הגופים שקונסים אותנו באלפי שקלים
רשויות מקומיות, המשטרה, הביטוח הלאומי והכי מרגיז: גופים פרטיים כמו חברות הסלולר, הרכבת הקלה בירושלים, כביש 6 ומנהרות הכרמל רושמים לנו דו"חות, גובים מאיתנו חובות, שולחים לנו מכתבי איום לפני תביעות ומעקלים לנו חשבונות. זו דרך קלה ליצירת הכנסות, הכל לפי חוק כמובן, שמישהו חוקק לא תמיד לטובת הצרכן. גם אם הגבייה שיקרית - רובנו לא מערערים
בעשור הראשון של שנות האלפיים, מיכל כבר היתה דיירת מנוסה בת"א, עיר שעלות השכירות בה היתה אז סבירה וסטודנטיות מהפריפריה יכלו לגור בטבורה ולממש את אהבתן לחיים האורבניים. יום אחד קיבלה לפתע מכתב איום בתביעה, שכלל דרישה לתשלום קנס בסך 750 שקל, על... לא כתוב על מה. אחרי שיחות רבות עם מחלקות שונות בעיריה הגיעה התשובה: השלכת אשפה בציבור.
רודפים אתכם על חוב לא מוצדק או מגוחך? חובכם התנפח לאלפי שקלים? כיתבו לנו >>
למיטב ידיעתה, מעולם לא נטלה שקית אשפה ורוקנה את תוכנה ברחוב. היא תהתה: האם השליכה מסטיק בהיסח הדעת ופקח הבחין בה? האם זרקה תפוח לשיחים ואמרה לעצמה "זה זבל אורגני" ופקח ארב לה?
בירוריה העלו שפקח שלף מפח ציבורי (שיתכן שעלה על גדותיו) מסמך שכלל את שמה וכך החליטה עיריית ת"א לקנוס אותה. האשפה שלה מעולם לא התגוללה ברחוב, לטענתה, אבל בזה מיכל הואשמה והסתבר לה לתדהמתה שחשבון הבנק שלה כבר עוקל.
הוריה התגייסו לעזור לה לשלם את החוב והיא ביקשה לערער, אך גילתה שאיחרה את המועד. שילמת – משמע את אשמה. לא משנה שהדרישה הגיעה באיחור והלחץ עליה הופעל במלוא המכבש: חשבונה עוקל. לא ערערת בזמן – הפסדת.
קנסות – כלי קל ליצירת הכנסות
מיכל שילמה הכל על פי דין ועל פי חוק, למרות שלטענתה לא היתה אשמה. חיינו מלאים בתשלומים כאלה, שמותירים אותנו כנועים וחסרי אונים: קנסות שגובות רשויות המדינה והכי מרגיז: קנסות שגובות חברות פרטיות. כולם פועלים לפי חוקים ותקנות, אך אלה נרקמו שלא בדיוק לטובת הציבור (גם אם לכאורה ולמראית עין היתה מחשבה כזאת) או שביצוע החוק נעשה תוך כדי פרשנות שהיא לרוב נגד הצרכן.
איך קורה שחוקים שבאים לענוש עבריינים כדי לשמור על הסדר הציבורי, לטובת הציבור, הופכים לדבר שהציבור נאבק בו? התשובה פשוטה: בפועל, הם לא תמיד משרתים את הציבור. כל מי שגובה קנסות ורושם דו"חות יודע: זה כלי קל מאוד ליצירת הכנסות. כשראש העיר ניו יורק לשעבר מייקל בלומברג, רצה לייצר הכנסות כדי למלא את קופת עירו שהצטמקה, הוא קנס אנשים על תפיסת מושב כפל ברכבת התחתית. חוק זה חוק, לא?
כששואלים אזרח ישראלי מהי לדעתו גבייה בלתי מוצדקת, או שרירותית, או כזאת שהיא חוקית אך אגרסיבית, או כזאת שהיא חוקית אבל הפקחים ששים לקנוס ולרשום דו"חות במסגרתה, בהתלהבות יתר, יהיו לו תשובות בשפע. דו"חות חניה, עבירות תנועה קטנות, גבייה של חברות הסלולר, התנפחות של קנסות בכבישי אגרה.
