מלך חיי הלילה של הגייז: "לא לדבר בשם השרירים בלבד"
עם קילומטראז' של 25 שנה בחיי הלילה הגאים של תל אביב, שהחלו במרתפים והגיעו עד לאצטדיון כדורגל, ורגע לפני מצעד הגאווה, המפיק שירזי אומר בראיון ל-ynet: "אנחנו שצעקנו לשוויון צריכים לחבק את כל הצבעים בקהילה. אי אפשר למדר בתוכנו" ומספר על האנרגיות להמשיך וליצור: "הילד הקטן שבי עוד מתרגש כל שנה מחדש"
עבור מי שלא גדלו בתל אביב של שנות ה-70 וה-80, ואפילו של תחילת שנות ה-90, זה אולי נראה שזה תמיד היה פה. הדגלים שמקשטים את תל אביב מכל עבר, מצעד הגאווה ההמוני שמושך אליו יותר ממאה אלף איש כל שנה ואינספור האירועים והמסיבות בשבוע הגאווה. אבל עבור המפיק שמעון שירזי, מחלוצי חיי הלילה הגאים של תל אביב - שעדיין ממשיך ליצור ולהפיק, הפלא הזה לא קרה מאליו.
עם פתיחת שבוע הגאווה ורגע לפני המצעד והמסיבות הגדולות, בראיון ל-ynet הוא מספר על הימים שקדמו להפקות הענק, אלה ששברו בשנה שעברה שיא חדש - מסיבה בצהרי שבת באצטדיון בלומפילד בכיכובו של די ג'יי עופר ניסים - אירוע שיחזור על עצמו גם השנה (4.6).
גאווה 2016 ב-ynet - כל הכתבות כאן
"החזון היה שם מההתחלה, אבל בתחילת הדרך זה נראה בלתי אפשרי ממש. המועדונים היו מרתפים אפלים, כל העבודה שלנו היתה צדדית ובמחשכים", הוא משחזר. "הקהילה היתה באה בחושך, לא באור יום, התחבאו מהכל. עופר ניסים, אני וכל הצוות שעבד אז, מאוד דחפו את סצנת הלילה קדימה - ודרך הלילה קרו גם דברים נפלאים
מחוץ למועדונים. החבר'ה מהפריפריה הגיעו פתאום באוטובוסים, שראית שירדו מהם הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים, מלכות דראג. היה ניצוץ של משהו שקורה - והסטרייטים רצו לבוא גם, כי זה היה צבעוני ומושקע".
"מעבר לכך, באותה תקופה גם חיי היום יום היו קשים", הוא מספר. "היה קשה להשכיר דירה, לומר שאתה הומו בצבא ובעבודה. גם היום כשאנחנו גדולים וחזקים אסור לנו לשכוח את זה. חייבים להבין שלא קיבלנו איזה פרס, עבדנו קשה בשביל זה".
"אני אוהב את תל אביב, נולדתי בה", הוא אומר, "ואני מרגיש שבדרך גם פעלתי מעבר לעבודה העסקית - פעלתי מתוך אהבה לעיר הזאת, מרצון לראות אותה עיר בינלאומית. בימי גאווה אני רואה את התוצאה מבחינת החופש והעשייה, כשהעיר מקושטת בצבעי גאווה - אלה ממש רגעים מרגשים עבורי שגורמים לי לחשוב ולהיזכר על כמה קשה היה בדרך. הדבר הזה נותן לי אנרגיה לחדש, להביא ולהמציא כל פעם מחדש".
"הילד הקטן שבי עוד מתרגש"
25 שנים אחרי, שירזי עדיין מפיק כמה ממסיבות הגאווה הגדולות ביותר של השנה ומנסה להמציא את הגלגל מחדש, גם היום. "ברגע שההתרגשות פגה ולא קיימת אז אי אפשר להמציא שום דבר. הילד הקטן שבי מתרגש בכל שנה מחדש ומכל מצעד גאווה, והלב פועם כל פעם שמתחילים לעבוד על זה. אני אוהב את ההפקות הגדולות, הפומפוזיות והמושקעות, עד הפרטים הקטנים".
בשנים האחרונות חזר שירזי לשתף פעולה עם די ג'יי עופר ניסים, מהבולטים שביוצרים הישראלים הפעילים בעולם, אחרי שנים של נתק. "החיבור עם עופר בשנתיים האחרונות גרם לי לרענון בעשייה וביצירה. אנחנו משלימים אחד את השני יצירתית. זה היה חסר והדלקנו את זה מחדש", הוא אומר.
ודמיינת שתגיעו למימדים האלה של מסיבות?
