"פשרת נתניהו-בנט" בקבינט: ספין, המצב הקיים לא ישתנה
הפשרה שהושגה בין יו"ר הבית היהודי לראש הממשלה נתניהו אינה משנה בהרבה את המצב הקיים. בנט רק רצה לנקום בנתניהו שמינה את ליברמן כשר ביטחון ולגזור "קופון פוליטי". בפועל, יש לא מעט בעיות בקבינט, שכנראה לא ייפתרו
הפשרה שהושגה הלילה בין השר נפתלי בנט לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו, בתיווך השר יעקב ליצמן, לא משנה משמעותית את המצב הקיים. גם היום אחראי המטה לביטחון לאומי (מל"ל) לעדכן את שרי הקבינט במידע הנחוץ להם לקראת ישיבות. הבעיה האמיתית נבעה מכך שלא כל חברי הקבינט פינו לעצמם זמן וטווח תשומת לב כדי לקבל את העדכונים האלה ולהתעמק בהם. גרוע מזה: הם השתמשו בעדכונים שקיבלו כדי לעדכן את התקשורת באופן שיעניק להם נקודות זכות פוליטיות בקרב ציבור בוחריהם.
זה כנראה נכון שנתניהו, השר דאז משה יעלון והרמטכ"ל בני גנץ הסתירו מידע מהקבינט במהלך המלחמה בקיץ 2014, אבל הדבר נעשה בעיקר בגלל הדלפות מישיבות. מעבר לכך היו לפחות עוד שתי סיבות נוספות לכך שחברי הקבינט לא קיבלו מידע מלא.
ומכאן גם נובעת הסיבה הנוספת לכך שחברי הקבינט לא עודכנו: הקבינט לא אמור לעסוק בנושאים טקטיים שנוגעים ללחימת בודדים ויחידות קטנות בשטח, אלא להתמקד באיומים אסטרטגיים. צה"ל, וגם ראש הממשלה ושר הביטחון בתקופת צוק איתן, לא ראו באיום המנהרות איום אסטרטגי. הם כאמור המעיטו בערך האיום התודעתי שיצרו המנהרות.
בדיוק כמו בלבנון השנייה
ההתנהלות בצוק איתן לא חידשה דבר. גם הקבינט שהורה לצה"ל לצאת למלחמת לבנון השנייה לא הבין את משמעות ההוראה שנתן, אבל לא מחוסר מידע אלא מפני שמי שעדכנו את הקבינט – שר הביטחון עמיר פרץ ובכירי צה"ל – לא הבינו בעצמם מה קורה בשטח, ובעיקר לא הבינו מה היא המשמעות האסטרטגית של – מה שהם חשבו – שהוא יציאה למבצע צבאי. הם לא הבינו שהם נותנים פקודה לצאת למלחמה.
אם הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש אמ"ן לא הבינו ב-2006 את תמונת המצב, הם גם לא יכלו לעדכן את הקבינט בתמונת מצב שלא הייתה להם, או שהייתה שגויה. וצריך להוסיף גם שראש הממשלה דאז אהוד אולמרט לא ממש ספר את הקבינט. היה לו פורום קטן משלו שאיתו הוא התייעץ, והוא הביא לשרים דברים "מבושלים".
כך שהמכשולים בפני עבודת הקבינט אינם חוסר עדכון לגבי היכן נמצא כל פיר מנהרה ברצועת עזה, כפי שטוען בנט, אלא חוסר הבנה. אבל יו"ר הבית היהודי רצה לגזור קופון פוליטי, ועל הדרך קצת לנקום בנתניהו שמינה את ליברמן לשר ביטחון ולא אותו.
אחרי שבנט קיבל את שלו, ונתניהו החליט שהגיע הזמן לרדת מהעץ, הגיע ליצמן ולפתע הבעיה הבאמת חשובה של תהליכי קבלת ההחלטות בקבינט נפתרה בנוסחה שבעצם מאשרת את המצב הקיים ומעבירה אותו לוועדה שתשב על המדוכה (ומותר לנבא – גם היא לא תשנה בהרבה את המצב).
איך בכלל מתבצע העדכון?
השאלה היא לא אם יהיה קצין שיעדכן את חברי מועצת השרים לביטחון לאומי, שהיא המפקד העליון של הצבא על פי חוק. השאלה היא מי יקבע מה הקצין רשאי לומר לחבר הקבינט ומה לא. במילים פשוטות, לאיזו רזולוציה רשאי להגיע המעדכן, בין שהוא קצין בצה"ל ובין שהוא אזרח עובד המל"ל?
שאלה נוספת, חשובה אף יותר, היא עד כמה חברי הקבינט ירצו ויוכלו להקדיש זמן ולהתעמק במידע שיימסר להם. זו אולי שאלת המפתח לכל העניין כולו.
ויש עוד בעיה, פרוזאית לכאורה, והיא: כיצד יתבצע העדכון? בכתב או בעל פה? בשיחה בארבע עיניים שבה אפשר לבקש הבהרות? או בקבוצה שבה הלמידה של הנושא קשה יותר, בעיקר למי שאינו בקי בו?
התשובות לכל השאלות האלה הן שיקבעו את טיב התהליכים ואת איכות ההחלטות שתקבל בעתיד ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי. הפשרה הפוליטית שהושגה הלילה לא תורמת לכך במאומה. היא רק אפשרה לסיים את כיפוף הידיים הפוליטי, וכשלעצמה היא פשרה חלולה שאינה עונה על הבעיות העיקריות בעבודת הקבינט – ספין שפותר ספין ותו לא.
לפנייה לכתב/ת 
