בן 81 ועדיין במילואים: "רוצה להמשיך עוד 10 שנים"
יום ההוקרה למערך המילואים: אל"מ דורון ברוך נמצא במסגרת צבאית מאז גיל 14, והוא לא מתכוון להפסיק: "אמשיך כל עוד ירצו אותי". על פי הנתונים: ישראלים עושים 1.85 מיליון ימי מילואים בשנה. 6% מתנדבים ו-16% נשים
יש לו 16 נכדים, עשרה נינים, הוא שוחה וצועד קבוע כל יום, הוא בן 81 ועדיין לא מפספס אפילו יום אחד של מילואים בצה"ל. לרגל יום ההוקרה למערך המילואים שצוין היום (ב'), אמר אלוף-משנה דורון ברוך באולפן ynet: "אמשיך עד מתי שירצו אותי, מבחינתי אפילו עוד עשר שנים".
"האהבה לצה"ל החלה עוד בגדנ"ע, כנער צעיר. עברתי קורס מ"כים, קורס מודיעין וקורס סיירים, וזה דחף אותי. אהבתי את העסק הזה, פשוט אהבתי. בצבא התחלתי בגולני והייתי מ"פ. חתמתי קבע, אבל מה, התחתנתי ואשתי התעקשה שאני אצא לחיים האזרחיים. ממש סבלתי באזרחות, ואז חזרתי".
לפני יותר משלושים שנה הוא השתחרר, ומאז הוא מגיע למילואים כמעט כל שנה.
- היית בכל המלחמות, כל המבצעים?
"ברובן. אני זהיר, החבר'ה ששומעים אותי כרגע שלא יגידו שאלה סיפורי מעשיות. צריך להיות מדויק. בחלק גדול מהמלחמות הייתי, פעלתי. יש אנשים שמחכים לרגע הזה שיקראו להם. לעומת זאת כפי הנראה יש אנשים שלא בדיוק רוצים. אבל אלה שכן הם נפלאים, אנשים ברמה, וזה תענוג לעבוד איתם".
המילואמניקים במספרים
71% ממשרתי המילואים בצה"ל הם ללא ילדים. כך עולה מנתונים לשנת 2015 לקראת יום ההוקרה למערך המילואים. על פי הרישומים, בשנה החולפת בוצעו כמיליון ושמונה מאות חמישים אלף ימי מילואים. "יש קושי, אבל הידיעה שכולם מגיעים מקלה", אומרת מעיין טל שמשרתת בפיקוד העורף, ובשנה שעברה הייתה 21 ימים על מדים.
הנתונים מראים עוד כי 94 אחוז מאנשי המילואים נקראים על פי צו ושישה אחוז מתנדבים. 17 אחוז הם קצינים, השאר חוגרים. כאשר צו המילואים הוא יותר משלושה ימים, עולה אחוז הקצינים ל-26. גיל המשרתים הממוצע עומד על 31.5. 71 אחוז מהם ללא ילדים, לשמונה אחוז יש ילד אחד, לעשרה אחוז שני ילדים, לשבעה אחוז שלושה ילדים ולארבעה אחוז ארבעה ילדים ומעלה.
16 אחוזים מהמשרתים במילואים הן נשים. התפקידים שבהם הן ביצעו את השירות הם תצפיתנית, קצינת רגלים, עובדת חדר מבצעים, צופן פענוח טכנולוגי וקצינת משא"ן. בקרב הגברים עולה כי הם שירתו כנהג משא כבד, מ"כ רובאי, חובש קרבי, חייל בתפקיד כללי ולוחמי חי"ר.
מור טויטו שירתה לפני שמונה שנים כמ"כית של חיילי מקא"ם. כיום, בגיל 29, היא משרתת במילואים בגדוד 239 של חילוץ והצלה בגזרת הדרום. במהלך צוק איתן גויסה ל-32 יום. "ביום שהשתחררתי שאלו אותי אם אני מעוניינת לעשות מילואים. כולם מסביבי כבר רצו לברוח ולא לשמוע על הצבא יותר אבל אני ישר עניתי שאני מעוניינת", היא מספרת. "צוחקים עליי במשפחה שאני מורעלת צבא, אפילו הארוס שלי אומר שתיכף אנחנו מתחתנים ולא אצטרך יותר ללכת למילואים, אז עניתי לו 'ממש לא, עד שיהיו ילדים יש מילואים'. אני מודה בזה ועושה מילואים באהבה. כשמגיע הצו של המילואים אין לי בכלל התלבטויות, אני לא מתלוננת ואפילו שמחה, זה נותן סיפוק לעלות על מדים ולבוא ולשרת שוב את המדינה".
