חיים מאחורי פלסטיק: העיר נטולת החלונות
ההפגזות הרבות לא משאירות כמעט חלון אחד שלם בעיר הסורית חלב, ועל התקנת חלון חדש אין מה לדבר כי זה עסק יקר - אז מכסים אותו בפלסטיק
בעיר שחלונותיה עפו מהמסגרות שלהם בפיצוצים, התושבים שעוד נותרו בחלב מנהלים את חייהם בעיר מוכת הקרבות מאחורי פתחים שמכוסים בפלסטיק.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
עבור תושבי העיר המצולקת והמפולגת, חלונות זכוכית הפכו יותר לעול מאשר למותרות. "כל שמשת חלון שהייתה לנו נופצה בהפגזה", אמר עמאר ואטאר, מורה לאנגלית, בשעה שהרכיב יריעת פלסטיק קשיחה במסגרת חלון ביתו בשכונת אל-מידאן שנמצאת בשליטת הממשלה הסורית.
החלפת חלונות זכוכית - עסק יקר
החלונות מתנפצים בתכיפות גבוהה בתקיפות טילים ובהפצצות אוויריות בעיר חלב, והופכים את רסיסי הזכוכית לסוג של קליעים מסוכנים. החלפת החלונות המנופצים היא עסק יקר, אז תושבי חלב בחרו במקום זאת לכסות את מסגרות חלונות הבתים והחנויות ביריעות פלסטיק.
בשכונות רבות ניתן לראות ילדים מציצים מאחורי ברזנט לבן שנתלה על דלתות כניסה לבתים כמו וילון.
בנייני דירות נטושים בעיר מזוהים לרוב על ידי חלונות הזכוכית המנופצים.
חרקים, אבק ופיח
עסרא אל-מסרי, מורה בשכונת מגורים שנשלטת על ידי המשטר, סיפרה שרסיס זכוכית חדר לרגל של בתה במהלך מתקפת רקטות. מאותו רגע היא הפסיקה להחליף את החלונות בביתה, אבל כעת היא מתמודדת עם סיבות חדשות לדאגה. "חרקים, אבק, פיח, רעשים חזקים, הריח השרוף של הגנרטורים, שאינם טובים לבריאות שלך ומשפיעים באופן שלילי על הילדים שלנו בזמן שהם לומדים", אמרה אל-מסרי.
נראה שאיש בחלב לא ראה כל כך הרבה זכוכית מתנפצת כמו מוחמד מוז, שנהג למכור אותה בחנות בשכונת אל-מידאן. "המאגר שלי הושמד פעמים רבות במהלך ההפגזה, ולא הצלחתי להשיג משלוחים חדשים", הוא אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית.
"לפני פרוץ מלחמת האזרחים הסורית במרס 2011, רבע מטר זכוכית עלה 425 לירות סוריות, אבל כיום זה מגיע לכ-3,300 לירות (שישה דולרים)".
אין חלונות, אין פרטיות
אולם עבור אום אחמד, היעדר חלונות משמעותו היעדר פרטיות. "קנבס סינתטי נישא ברוח כך שהבנות שלי ואני יכולות רק להחליף את הבגדים שלנו בשירותים או במסדרונות כך שהשכנים שלנו לא יראו אותנו", אמר האישה הסורית בת ה-52. "פרטיות היא דבר מאוד קדוש למשפחות בחלב", היא הוסיפה.
מעבר לקו החזית בחלב, בעל החנות עלי מקאנסי נזכר שהוא ישב יום אחד בחנותו "כשפגז התרסק על גג בניין סמוך". "מכיוון שהפיצוץ היה כה חזק, מסגרת חלון שלמה נפלה עליי וחתכה את העצב העיקרי בידי.
מוחמד ג'וחדאר, מורה בן 29 לשפה הערבית, שלח את משפחתו לטורקיה לאחר שאחיו נהרג בהפגזה בשנה שעברה. הוא חי לבדו בדירתו בשכונת בוסטאן אל-קאסר, שם כיסה את החלונות ביריעות פלסטיק שקופות. "אבל הפלסטיק לא מגן ממזג האוויר ולפעמים מים דולפים דרכו. זה גם לא חוסם את הרעש. אני מרגיש שאני נמצא ברחוב".
אבו עומאר, בן 69 שמתגורר בשכונת טאריק אל-באב, גם התלונן על הרעש ועל דליפות המים. "אבל הבעיה הגדולה ביותר היא חתולי הרחוב. הם קורעים את הפלסטיק ונכנסים לבית שלי בחיפוש אחר מזון".
לפנייה לכתב/ת 