| הטענה |
| חברות פרטיות מתנהגות כרשות של המדינה, בגיבוי המדינה |
| רשויות המדינה יודעות לגבות מסים וחובות, אך בבואן לתת שירות הן נעלמות |
| התלהבות יתר בגבייה. פקחים ש"מחפשים" "עברייני חניה" או נוסעים ברכבת הקלה שלא תיקפו כרטיס |
| קנסות על זוטות |
| קנסות אבסורדיים |
| קנסות גבוהים שהמדינה אישרה לחברות מסחריות כמו כרמלטון ודרך ארץ |
| ניפוח מהיר באמצעות קנסות והצמדות |
| קנסות גם אם לא היתה עבירה |
| דרישות לתשלום שמגיעות אחרי כמה שנים כך שלחייב קשה להגן על עצמו, שכן לא שמר הוכחות |
| במקרים מסוימים: התיישנות שמתחדשת עם הגעת מכתב הדרישה לתשלום |
| הגעה מאוחרת של הדרישה לתשלום |
| זמן קצר מדי לערער |
| בירוקרטיה בדרך ערעור |
| הגעה מאוחרת של דרישת הקנס או הגעה של דרישת הקנס לפני הדרישה לתשלום |
| אין בירור מספיק לגבי הכתובת העדכנית של הלקוח החייב |
| שילמת? אין מה לעשות יותר. אי אפשר לערער |
אגרת הטלוויזיה כמשל
הדוגמא הכי קלאסית היא אגרת רשות השידור. רשות השידור פעלה לרוב לפי חוק כשגבתה מחייבים אגרה ורובם אכן עברו על החוק, אך היא עשתה זאת בדרכים אגרסיביות ולעיתים תוך כדי טעויות מחפירות. והכי חשוב: האזרחים התקוממו נגד החוק הזה. ואיך יתכן שיש חוק שרוב הציבור לכאורה מתנגד לו? הרי מי שמחוקק חוקים זה הציבור (הכנסת).
כמו רשות השידור, יש גופים אחרים שיתכן שרבים הם האזרחים שמתנגדים לדרך גביית הקנסות שלהם. זמן הערעור על קנס בדרך כלל קצר מכדי שהצרכן העסוק בחייו, עבודתו ומשפחתו, יצליח לפעול כנגדו. ערכאת הערעור היא בדרך כלל וועדה חיצונית, או המרכז לגביית קנסות וחובות, או לשכות ההוצאה לפועל, או החברה עצמה או בית-המשפט. לא תמיד אלה גופים ידידותיים לאזרח הפרטי שלא מצויד בשפע זמן וביכולת לשלם לעו"ד. במרבית המקרים, אזרחים משלמים מייד, גם אם יתכן שהם לא אשמים.
עיריות ורשויות מקומיות
עיריית ת"א גבתה ב-2015 הן מאזרחים פרטיים והן מעסקים כ-120 מיליון שקל בעבור קנסות חנייה וכ-17.5 מיליון שקלים בעבור עבירות על חוקי עזר עירוניים. זה מעיד על כוחם של הקנסות לייצר הכנסות נאות. גם עיריות אחרות ידועות בגביית הקנסות המוגברת שלהן. לפעמים הקנסות קטנוניים ואף מגוחכים. אנשים עם מודעות, זמן וכסף, יכולים לבטל אותם. אחרים ישלמו.
כך למשל, בחיפוש באתרי פסקי דין, ניתן לראות שבית-המשפט זיכה אדם שחטף קנס על צלילה לצד סירתו בניגוד לתקנות, כי צלל בלי אביזר נשימה מלאכותי. ביהמ"ש קבע שזו התערבות יתר של הרשות שכן לא כל טבילת ראש היא צלילה.
בפסק דין אחר, עיריית טבריה החליטה לעקל את חשבונות הבנק של חייב, יותר מ-10 שנים לאחר שקיבל קנס של 497 שקל על חניה. לטענתו לא קיבל את ההודעה על הקנס. בית-המשפט פסק לו 9,500 שקל.
ניתן לראות שעיקר התנובה מהאזרח הפרטי מגיעה מקנסות חניה. חניה במקום אסור היא לעיתים חוק שהאזרח לא יכול לעמוד בו שכן בערבים רבות יש מחסור כה קשה בחניה עד כי תושבים ואורחים נאלצים לעבור על החוק. זה כל כך נפוץ עד שכולם במדינה הם בעצם עבריינים או עבריינים מועדים. יש אפילו אתר אינטרנט שקם כדי לסייע לנקנסי חנייה (בתשלום).