"תמיד הייתי איש חזון. כשנסעתי לירושלים לא האמינו שאני אביא את כל תל אביב ל'אומן 17'. כשפתחתי מסיבות תחת כיפת השמיים גם לא האמינו, ואפילו הדרך לבלומפילד, עכשיו כשאני נזכר - ראיתי מגרש עגול, והומואים על מגרש כדורגל, ראיתי את עופר ניסים בקונצרט וזה לא היה פשוט להגיע לזה. אז כן, דמיינתי את זה, לא יודע להגיד לך לגבי מספרים אבל בהחלט ראיתי את זה מגיע למשהו עצום".
בשביל לעשות את זה צריך להיות לא רק ילד חולם ויוצר אלא גם עקשן גדול.
"נכון, והגענו למפרסמים כמו 'אדידס' לבקש שיתחברו לאירועים שלנו, להסביר שהם לא שונים משום דבר אחר. מגיע לנו בדיוק מה שסטרייטים מקבלים. פעם מפרסמים היו חוששים בגלל הקהל הדתי אבל העולם השתנה והיום אפילו 'קוקה קולה' פונה לקהל הגאה - וזה מרגש".
אחרי הרבה שנים של עשייה שלך נולדו מסיבות אחרות, ומתחרים חדשים.
"העולם השתנה, ומי שמנצחת היום הכל היא הרשת החברתית. הרחוב היום הוא הפייסבוק, ומשם צומחות נישות של מוזיקה שונה, אנשים גדלים אחרת והקהילה משתנה. מצד שני גם הקהילה גדלה אז לכל אחד יש את המקום. כשיש אירועים גדולים אתה מוצא את כולם ביחד, ובמקומות אחרים? זה טבעי וקורה גם בעולם. האמת שאני גם אוהב את החיבור עם הליינים הצעירים. החבר'ה האלה משתפים איתי פעולה, עשיתי איתם לא מעט דברים".
והם מכבדים את מי שהיה שם לפניהם?
"בהחלט, הם רוחשים כבוד. אני מרגיש שגם אני מאוד מעריך אותם מקצועית, והם עושים דברים נפלאים. דברים שממציאים ולא מועתקים - אני מעריך מאוד".
לא לדבר מהשרירים
מי שראה את שירזי בפעולה יכול לחשוב שמדובר ב"וואן מן שואו", פרויקט חיים של איש אחד. "היום זה פחות ככה. אני מאמין בהאצלת סמכויות וסיעור מוחות אבל תמיד נשאר עם היד על הדופק ואני המבקר הכי מחמיר של עצמי. אני לא טופח לעצמי על השכם ונותן לעצמי את הניקוד הכי גבוה כי תמיד יש לי לאן לשאוף. אני תמיד אעדיף את המוקם השני ולא את הראשון".
בשנים האחרונות צצה, לצד ההצלחה הגדולה של המסיבות, גם מחאה מצד מי שפחות מצאו את עצמם בחברה המקדשת את השרירים והמראה הגברי המושלם. תחת הכותרת "בודי פרייד", התלוננו רבים כי המסיבות - בהן גם אלה של שירזי - משאירות אותם בחוץ כבר משלב הפרסומים למסיבות, שאת רובם מקשטים גברברים מנופחי-חזה ולרוב גם נטולי שיער גוף.
"אני דווקא מצדיק את מה שנקרא 'בודי פרייד'. אנחנו היינו הראשונים להגיד שאנחנו רוצים שוויון חברתי ולצעוק את זה בשנות ה-90 ולאורך כל הדרך. אני שונא גטאות, ושונא שמדברים בשפה אחת. גם בקריאייטיב שלנו, בפרסומים, משתדלים לא לדבר מהשרירים ובשם השריר בלבד. הקהילה היא ספקטרום של צבעים וצריך להתייחס לכך. אי אפשר למדר חלקים ממנה. גם אם אני שם גבר על הזמנה אני תמיד מכוון את זה למשהו שיהיה קצת דו-מיני, מעורב, שיביא קצת את הפתיחות לכל הערוצים. אני לא מאמין בלגדר את הדבר הזה. אסור לשכוח שבחיי הלילה קל יותר לאנשים להשתחרר, אז אני לא אמנע מהם את זה - אם זה בנות, בנים או טרנסג'נדרים.
חגיגות הגאווה של שירזי ייערכו השנה בשישי (3.6) ב"סטודיו 11" שבביתן 11 בגני התערוכה, במסיבה בשיתוף ליין המסיבות XLsior ממיקונוס עם פסטיבל גדול של די ג'ייז לאורך הלילה. בשבת כאמור תתקיים המסיבה באצטדיון בלומפילד עם די ג'יי עופר ניסים ובראשון במועדון ה"קו" בתל אביב.
ואחר כך? תנוח קצת?
"אחרי הגאווה הכל עובר לי כמו סרט נע בראש, זו מנוחה ביחד עם שלהוב, אבל אי אפשר להגיד שאני ממש נח. אולי נגיד שאחרי הגאווה המסיבה הפרטית שלי מתחילה, אבל זו כבר המסיבה שהיא רק שלי".
