"היה לי ברור שאני רוצה לשוב לטריינספוטינג"
בעבר יואן מקגרגור לא האמין שיחזור לגלם את רנטון, אבל לאחר שקרא את התסריט של "טריינספוטינג 2", התלהב מהקאמבק. בינתיים הוא משיק מותחן ריגול בכיכובו "בוגד משלנו", ופותח בקריירת בימוי. ומה עם השיבה לתפקיד אובי וואן קנובי ב"מלחמת הכוכבים"? "אף אחד לא דיבר איתי על זה". ראיון
"טוב, אז נתחיל מ'מלחמת הכוכבים' החדש, נעבור להמשך של 'טריינספוטינג', אחרי זה אולי ג'יימס בונד ואז בסוף נוכל לדבר על 'בוגד משלנו'". כך - בכנות מפתיעה, בלי להעמיד פנים שמה שהוא בא לקדם כרגע זה הדבר הכי חשוב עלי אדמות - פותח יואן מקגרגור את הראיון איתו. אמנם רגע אחרי זה הוא מבטיח ש"זה הולך להיות הפוך" - אבל בפועל, ההבטחה הראשונית היא זו שאותה הוא מקיים במהלך השיחה.
כי מקגרגור יודע שאף אחד מהעיתונאים שהגיעו לפגוש אותו בלונדון לא שם רק בשביל "בוגד משלנו", הסרט החדש בכיכובו שמגיע לבתי הקולנוע אצלנו ביום חמישי הקרוב. לא בגלל שהסרט לא טוב - רבים מהמבקרים דווקא פרגנו - זה הכל עניין של תזמון: הראיון הזה מתקיים חודשים ספורים אחרי ש"הכוח מתעורר" שבר קופות מסביב לעולם, ועל הדרך שלף מהשרוול הופעת אורח מפתיעה של מקגרגור (בקולו בלבד, לכמה שניות), וחודש לפני שהוא מתאחד עם חבריו לפגישת המחזור של בוגרי "טריינספוטינג", לטובת צילומי סרט ההמשך המבוסס על הרומן "פורנו" של ארווין וולש.
במקרה הראשון, הוא זכה לחזור לכמה שניות ליקום הקולנועי שבו גילם את אביר הג'דיי אובי וואן קנובי בטרילוגיית הפריקוולים של ג'ורג' לוקאס, מה שגרם לכמה צופים ועיתונאים לפנטז על קאמבק משמעותי יותר, כמו זה של כוכבי הטרילוגיה המקורית. "מאז כל הזמן שואלים אותי האם אני הולך להיות בסרט הבא, האם מתוכננים סרטי ספין-אוף - והתשובה לכל השאלות האלה היא שפשוט אין לי מושג. אף אחד לא דיבר איתי על זה", הוא מודה.
אבל במקרה של "טריינספוטינג", מדובר בקאמבק היסטורי במשרה מלאה לתפקיד שהזניק אותו לתהילה ב-1996. הציפיות מפרויקט כזה לא יכולות להיות גבוהות יותר. "לפני עשר שנים, אפילו לא העלתי על דעתי שאחזור לגלם את רנטון (הגיבור חובב הסמים של אותו סרט פולחן - ד.ע.)", הוא אומר, "אבל כל זה השתנה ברגע שקראתי את התסריט. תמיד ישנה סכנה שסרט ההמשך יהיה גרוע ולא יעמוד בציפיות, ואתה אף פעם לא יכול להיות בטוח ב-100 אחוזים מה יהיה - אבל אחרי קראתי את זה, היה לי ברור שאני רוצה לעשות את זה".
וכאילו כל זה לא מספיק, בין לבין הוא גם הספיק לביים סרט ראשון באורך מלא ("פסטורלה אמריקנית", המבוסס על ספרו של פיליפ רות) ולגלם את השטן ואת ישו במקביל בסרט "Last Days in The Desert" (שם פגש על הסט גם את איילת זורר, אותה הוא מכיר עוד מימי "מלאכים ושדים").