בימים אלה, הקנס החדש שמעורר סערה, הוא קנס לרוכבי אופניים בת"א. מצד אחד, הולכי רגל נאלצו בשנים האחרונות לשמור על נפשותיהם מפני רוכבים למיניהם שהשתלטו על המדרכות: אופניים, אופניים חשמליים וקטנועים שפולשים למדרכה כדי לעקוף משהו בדרך לאנשהו. אז טוב שאסור להם לנוע על המדרכה, אבל לא סללו מספיק שבילי אופניים והכביש הרי מסוכן לרוכבים. אז עם מה נשארנו? עם הקנסות. מכתב מעו"ד, הוצאה לפועל ועיקול חשבונות. בגלל רכיבה על אופניים. והקופות יתפחו. הכסף יגיע בחזרה לתושבים? תלוי לאלו מהתושבים.
קנסות תעבורה
ומחניה לתעבורה – עוד נושא בו כל ישראל – עבריינים הם. כדי לשמור על בטיחות הציבור, עברייני תחבורה נקנסים בישראל על ימין ועל שמאל. רק שעבריינים אלה הם לעיתים קרובות הציבור עצמו ועוון קטן בדיוק כמו עבירה רצינית, יכול להפוך לכתם שלא יימחה אלא אחרי 10 שנים (או 3). אם קיבלת הודעה באיחור של כמה שנים, ההתיישנות תחל ממועד קבלת ההודעה (בדואר רשום) והריביות המצטברות - אדירות.
גם פה מי שיש לו זמן, ממון ומודעות יכול להתלונן על גבייה בעייתית, לדידו. לדוגמא, עו"ד שעבר עבירת תנועה שילם את הקנס שהוטל עליו במלואו, אבל המדינה בכל זאת עיקלה את מכוניתו ואת חשבונות הבנק שלו, בטענה שלא שילם במועד. הסתבר שהמערכת לא עדכנה את דבר התשלום, בטעות בשל אי עדכון כתובת. בית-המשפט פסק לו 8,350 שקל.
גם בתעבורה התסבוכת הבירוקרטית רבה, אם רוצים לערער על הקנס: קנס על עבירות תנועה יש לשלם תוך 90 יום. בקשה לביטול הקנס תוגש עד 30 יום. את הבקשה (למטה הארצי של המשטרה) יש להגיש באמצעות משלוח הספח המצורף לדו"ח, בדואר רשום. אם החייב רוצה להישפט, עליו לעשות זאת לפני תום 90 הימים. לא ביקשת ולא שילמת? תיקנס בתוספת של 50% מגובה הקנס. בהמשך הקנס תופח עוד בשל ריבית פיגורים וחידוש הרישיון יעוכב.
"מנהרות הכרמל ניפחו לי את החוב ב-1,100%"
תחבורה זה נושא רב קנסות, מסתבר. כבישי האגרה והרכבת הקלה, אמנם פתרו עומסי תנועה בערים, אך הכניסו לחיינו תשלומים נוספים וקנסות כמובן. עם ריביות.
עדי קיבל לאחרונה דרישה לחוב מכרמלטון, החברה שמנהלת את מנהרות הכרמל שבשליטת החברות אשטרום ושיכון ובינוי של שרי אריסון. החוב שלו נופח ב-1,100% לטענתו. תיכף תבינו למה. לחברה יש זיכיון בלעדי להפעיל את המנהרות שמקצרות לתושבי חיפה את הדרך מהצ'ק פוסט לכרמל. כמקימתן ומפעילתן, היא רשאית לגבות אגרות ותעריפים בהתאם לתקנות האגרה שעברו בוועדת הכלכלת של הכנסת ב-2010.
את ההחלטה לסלול כבישי ומנהרות אגרה בישראל החליטה ממשלת רבין ב-1995. שר התחבורה היה אז ישראל קיסר ושר האוצר אברהם בייגה שוחט. כרמלטון היא במקרה או שלא במקרה, חברה אחות של החברה המנהלת את כביש 6.
קנסות גבוהים ללא מנויים
עדי הוא לקוח של המנהרות מהיום בו נפתחו ללקוחות. הוא נמצא במסלול מנוי - בו המנוי מזדהה ונותן את פרטיו לחברה מראש. המינוי מאפשר מעבר חופשי במנהרות, שכן מצלמה מזהה את מספר הרכב. לקוחות מזדמנים משלמים בכניסה.
למנויים יש גם נתיב נפרד, מה שמעורר בלבול רב (בעיקר כשמגיעים מכביש מהיר, שכן הנתיב למנויים הוא דווקא הימני) ואזרחים רבים מתלוננים שנסעו בטעות בנתיב של המנויים וחטפו קנס שמתנפח מדי חודש.
