לא משלמת: פלסטינית ניצחה את ביטוח לאומי

תושבת "שכונת הדואר", שמעמדה המוניציפלי באזור י-ם שנוי במחלוקת, נדרשה להחזיר לביטוח לאומי 257 אלף שקל. הטענה: בעצם אינך תושבת ישראל

עו"ד מארון עילטאיפורסם: 31.05.16 , 08:07

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים הורה לאחרונה לבטל חיוב של 257 אלף שקל שדרש הביטוח הלאומי מפלסטינית אזרחית ישראל המתגוררת באזור המחלוקת "שכונת הדואר" (דאחיית אל-באריד) שבין ירושלים לרמאללה. הביטוח הלאומי טען שלאורך שנים היא קיבלה גמלאות שלא כדין מאחר שלמעשה אינה תושבת ישראל, אבל השופט דניאל גולדברג חשב אחרת.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

שכונת הדואר (דאחיית אל-באריד) נמצאת מצפון לנווה יעקב, בצד הפלסטיני של גדר ההפרדה, אך לפחות חלק ממנה שייך לירושלים מבחינה מוניציפלית. מדובר בשטח שנוי במחלוקת ובמשרד לביטחון פנים מתעקשים כי אינו חלק מירושלים. מנגד, ברשות הפלסטינית אומרים שזהו שטח C, שבשליטה אזרחית וביטחונית ישראלית מלאה.

תביעה

כך עוקל חשבון בנק בגלל רשלנות ביטוח לאומי

עו"ד חיה אביסרור-שמעוני

דרישות תשלום שיועדו לתושב חולון נשלחו משום מה לכתובת ישנה שלו בירושלים. אחרי שלא שולמו, מיהר המוסד להפעיל את הצעד הקיצוני: העיקול

כך עוקל חשבון בנק בגלל רשלנות ביטוח לאומי

בתחילת 2003 בוצע שינוי בחוק הביטוח הלאומי, הידוע כ"תיקון 60". עד אז, מי שגר בשכונת הדואר נחשב "תושב ישראל באזור", והיה זכאי לגמלאות כל עוד שילם דמי ביטוח. עם חקיקת תיקון 60, התנאי להמשך המעמד של "תושב ישראל באזור" היה אחד מאלה: מגורים ביישובים או באתרים צבאיים, או מגורים "באזור" ועבודה בישראל.

התובעת (79), עבדה 29 שנה במשרד החינוך ויצאה לגמלאות בשנת 2000. ב-1996 היא קיבלה אזרחות ישראלית. כמו כן, שולמו לה גמלת זקנה וגמלת שארים לאחר שבעלה הלך לעולמו. באפריל 2010 שלח לה הביטוח הלאומי מכתב שבו הודיע שעל פי המידע שבידיו, היא הפסיקה להיות תושבת ישראל מתחילת 2003. כשנתיים מאוחר יותר נשלח אליה מכתב שבו נדרשה להחזיר של כ-257 אלף שקל עקב גמלאות ששולמו לה שלא כדין בתקופה שבין 2003 ל-2010.

בעקבות זאת היא הגישה התביעה וטענה ששמעה ב-2003 שהיא עשויה לסכן את זכויותיה כתושבת ישראל אם תמשיך לגור בשכונת הדואר, ולכן עברה לגור אצל ילדיה במזרח ירושלים. לפי גרסתה, הנכס בשכונת הדואר שימש את המשפחה כ"דיוואן" (אולם או סלון לעריכת אירועים משפחתיים), אך היא עצמה לא התגוררה בו.

כלואים

השופט דניאל גולדברג לא השתכנע שהתובעת העתיקה את מרכז חייה משכונת הדואר למזרח ירושלים בתקופה שבין 2003 ל-2010. ובכל זאת הוא הגיע למסקנה שגם אחרי תיקון מספר 60 היא נחשבת "תושב ישראל באזור". בעיניו, מטרת מדיניות ביטוח לאומי הייתה: "להסדיר את עניינם של תושבים שמצאו עצמם שלא מרצונם 'כלואים' בתוך גדר ההפרדה מחוץ לתחום המוניציפלי של ירושלים, ולא יכלו לקבל שירותים מהרשות הפלסטינית. לגבי אותם תושבים נקבע שהחל ממועד צו התפיסה שנדרש לבניית הגדר הם ייראו כמי שחוק הביטוח הלאומי חל עליהם".

רציונל זה חל על התובעת, הבהיר השופט. היא לא התגוררה ביישובים או באתרים הצבאיים, אלא התגוררה "באזור". לפיכך עלתה השאלה אם החל מ-2003 התובעת הייתה מי ש"מועסקת בישראל". השופט סבר שכן, וזאת למרות העובדה שהיא כבר יצאה לגמלאות.

התובעת עבדה 29 שנה במשרד החינוך ונשאה בתשלומי דמי ביטוח לאומי, עד שהגיעה לגיל הפרישה. נקבע שיש לראות בה כמי שמועסקת בישראל, גם בשעה שמעסיקה משלם לה גמלאות ולא שכר עבודה, שהרי הזכות לגמלה נצברת תוך כדי תקופת העבודה ומהווה חלק מן התמורה לה.

הוא הורה לבטל את החוב וכתב בפסק הדין: "התוצאה שלפיה התובעת הייתה מאבדת מעמד זה עם פרישתה לפנסיה היא תוצאה קשה שאינה מתיישבת עם שיקולים של הגנה על כבוד האדם – אותם יש לשקול על פי הלכת חלאק כאשר קובעים את היקף ההחלה האקסטריטוריאלית הפרסונאלית של חוק הביטוח הלאומי על מי שהוא אזרח ישראל אך אינו תושב ישראל".