באחרונה הוא הוסיף ללו"ז הצפוף הזה תפקיד כפול בעונה השלישית של "פארגו", שמתוכננת לעלות בשנה הבאה. את 007, אגב, הוא דווקא לא מתכנן לגלם, בניגוד לשמועות שעלו מפעם לפעם. "זה כנראה לא התפקיד הכי מעניין ששחקן יכול לקבל", צוטט לא מזמן.
ארוכה ומפותלת הדרך לכס הבמאי
מבין כל הפרויקטים שבהם הוא מעורב בתקופה הפורה הזו בחייו, ניכר שיש לו מקום מיוחד בלב דווקא לקטן שבהם - "פסטורליה אמריקנית", שמתוכנן לצאת לאקרנים לקראת סוף 2016. "במשך קרוב לעשרים שנה רציתי לביים סרט", הוא מודה, אך הדבר לא יצא לפועל עד כה - מלבד סרט קצר מתוך האנתולוגיה "Tube Tales", שביים ב-1999.
וזה לא שהוא לא ניסה. תחילה ביקש לעבדת את הספר "משי" של אלסנדרו בריקו אך ירד מכך בעקבות מפגש עם הסופר האיטלקי. הסיבוב השני התרחש כמה שנים מאוחר יותר, אחרי צפייה בסרט התיעודי "Deep Water" - שמגולל את סיפורו הטראגי של דולנד קרואוהרסט, אחד המשתתפים במרוץ היאכטות הראשון מסביב לעולם שנערך בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת. הסיפור הזה היפנט אותו מהרגע הראשון. "קרואוהרסט היה אדם שחלם על חיים הרואיים אבל לא באמת היה כזה. הוא לא היה ספן מוכשר במיוחד, והספינה שלו לא הייתה ממש מוכנה", הוא מספר.
במהלך המרוץ, קרואוהרסט הגיע להבנה שאם ימשיך במסלול הוא ימצא את מותו במים - ושם החלה הדרמה האנושית האמיתית. "המשמעות של לחזור הייתה להרוס את החיים של בני משפחתו - כי הם יפסידו את הבית שלהם וכל חסכונותיהם. אז הוא בחן את שתי האפשרויות שעמדו בפניו - להרוס את משפחתו או למות - והבין שיש אפשרות שלישית", מספר מקגרגור. קרואוהרסט שט במעגלים בזמן שיריביו הקיפו את העולם, וניהל יומן מסע פיקטיבי שבו ציין את "מיקומו" מדי יום.
החלום של מקגרגור להפוך את הסיפור המטורף הזה לסרט עלילתי אולי לא זכה לסוף טרגי כמו זה של הגיבור - קרואוהרסט איבד את שפיותו בלב ים וככל הנראה שם קץ לחייו - אבל זה היה גם רחוק מהסוף השמח שהשחקן קיווה לו. "כבר מצאתי מפיק תסריטאי, ויומיים אחר כך גיליתי שיש כבר סרט בתהליכי הפקה מתקדמים יותר", הוא מעדכן. אגב, אותו סרט, בו יככב קולין פירת' בתפקיד הראשי, טרם הושלם.
אחרי שני הניסיונות הכושלים הללו, מקגרגור נחת לבסוף על כס הבמאי כמעט במקרה - שלוש שנים אחרי שלוהק לפרויקט כשחקן בלבד. "היה לנו שם איזה ביש מזל עם הבמאים, משהו בסגנון המתופפים של 'ספיינל טאפ'", הוא מתבדח, "אף אחד מהם לא באמת מצא את מותו, אבל הם כולם מתו מבחינת הפרויקט, במובן מסוים".
הטוויסט בעלילה הגיע לפני כשנה וחצי - חודשים ספורים לפני מועד תחילת הצילומים המתוכנן. "עוד במאי פרש מהפרויקט והרגשתי שזהו, זה לא הולך לקרות", מספר מקגרגור, "אבל לא רציתי לוותר עליו כי הרגשתי שאני חייב לגלם את התפקיד הזה. ואז הסוכן שלי, שביקשתי ממנו למצוא לי פרויקט לביים, אומר 'אולי זה בכלל מתחת לאף שלך'. הופעתי בהצגה בניו יורק באותה תקופה, וימי שני היו חופשיים, אז אמרתי לו שייתן לי לחשוב על זה ביום שני.