קנס על נסיעה ללא מנוי בנתיב למנויים, עומד על 20 שקל בפעם הראשונה ו-82 שקל בפעם השנייה. למה? כי ככה החליטה הכנסת. לפעמים מציעים בחברה לוותר על הקנס תמורת התחייבות למינוי. באופן זה הלקוח מפותה לראות את התשלומים שלו רק בסוף החודש. עדי הוא מנוי ובכל זאת חויב בקנס.
מסמסים באיחור
"רשמתי באתר האינטרנט שתי מכוניות שלי ושל אשתי כדי שנוכל לעבור במסלול מנויים", כתב ל-ynet. "המנוי רשום על שם אשתי, נהגנו לעבור במנהרות הכרמל כמה פעמים בשבוע במשך שנים, ולצערי לא בדקתי מדי חודש בחודשו את החיובים בכרטיס האשראי שלי בנוגע למנהרות הכרמל (זה מסוג החיובים הקבועים האלה שהם לא גבוהים ולוכדים את העין וקל להתעלם מהם).
"באוגוסט האחרון החלפנו את אחת המכוניות ושכחתי לרשום מחדש של המכונית באתר של מנהרות הכרמל. עד כאן הטעות שלי. בחודש ינואר קיבלתי סמס שיש לי חוב במנהרות הכרמל וכדי להסדיר אותו אני צריך להתקשר אליהם. תוך יום-יומיים חזרתי אליהם ושאלתי במה מדובר. הנציגה שלהם ערכה בירור ואז אמרה לי שלא רשמתי את הרכב באתר שלהם כמנוי ולמרות זאת המשכתי לנסוע במסלול של מנויים רשומים. התנצלתי על הטעות וביקשתי לשלם את החוב. כאן הכל התחיל להסתבך.
"הנציגה אמרה שיש לי חוב של 4,880 שקל. אמרתי לה שזה לא יכול להיות כי אנחנו לא נוסעים כל כך הרבה. לטענתה הרכב נסע 42 פעמים במנהרות. אם נכפיל את זה ב-7.6 שקלים לנסיעה (מחיר הנסיעה במהנרות עלה לא מעט פעמים וכיום עומד על 8.55 שקלים. מ.ק), נגיע לחוב של 319 שקל. הנציגה אמרה לי שהחוב המקורי הוא של כ-402 שקל כי יש ריבית פיגורים. אז איך הגענו ל-4,800 שקל? מסתבר שיש תעריף מיוחד לרכב שאינו מנוי ועובר במסלול מנויים. התעריף הזה עומד על כ-72 שקל לנסיעה (כיום כבר 82 שקל מ.ק).
"כמובן שהתעצבנתי ושאלתי אותה למה הם נזכרו ליצור עמי קשר רק בינואר, למה לא בספטמבר, אוקטובר, נובמבר? היא אמרה שהם שלחו מכתבים. אמרתי לה שלא קיבלתי שום מכתב ואז התברר שהם שלחו את המכתבים לכתובת ישנה שהייתה מעודכנת במשרד התחבורה.
"'למה לא התקשרתם אלי? למה לא שלחתם סמס מוקדם יותר? הרי הנה בסופו של דבר הצלחתם למצוא אותי בקלות ולשלוח סמס, אבל למה רק בינואר? למה חיכיתם שהחוב יתנפח ככה?', שאלתי. התשובה הייתה שהם לא מחויבים לכך ועצם העובדה שהם שלחו לי סמס נובעת משירות מיוחד שהם נותנים ללקוחות שלהם (כדבריהם)".
הנציגה הציעה לו לשלוח מכתב ל"פורום מנכ"ל, עם השגותיו. הפנייה עזרה, בערך. החוב נחתך בחצי. ערעור לא עזר. בסופו של דבר עדי שילם 2,600 שקל.
כביש 6 – רוצים לערער? היכונו לטופסולוגיה
גם נגד כביש 6 עולות טענות דומות של צרכנים. שיטת הגבייה שם מעט שונה (הנחה של 40% למנויי פסקל ו-20% למנויי וידאו. התעריפים, שמתעדכנים פעמיים בשנה בהתאם למדד, לחוק ולהסכם הזיכיון, נעים בין 13.14 שקל למקטע הזול ביותר ועד ל-32.8 שקל ל-5 מקטעים, ללא מנויים), אבל הטענות על ניפוח החובות לצרכנים דומות.
המדינה כמובן, מפקחת והחברה כמובן, עומדת בחוק ובכל זאת סללה את הכביש, אבל איכשהו, התחושה היא למרות שאנחנו משלמים מסים, אנחנו משלמים גם על נסיעה בכבישים ושקם עוד גוף שגובה חובות מצרכנים.
