לזכר הבת - התערוכה "רגעים קטנים גדולים"

שבועיים לפני פסח, בשנת 2011, הגיעה בשורת האיוב. אופיר, בתי האהובה, נהרגה בתאונת ג'יפ במדבריות המלח בבוליביה, במהלך טיול של אחרי צבא. היא הייתה בת 22 בלבד. לפני שאופיר נולדה, הייתה בי כמיהה עזה לבת, היו לי שלושה בנים, כרמל, 34, אלמוג, 32, וסיון, 28 ואני תמיד ייחלתי לבת. איך שאופיר נולדה נוצר בינינו קשר מאוד מיוחד, לימים הפכנו להיות החברות הכי טובות. היא שיתפה והתייעצה איתי בהרבה דברים ועירבה אותי בחייה באופן תמידי.

אמא נעמי גורדון-חן עם אופיר חן ז"ל

אופיר עסקה מגיל קטן במחול ובכוריאוגרפיה, באמנות פלסטית, בכתיבה, בספרות ובספורט והיצירה הייתה לה כלי לביטוי עצמי, לצד אישיות כובשת, מלאת שמחת חיים ובעלת נתינה ענקית לחברה.

יחד עם אופיר איבדתי גם את נעמי

עם קבלת הבשורה, עולמי חרב עלי. שנה שלמה לא הפסקתי לבכות ולא האמנתי שאמשיך את חיי בלעדיה. מאישה חזקה, ששום דבר לא עומד בדרכה, חשתי אהבה כוזבת, רחמים עצמיים ותחושה של קורבנות.

"שנה שלמה לא הפסקתי לבכות ולא האמנתי שאמשיך את חיי בלעדיה". אופיר חן ז"ל

באחד הימים צפיתי בהצגה, "אדם לא מת סתם", בתיאטרון הבימה. בסוף המחזה, השחקנית דבורה בארון אמרה, "בסופו של דבר אדם לא מת ככה סתם וכמוהו הגרגרים הנטמנים באדמה, מכים בה שורשים ומצמיחים חיים חדשים". המשפט הזה שחתם את ההצגה, הדהד בראשי המון זמן. שם הבנתי שאני צריכה לשנות את ההשקפה שלי - אופיר לא מתה לשווא.

התפנית בחיי - מניהול לאמנות קהילתית ויזמות חברתית

בגיל 60 התחלתי ללמוד בשנקר, בתכנית הכשרה לאמנות קהילתית ובמכללה האקדמית לחברה ואמנויות. כיום, אני לקראת סיום תואר שני במסלול של שינוי חברתי באמצעות אמנויות.

לזכרה ולהמשך דרכה היצירתית של אופיר, הקמתי את הקרן, "בשביל אופיר- הקרן לעידוד היצירה", ובמסגרתה ייסדתי את "חממת אופיר - חממה ליוצרים ולאמנים" בכפר ויתקין. החממה שימשה בית ליוצרים ולאמנים מתחומי אמנות מגוונים שהתקבצו יחד לפיתוח היצירה.

עליזה ריזה. נקודה ורודה במציאות מדומה. צילום מתוך התערוכה "רגעים קטנים גדולים" 

בהשראתה של אופיר אני מובילה בשנים האחרונות באמצעות האומנות פרויקטים בדגש חברתי שמעוררים התחדשות אישית וקולקטיבית בקהילות מגוונות, מתוך רצון להביא את ריקוד החיים, הניגון והאור של אופיר.

מדי שנה בחודש מאי, בו חל יום הולדתה של אופיר, אנו מקיימים אירוע "יוצרים בשביל אופיר". השנה, יצרנו מנדלה ענקית מחול צבעוני בחוף בית ינאי.

"רגעים קטנים גדולים"

בשנה שעברה הקמתי יחד עם יפתח בעלי, ואבא של אופיר, בשיתוף עם המרכז הקהילתי "חוף חפר", גלריית רחוב על שמה של אופיר. בדרך זו אנו מעודדים את האמנות והיצירה בקהילה. ב-4.6 נציג בגלריה תערוכה בנושא "רגעים קטנים גדולים". 27 יוצרים ואמנים מחוף-חפר, יציגו רגעים קטנים אך משמעותיים ויחלקו אותם עם העולם בצילום, בציור, באיור, בכתיבה, בפיסול, בקולאז' ובווידיאו ארט.

איתן בן אריה, רגיעה. צילום מהתערוכה "רגעים קטנים גדולים"

מעולם לא יצרתי ולא הייתי קרובה אפילו לתחום הזה, בעקבות המוות של אופיר גיליתי את האמן שבי ובתערוכה אציג את עבודתי "רגעי אור של געגוע" שיצרתי באחת מהצעדות בחוף בית ינאי, חוף ילדותה של אופיר. שם, נעמדתי מול שרידי המזח שבמים וחוויתי רגעי אור שהציפו בי את הגעגוע. זה היה רגע קטן-גדול עם המון משמעות. הצלחתי להביע את הרגע הזה ביצירה של צילום. בצד העבודה מופיעות המילים "כשהלב בוכה רק אלוקים שומע", השיר ששייך לשרית חדד מלווה אותי ומבטא את הכאב שהפך להיות חלק ממני.

דרך ההתמודדות עם שכול היא בחירה

בחרתי להתמקד בחיים ולא במה שנגמר. בחרתי לראות את הצמיחה בעקבות המיזמים לעידוד היצירה. העשייה משאירה את אופירי איתי. באופן אבסורדי דווקא הכאב לימד אותי לשים את הפוקוס על הטוב, להודות על מה שיש ובכך להגדיל אותו והיום אני מבינה שהשפעתו של אדם אינה נמדדת על ציר הזמן הרגיל ואינה מסתיימת עם מותו, אלא רק משנה צורה.

27 יוצרים ואמנים מחוף-חפר יציגו בתערוכה רגעים קטנים אך משמעותיים. כך קרה גם לנעמי גורדון-חן עם בתה אופיר ז"ל שנהרגה בתאונת ג'יפ קטלנית במדבריות המלח בבוליביה. רגעי חוויה קטנים שהפכו לימים לרגעים גדולים ומשמעותיים. נעמי יחד עם האמנים יציגו את יצירותיהם בגלריית הרחוב על שמה של אופיר, בכפר ויתקין, ויחלקו אותם עם העולם בצילום, בציור, באיור, בכתיבה, בפיסול, בקולאז' ובוודיאו ארט.

אירוע פתיחת התערוכה "רגעים קטנים-גדולים" יתקיים  במוצאי שבת ה-04.06.16 בשעה 18:00 בכפר ויתקין.