצנר מראשי המועדון דאז, שידכה אותו למועדון הכדורגל שהפך לאהבת חייו בספורט. צריך לזכור כי עד שהצטרף כספונסר הייתה מכבי חיפה בפיגור במסורת ההישגים שלה אחרי שתי התל-אביביות הגדולות וגם אחרי הפועל פ"ת. כלומר, עם כניסתו לעניני מכבי חיפה עברה השליטה בכדורגל הישראלי מהמרכז לאזור החיוג "04". ב-1992 רכש את הקבוצה ונרשם כבעלים, ומאז נוספו למכבי חיפה שמונה אליפויות. הגביע הטרי שהושג לאחר 18 שנה, אינו פקטור בבחירה.
גם פיצוץ מסיבת הזכייה אינו פקטור משמעותי ברזומה שלו. תקרית מצערת בגלל המועד הלא נכון בהודעת העזיבה של בניון. העובדה שלא נתנו לשחר לדבר היא חוסר תרבות ורק מעצימה את העובדה שהקהל שלו מהווה אגוז קשה.
עוד תקדים משמעותי שיצרה מכבי חיפה בתקופת שחר, היה הפיכתה לקבוצה הישראלית הראשונה שהגיעה לשלב הבתים של ליגת האלופות. היה זה בעונת 2002/3 בקמפיין המוצלח ביותר של כחול-לבן בשלב הבתים: 7 נקודות עם פעמיים 0:3 על אולימפיאקוס ומנצ'סטר יונייטד, וזאת למרות שאת משחקי הבית ערכה בניקוסיה בגלל המצב הביטחוני. חיפה הגיעה פעם נוספת לשלב הבתים ב-2010, אבל נכשלה וסיימה ללא נקודות ושערים. לחיפה היו הישגים נוספים בזירה הבינלאומית כמו למשל הגעה לרבע גמר בגביע המחזיקות ב-1999.
ההערכה היא שב-24 השנים כבעלים, בנוסף על השמונה כספונסר, הוציא שחר, למרות היותו מוביל מחנה השפויים, כחצי מיליארד שקל על מכבי חיפה. בתקופתו יצר ארגון חזק ומנוהל בצורה מקצועית שהגדיל את מספר האוהדים למימדי ענק (20 אלף מנויים). כמו כן הוקמו מגרשי אימונים ומחלקת נוער בתקציב של 5 מיליון שקל לעונה.
שחר שחי את המשחק ויורד עד לפרטים הקטנים, נוח לרגוז ולקצוף בתקופת אכזבות, אבל מעולם לא עבר את גבולות ההגינות והמכובדות. חרף העובדה שלעתים התעקש יותר מדי להימנע מחיקויים לכאורה של הצלחות אחרים, ידע בסופו של דבר להתעדכן ולרוץ קדימה. דוגמה מצוינת הייתה עקשנותו שלא לשנות את המודל בעקבות הצלחת מכבי ת"א במינוי המנהל הטכני ג'ורדי קרויף, אבל בסופו של דבר החתים לאחרונה את הנורבגי טור כריסטיאן קרלסן שישמש כמנהל טכני/סקאוט.
בגיל 75, שחר נראה צעיר, חיוני ורעב להצלחות בסמי עופר. במיוחד אחרי ארבע השנים האחרונות בהן לא שבע נחת.
לפנייה לכתב/ת 
