מלך הפארק: אלטון ג'ון ריגש בלי להתחנף
גם בגיל 69, אלטון ג'ון מצליח לסחוף. הוא לא צריך לדבר יותר מדי, או ללקק לקהל הישראלי - המעריצים שהמתינו בסבלנות ללהיטיו מכל הזמנים, קיבלו שלל ריגושים במשך יותר משעתיים וחצי. כוכב הפופ הבריטי הוותיק סיפק את הסחורה המצופה ממנו במהלך ההופעה, וגם הפתיע בסיומה
אוי, כמה שאנחנו אוהבים שהאמנים הגדולים שמגיעים לישראל מתחנפים אלינו. זה לא יהיה מוגזם לומר שהליקוק של האורחים בארצנו חשוב לקהל המקומי לפעמים אפילו יותר מההופעה עצמה. אבל ביום חמישי בפארק הירקון, אלטון ג'ון הוכיח שאפשר גם אחרת.
במשך יותר משעתיים וחצי, כוכב הפופ הבריטי ביצע את הלהיטים הגדולים שלו מתחילת שנות ה-70 ועד לשנים האחרונות. בין השירים הוא הסתפק בסך הכל בלספר לנו ש"כיף לשוב לישראל", ובלהודות לקהל המעריצים "שהולך איתו מתחילת הדרך".
עבור אלו שחיכו לשמוע את פצצות הפופ-רוק של ג'ון, לקח למופע זמן להתניע. הוא התחיל בקטע מתוזמר שנשמע כאילו נלקח מתוך פסקול שהוא כתב למחזמר, והמשיך בביצוע סטנדרטי עד אנמי ל"Candle In The Wind" ול"Levon" העתיק (וגם קצת מהאלבום החדש). אבל אז משהו השתנה על הבמה, וכך גם האווירה הכללית - במכה אחת.
למכה הנעימה הזו קוראים "Goodbye Yellow Brick Road", הלהיט שגם אחרי 43 שנים מיציאתו נשמע עדיין רלוונטי וסוחף. ואם לא די בכך, הוא לווה בקליפ אנימציה הסוקר את חייו האישיים והמקצועיים של הכוכב הבריטי, מה שהפך להיות אחד מרגעי השיא של הערב.
בקליפ המושקע נראות כרזות מחזות הזמר שהלחין "מלך האריות" ו"בילי אליוט", לצד איורים מזוהים מאוד של דיוקנו, עוגת חתונה עליה דמותו ודמות בן זוגו, ולסיום גם שני ילדיו. חדי העין הצליחו להבחין גם בדמויות של "נומיאו ויוליה", סרט ההנפשה הבריטי שהוא הלחין.
עוד ביקורות הופעות בערוץ המוזיקה של ynet:
כריס קורנל בישראל: יודע מה הקהל צריך
ארוס רמצוטי בהופעה: באנו, נמסנו
אהוד בנאי וכנסיית השכל: סערה לליל קיץ
בעקבות נקודת השיא הזו, גם המשך המופע עלה על הגל עם ביצוע מהפנט לרצף הקלאסיקות הגדולות של אלטון ג'ון. לצד אלה, מרשים היה לראות כיצד "A Good Heart", שיר חדש לחלוטין, והטוב ביותר באלבומו ה-32 שיצא בתחילת השנה, משתלב בהן היטב.
לאורך המופע כולו, גם אם לא עלה מלכתחילה לטונים הגבוהים בחלק מהשירים, קולו של אלטון עדיין מצליח להרטיט את הלבבות ולסחוף את הקהל בכל טון וטון, וכך גם כל נגיעה - בין אם ליטוף או הקשה מלאת תשוקה על קלידי הפסנתר. הוא הצליח לשכנע ולהוכיח זאת שיר אחר שיר, כשבראשם ההדרן המוצלח - "Crocodile Rock" ו"Circle of Life", מתוך "מלך האריות".
כאן גם המקום לספר סוד קטן. העיתונאים המסקרים ומבקרים הופעות בסדר גודל של אלטון ג'ון, נהוג כי מקבלים את הסט-ליסט - רשימת השירים במופע. ברשימת השירים המקורית, כפי שתוכננה כנראה להיות בשלב מסוים, לא הופיע "Circle of Life", ובמקומו נרשם כי "Sacrifice" יהיה השיר שיחתום את הלילה. החלטה חכמה ביותר הייתה, אם כן, לסיים את המופע בטעם כל כך טוב עם שיר הנושא מ"מלך האריות", ולא עם הבלדה המצוינת אך המדוכדכת משהו ההיא מסוף שנות ה-80.
וחייבים גם מילה על גיל. באופן טבעי, הקהל בהופעתו של ג'ון מורכב מממוצע גילאים כזה, שגם מבקר המופע הנמצא באמצע שנות ה-30 לחייו מוריד אותו. מרשים ומרגש לראות שגם על הבמה, ג'ון, שמרבה לחבור בשנים האחרונות לאמנים צעירים (ליידי גאגא, ג'סטין טימברלייק), שומר מקום של כבוד אך ורק לנגנים הוותיקים, אשר חלקם הולכים איתו מיומו הראשון על הבמה. בראשם היה זה אמש, כמו תמיד, המתופף המדהים נייג'ל אולסן שעובד עם אלטון מתחילת הדרך. כבוד גדול שהוא עדיין איתנו, ועדיין איתו, בשיא כוחו.
"Wonderful Crazy Night" הוא שם סיבוב הופעותיו ושם אלבומו החדש של אלטון ג'ון. על ה-crazy אני לא מוכן להתחייב, כי בכל זאת, ועם כל הכבוד לשירים החדשים, הקהל הגיע - כמה משמח - לערב קלאסיקות מהגדולות של דורנו. טוב, אולי הכוונה בחלק המשוגע בשם הייתה לגלימה הכחולה עם אבני היהלומים והנעליים האדומות הנוצצות שלו. אבל "Wonderful "? בהחלט, ללא ספק. היה פשוט נפלא.