טויטו אומרת כי שירות המילואים יוצר לעתים קשיים, בעיקר כלכליים, אך המוטיבציה עולה על הכול. "עד לפני חודשיים הייתי עצמאית ובשבילי ללכת למילואים זה הפסד כלכלי כבד, זה היה ממש תיק", היא משתפת. "הייתי מקבלת בערך 250 שקלים ליום, שזה ממש שכר מינימום, וזה לא הספיק כי על המשכורת את בונה את ההוצאות החודשיות שלך שממשיכות לתפוח גם שאת נמצאת במילואים. למרות הכול הגעתי חדורת מוטיבציה ומלאה באהבה לבוא ולשרת את המדינה".
שי ששון משרת בחיל המילואים של השריון כבר 11 שנה. "התחלתי לעשות מילואים פחות משנה מהשחרור שלי במלחמת לבנון השנייה. זה לשרת את המדינה שלך אבל יחד עם זה יש המון ויתורים כמו להשאיר את המשפחה, הילדים והאישה מאחור, לימודים או עבודה. אני עברתי את כל הסטטוסים במילואים", הוא אומר. "פעם זאת תקופת בחינות ואחרי כמה שנים זה עבודה חדשה, פעם אחרת אתה כבר עם ילדים, אבל אתה יודע שאסור לך לפספס ולוותר על זה כי אם אתה לא תהיה שם אף אחד לא יהיה שם. אין סיכוי שכל הקשיים האלה גורמים לי לרצות לא לעשות מילואים. מסתדרים עם הכול, אין מה לעשות".
ששון מתגורר בקיבוץ בעוטף עזה, אבל לדעתו אין הבדל בין האזרחים כאשר מקבלים את הצו. "זה לא משנה אם אתה גר בצפון או בעוטף עזה, אתה חלק ממדינה וזה לא חשוב איפה אתה מתגורר", הוא אומר. "כשהייתי במלחמת לבנון בצפון זה היה לא פחות חשוב מאשר בעזה, לא
משנה איפה היו צריכים אותי תמיד הגעתי. אני אפילו מתנדב בקיבוץ, לא קוראים לי אני פשוט מגיע. יחד עם כל הקשיים זה כיף וזה משפחה, זה דברים שלא נקבל בשום מקום אחר. זה חברים לחיים שהיו איתך ברגעים הכי קשים וגם בטובים. יש רגעים שהם צחוקים ויש רגעים קשים מאוד, אבל בגדול מילואים זה משפחה".
מעיין טל משרתת במילואים כבר שבע שנים כמש"קית אוכלוסייה בגדוד חילוץ והצלה של פיקוד העורף. היא מעידה שהמילואים עבורה הם חוויה חיובית, אבל הקושי מתבטא כאשר מנסים לשלבם עם סדר היום האזרחי. "הטיימינג של המילואים אף פעם לא יהיה טוב, אבל כשכבר מגיעים למילואים זה אירוע משמח, פוגשים את כל החברים מהיחידה, אפילו הבן זוג שלי עושה איתי מילואים אז אנחנו מתגייסים ביחד. זה כיף מאוד ומוציא אותך משגרה", היא אומרת.
לדברי טל, יש קשיים ביציאה למילואים לתקופה ארוכה, אך כשיודעים שכולם מגיעים הם נעלמים. "כשאתה בשגרת לימודים עם עבודות ומבחנים לפעמים העיתוי לא בא בטוב, אבל כשכבר מגיע הצו מסתכלים על זה במבט חיובי. הרי כולם מגיעים, לא רק אני, לכן אין אפשרות לוותר או לבקש פטור", היא מספרת. "לגבי התשלום על ימי המילואים אין לי בעיה וגם עם המכללה אני מסדירה את ההיעדרות שלי והולכים לקראתי באמצעות מועדים נוספים השלמות למיניהן. מבחינתי אמשיך לשרת כי זה עושה הרגשה ממש טובה שחוזרים ותורמים למען מטרה. זאת אווירה אחרת ומאוד מאחדת ואני רוצה להמשיך לתת מעצמי".
לפנייה לכתב/ת 