המפעילה, דרך ארץ, התפשרה בתביעה ייצוגית על חיוב כפול של נהגים. טענות על ניפוחי חוב נשמעות מנהגים שנחשדים באי תשלום נסיעה במועד. החישוב משונה: מספר הנסיעות בחשבונית קודמת שלא שולמה במועד, כפול אחד משלושת תעריפי החיוב: 15.04 שקל לחשבונית אחת שלא שולמה במועד, 19.89 שקל עבור שתי חשבונית ו-37.44 שקל עבור 3 חשבוניות שלא שולמו במועד.
להפחתת החיובים ניתן לפנות לפורום חיובים, פורום פנימי של החברה. ניתן להפחית חוב בהיקף של עד 2,500 שקל ב-50% אם תצטרף כמנוי. ישנן גם ועדת ערר גוף חיצוני מטעם המדינה שדן בחיובי חברת דרך ארץ. הפנייה לוועדה תיעשה בטלפון ואז באמצעות משלוח טפסים שנשלחים לפונה (למה אי אפשר להורידם באינטרנט וזהו, אין לדעת), תוך 30 יום ממועד קבלת ההודעה על החיוב שמחלוקת. פניה לועדת הערר אינה עוצרת או מעכבת המשך הליכי הגבייה מטעם חברת דרך ארץ. על מנת לעכב הליכי גביה יש להגיש לועדת הערר בקשה נפרדת.
הרכבת הקלה בירושלים
נגד הרכבת הקלה בירושלים, פועלת קבוצת פייסבוק פעילה מאוד ("רכבת תקלה") שחבריה מתעמתים עם פקחים. הטענה: יש פיקוח יתר ברכבת, ככל הנראה על מנת לתפוס אנשים שלא תיקפו את הכרטיס שלהם ולגבות מהם קנסות שמנמנים. בנסיעות מסוימות יכולים לשוטט ברכבת 3 פקחים.
המצב אבסורדי: גם אנשים שקנו חופשי חודשי ושכחו לתקף את הכרטיס – נקנסים. זאת למרות ששילמו על כל נסיעותיהם חודש מראש. אותו כנ"ל לגבי נוסעים שקנו כרטיס שנתי סטודנטיאלי. הסיבה לחובת התיקוף (על פי חוק) היא שהחברה מקבלת כסף מהמדינה על כל נוסע. אוקיי, למה הנוסעים צריכים לעבוד בזה? עובדה שעל רכבת ישראל ועל חברות האוטובוסים אין תלונות דומות על פקחים רבים שמטרתם לקנוס נוסעים, חלקם אף טוענים שהקנס מגיע לפני שבכלל הספיקו לתקף.
גם פה קנס כרוך בקבלת מכתב התראה לפני תביעה ואפילו הגעה לבית-המשפט במקרים מסוימים.
הביטוח הלאומי
כל החיים שילמתם לביטוח הלאומי? זה לא עומד לזכותכם. אם תפספסו תשלום, הרדיפה תהיה רבה. אמנם המוסד יעיל בהחזרת תשלומים שנגבו על-ידו ביתר בטעות, אבל מה קורה ביום בו חליתם, נפצעתם, איבדתם את מקום עבודתכם? ביום הזה הרודף הופך לנרדף. אתם תרדפו אחרי המוסד.
בינואר 2015 התקבלה תקנת שמיטת חובות, לפיה המוסד לא רשאי לגבות חובות מחייבים אם עברו 7 שנים ממועד התשלום. אי תשלום החוב לא יפגע בזכויות המבוטח לקצבה או לגמלה. בכך נמחקו חובותיהם של כ-590 אלף אזרחים. זה לא כולל מקרים בהם היתה בו לא מולאה חובת דיווח או רישום על-ידי האזרח.
מי שמעוניין למחוק חוב לביטוח הלאומי עליו לפנות לוועדה במוסד ולקוות לטוב. בשל כך, קמו חברות שמגלגלות כסף רב בסיוע לפונים לביטוח הלאומי. מוסד שאמור לעזור לאזרח? הדעות חלוקות.
חברות הסלולר
אחרי שמשרד התקשורת הוציא את רוב העוקץ מהתחייבויות הלקוחות לחברות הסלולר, הן מצאו כיצד לכבול אותו בדרכים אחרות להתחייבויות לטווח ארוך. בין היתר על מבצעי שיווק טאבלטים שהוצגו ללקוחות בצורה שיקרית ולקוחות עסקיים שגילו שהם כבולים לחוזים לשנה על פרסום שהוצע להם.
לפנייה לכתב/ת 
