"לא צריך לתת לכל החולים את אותה תרופה"

בשיתוף אוניברסיטת תל אביב

התפתחות משמעותית נרשמת בשנים האחרונות במחקר הרפואי. דור חדש של תרופות שמסמן את העתיד של טכנולוגיות רפואה בתחומים של תרופות וטיפולים ביולוגיים ממוקדים, המבוססים על מולקולות ה-RNA.

מדובר בחומצות גרעין מסוגים שונים, שממלאות מגוון של תפקידים חיוניים בתהליכי החיים. "לא צריך לתת לכל החולים את אותה תרופה", אומר פרופ' דן פאר, ראש המעבדה לננו-רפואה מדויקת באוניברסיטת תל אביב. "הרי כשכואב הראש, האקמול לא עובד על כולם באותה צורה. אז אחד ייקח אקמול, אחד ייקח נורופן ואחד ישתה שוט של וויסקי, וכולם יגיבו קצת אחרת. אנחנו מאד מודעים לדברים האלה, אנחנו רוצים לעזור ואנחנו משתדלים באופן מושכל לבחור בעיות שאנחנו מאמינים שנוכל לייצר עבורן פתרון שיוביל לשינוי אמיתי".

עוד בנושא

ננו-רפואה - ככה נלחמים במחלת הסרטן

חוקרים מאוניברסיטת ת"א הינדסו רקמת לב ביונית

תרופות העתיד

פרופ' פאר מעורב במספר פרויקטים שמדגישים את החשיבות של טיפול רפואי ממוקד ומותאם לחולה, על בסיס RNA. בין היתר, פיתח "ננו-צוללות" חכמות, המסוגלות להבחין בין תאים סרטניים לתאים בריאים ונושאות בתוכן חלקיקים שביכולתם לחסל את התא. גם בתחום של סרטני מוח וסרטני דם, נעשית עבודה על פיתוח אסטרטגיה של טיפול שמבוססת על חלקיקים שיודעים להתביית על התאים הסרטניים ולהוביל לתוכם תרופות, באמצעות מיפוי הגנום של החולים.

"מבחינתנו הוכחנו היתכנות כי אנחנו מסוגלים היום לקחת ולעשות פרופיל אישי של החולה ברמת ה-RNA שלו, להתאים לו תרופה מתוך העולם הזה ובעצם להילחם במחלה שהיא מאד אישית לבנאדם. אני בהחלט מדבר על תרופות העתיד אבל זה עולם שלם שנפתח פה. אנחנו הוכחנו את אמנם במודלים של עכברים ובתאים של חולי סרטן שקיבלנו מבתי החולים, אבל המטרה שלנו גם פה היא לקחת את הטכנולוגיה הזאת ולהביא אותה לחולים".

"כל אחד מגיב לתרופות קצת אחרת", פרופסור דן פאר על רקע המעבדה באוניברסיטת תל אביב(צילום: יונתן בלום)

השימוש בטיפולים מהסוג הזה, רלוונטי לא רק לסוגי סרטן שונים, אלא גם למחלות כמו קרוהן וקולייטיס, מחלות אוטו-אימוניות, גנטיות ואחרות. "חברים שלי, שיש להם ילדים עם דושן, שזה ניוון שרירים מאד קשה, באו אלי יום אחד ואמרו לי 'תקשיב, אנחנו מיואשים, הילדים שלנו מגיעים לכיסא גלגלים ובסוף הם מתים בגיל מאד צעיר. מה עושים?' בגלל שאני מאד קרוב לתחום הזה עם העיסוק בתרופות RNA, היה לי חשוב לבוא ולהגיד 'אוקיי, מה חסר פה?'".

לדבריו, אנחנו יודעים להשתיק גנים, השאלה אם אנחנו גם יודעים להעלות ביטוי של גנים חסרים. "במחלה הזאת, חסר או לא מיוצר מספיק חלבון שנקרא דיסטרופין. אז אנחנו בעצם מפתחים אסטרטגיה להוביל את החלבון החסר, אבל באמצעות שליח RNA. אנחנו מדברים על מחלה גנטית שהיא לא כל כך נדירה, אחד ל-3,500 בנים שנולדים סובל ממנה, ועמותות ההורים דחפו להקמת חברה שמתעסקת בפיתוח טכנולוגיה להילחם בדבר הזה. בעיני, יש פה פוטנציאל אדיר לשנות את הסקופ של מחלות גנטיות. המטרה היא קדושה, והדבר המדהים הוא שההורים הם אלה שעומדים מאחורי הדבר הזה. ההורים הם הפושרים, ההורים הם אלה שרוצים כמה שיותר מהר להגיע לקליניקה, כמה שיותר מהר לעזור לילדים, כי הם חיים על זמן שאול".

המשמעות היא עיסוק מתמיד בהמון פרויקטים קטנים ובסוגים ספציפיים מאד של מחלות.