"אז קמתי בבוקר, הכנתי לי קומקום ענק של קפה וישבתי על התסריט הזה במשך שעות. בסוף היום הרעיון הזה כל כך הלהיב אותי שכבר התקשרתי למפיק טום רוזנברג לבקש ממנו שייתן לי לביים את הסרט. הוא הסכים, דחינו את הצילומים בכמה חודשים, הקטנו את התסריט - שהיה מכובד מדי לבמאי טירון - ויצאנו לדרך. ואני אסיר תודה על האמון שהוא נתן בי: זו הייתה חווייה ששינתה את חיי".
חיי עם המאפיה
ובחזרה לפרויקט הנוכחי. ב"בוגד משלנו", המבוסס על ספרו של ג'ון לה-קארה, מקגרגור מגלם את פרי, מרצה באוניברסיטה, שמגיע עם אשתו לחופשה במרקש בניסיון לשקם את הנישואים שלהם, אחרי שניהל רומן ונתפס. מערכת היחסים הזו היא שמשכה את מקגרגור לפרויקט: "בדרך כלל סרט יתחיל מנישואים מושלמים, ואז הכל מתפרק, ואז הוא שהם חוזרים או שלא. אבל כאן זה עובד הפוך, וזה מאוד דיבר אלי".
במהלך אחד הלילות בחופשה, פרי פוגש את דימה (סטלן סקושגורד), מאפיונר רוסי אנרגטי שמוציא אותו מהשגרה הקרירה של חיי הנישואים להרפתקה סוערת, ובהמשך מערב אותו בתככי הגלובליים של העולם התחתון. הוא מבקש ממנו להעביר עבורו משהו לשירותי הביון הבריטיים. זה אולי נשמע כמו הרפתקה גדולה מהחיים, משהו שיכול לקרות רק בקולנוע - אבל מתברר שזה לא נשמע כך למקגרגור שמשוכנע כי גם הוא עצמו - כמו פרי - היה מסכים לעזור לטיפוס כמו דימה.
"ב-2004 יצאתי עם חברי צ'רלי בורמן למסע אופנועים מלונדון לניו יורק", הוא נזכר, "כשעברנו באוקראינה שוטר מקומי עצר אותנו על מהירות מופרזת. עכשיו, זה דבר שקורה הרבה במדינות האלה - כי הם רוצים שוחד - אבל במקרה הזה הוא עצר אותנו פשוט כי נסענו מהר מדי. והוא לא רצה כסף, ובסוף אפילו לא נתן לנו דו"ח, ורק שאל אותנו באנגלית עילגת איפה אנחנו ישנים. אמרנו לו שנחפש מלון או נקים אוהל, והוא השיב בשלילה ואמר שנפגוש אותו בערב באותו המקום. בערב פגשנו אותו, והוא הוביל אותנו דרך עיירה קטנה וענייה למה שנראה כמו חנות של מוצרי חשמל, ושם הייתה חבורה שנראתה כאילו שלפו אותה מאודישנים לניצבים לסרט מאפיה.
"אחד מהם, בחור עם שפם שחור בשם איגור, הצביע על מכונית ב.מ.וו שחורה ונכנס לתוכה. אנחנו נסענו אחריו והגענו לאיזה בית מפואר עם שומרים. הוא אמר לנו, 'ברוכים הבאים, הבית שלי הוא הבית שלכם'. הוא הוביל אתנו לחדר השינה שלנו ואחרי שהתקלחנו ירדנו למטה. לאט לאט התחילו להגיע כל מיני חברים שלו - כולם במעילי עור, וכולם נושאים נשק. אז קיבלתי את הרושם שאיגור הזה, ששירת בצוללות במלחמה הקרה, הוא אדם מסוכן, ואני בטוח שהוא עשה הרבה דברים בחייו שלא הייתי רוצה שום קשר אליהם - אבל חיבבתי אותו ואת המשפחה שלו. ואם הוא היה אומר לי שחיי המשפחה שלו בסכנה ומבקש ממני להעביר משהו בשבילו - הייתי עושה את זה".