"כן. זה מתאפשר כי אנחנו קבוצה גדולה יחסית, מעל ל-30 איש עם תחום מומחיות גדול, עם אחוז גדול יחסים של אנשים בתואר דוקטור, אם זה רופאים, מהנדסים, כימאים או ביולוגים. עם קבוצה זו גם קבוצה מאד בינלאומית, יש פה אנשים מאוסטרליה, ארצות הברית, הודו, גרמניה, הולנד וכמובן הרבה חברה מישראל. יש לנו שאיפה ענקית באמת לנסות לפתור בעיות נקודתיות של מחלות. אנחנו לא נאיביים, אנחנו יודעים שלא מחר תהיה תרופה לסרטן, ולא תהיה לכל הסרטנים אותה תרופה, אנחנו מאד מודעים ומאד ריאליים, אבל אנחנו כן רוצים כמה שיותר לעשות מחקר ולתרגם את הניסיונות שלנו, אם הם טובים, לשלבים הבאים על מנת להגיע לחולים".

איך מתבצע תהליך העבודה במעבדה?

"אנחנו עובדים בשיטה של משפך: מעלים בעיה ומנסים להבין אותה לעומק, ואז מנסים לפתח טכנולוגיה מתאימה. לאחר מכן יש כל מיני מסננות. מסננת של רעילות – האם החומרים שיצרנו, אותם ננו-חלקיקים שאנחנו מסנתזים משומנים או מסוכרים, כולם חומרים שהגוף שלנו מכיר ויודע לפרק, רעילים לגוף? האם הם יעילים? ולבסוף, האם החלקיקים האלה איתנים מספיק בכדי לקבל את אותן התוצאות בכל ניסוי כזה. אנחנו רוצים שהמערכות יהיו גם הדירות וגם שתהיה אפשרות לייצר אותן בעלויות לא נוראיות, אנחנו לא רוצים ללכת לכיוון של רפואה שרק עשירים יוכלו לקבל אותה, אלא להגיע למצב שכל אחד יכול ליהנות מטיפול כזה".

הביולוגיה היא בלתי ניתנת לחיזוי

אך הדרך מהוכחת היתכנות בסביבה מעבדתית מבוקרת ועד לחולים עצמם, רצופה במכשולים. אל המשאבים העצומים והבירוקרטיה הנוקשה, מצטרפים גם המאפיינים של השוק הישראלי, שמקשים עוד יותר על התהליך הכולל. "החיים של חברות ישראליות בתחום הזה הם חיים קשים. במקוות אחרים בעולם זה עובד אחרת, הכספים שם אחרים, היכולות הן אחרות ולכן הצ'אנסים להצלחה הם גדולים יותר", מדגיש פאר.

"פה נותנים לנו צ'אנס לתרגם רעיון אחד קטן ואינדיקציה ספציפית, ובאופן פרדוקסלי דווקא מערכות כאלה יכולות בפעם הראשונה לא להצליח, אבל אתה יכול ללמוד כל כך הרבה מהניסוי הזה, שאם יתנו לך עוד שניים או שלושה צ'אנסים, אתה תשתפר בצורה מדהימה. זה משהו שהתעשייה הישראלית וקרנות ההון-סיכון צריכים להבין את זה, כי אנחנו לומדים יותר מהכישלונות שלנו".

לדבריו, הביולוגיה היא לא ליניארית והיא בלתי ניתנת לחיזוי. "אפשר למקסם את הפוטנציאל להצליח, אבל אי אפשר באמת לדעת מה יקרה עד שלא מגיעים לבני אדם. אז עכברים אנחנו כבר יודעים לרפא, אבל זה פחות מעניין, לכן אני חושב שדווקא בישראל, שיש בה כל כך הרבה חדשנות ויצירתיות, ובעולם ההיי-טק כבר הבינו את זה, דווקא פה צריך לתת לאנשים צ'אנס ללכת קדימה, עם יותר אורך נשימה ועם פחות לחץ, ככה גם נקבל הרבה יותר הצלחות. אבל אני אופטימי מטבעי, אני באמת חושב שאנחנו מוכרחים לצעוד עם חלומות גדולים. בתחושת הבטן שלי זה נורא כיף לפרסם מאמרים אבל זה לא מספיק. אני איבדתי את שני ההורים שלי לסרטן. את אמא שלי כשהייתי בן 18 ואת אבא שלי 20 שנה אחר כך. אפשר להתווכח עד מחר אם להאריך את תוחלת החיים זה טוב או רע, אבל אני בתור בן להורים שסבלו, גם מתייחס לנושא שלא כל הקלינאים תמיד מייחסים אליו חשיבות, שהוא איכות החיים, והיא חשובה לא פחות מאורך החיים", הוא קובע.

"בעיניי, זו משימה, וזה לא רק סרטן, זה גם מחלות אחרות. אם תהיה לנו התשוקה, המוטיבציה והשכל, ובתקווה יהיה לנו גם מזל, אנחנו נוכל לעשות אימפקט אמיתי על חיים של אנשים".