אלישע לוי: "אמרו שאין לי סיכוי, שאני רק אדם נחמד"
נמאס לו מהסטיגמות ("כנראה בגלל שהגעתי מבית-שאן"), בטוח שהתפקיד תפור עליו ("תמיד הייתי אנדרדוג, בדיוק כמו נבחרת ישראל"), מוטרד מהיעדר כישרונות ("היום כבר לא משחקים ברחובות, כולם עם סמארטפונים") ושולח מסר לאלה שלא האמינו בו: "במשחק מול סרביה אעמוד על הקווים בגאווה". אלישע לוי פותח את הלב בראיון כמאמן הלאומי
חודש אחרי שקיבל את תפקיד חייו, יערוך הערב (ג', 21.30, נוביסאד) אלישע לוי טסט ראשון לקראת הקמפיין הקשה ביותר, לפחות על הנייר, של מאמן ישראלי בנבחרת.
סרביה תהיה יריבת המבחן הראשונה שלו לפני הדבר האמיתי במוקדמות המונדיאל מול נבחרות כמעט בלתי עבירות כמו ספרד ואיטליה, כשרק אחת תעפיל אוטומטית. בניגוד לקמפיינים קודמים, הפעם אין ציפיות, מה שמוריד קצת מהלחץ על אלישע.
בראיון ל"ידיעות אחרונות" מדבר המאמן הלאומי הטרי על המסלול הארוך, המפרך ורצוף המכשולים שעבר בדרך לפסגת הקריירה מבחינתו. לדבריו, לא תמיד נתנו לו את הקרדיט המגיע לו ועכשיו הוא בא להוכיח משהו לכולם. "לא קורה הרבה שמאמן עושה את כל הדרך מלמטה. שמגיע מבית-שאן עד לג'וב הכי נחשק בכדורגל הישראלי", הוא מתפאר. "בלי קיצורי דרך, בלי הנחות, הצלחתי בכל תחנה שאליה הגעתי. פיקפקו ביכולות שלי לעשות את קפיצת המדרגה, לשבור את תקרת הזכוכית. גם הפעם כולם אמרו שאין לי סיכוי. שאני רק בן אדם נחמד, אבל במשחק מול סרביה אעמוד בגאווה גדולה על הקווים".
לוי מודע לקונצנזוס שנוצר בציבור סביב מינויו ("כולם רצו שאבחר. היה הלך רוח כזה, כמו שהרבה רצו שבאר-שבע תזכה באליפות"), וחשף כי המודל שלו יתבסס על אתלטיקו מדריד: "אני דוגל בכדורגל קבוצתי עם מינימום נגיעות בכדור. אני רוצה מהירות, כדורגל התקפי, אבל כמובן שלא אשחק רק עם חלוצים. אולי חושבים שאתלטיקו הם גרזנים וחוטבי עצים, אבל יש להם שחקנים שיודעים להתגונן עם מקסימום שחקנים ולהתקיף עם מקסימום שחקנים. אני מתכוון לאמץ את המודל הזה של דייגו סימאונה. הלוואי שיכולתי לשחק כמו ברצלונה, אבל המערך והסגנון נקבעים בהתאם לחומר השחקנים שלך".
בראיון שולח לוי מסר למאמנים בתחילת דרכם, כשהוא לא מתבייש לקחת את סיפורו האישי כדוגמה. "ברור שאני סיפור סינדרלה. לאורך כל הקריירה שלי הייתי אנדרדוג, בדיוק כמו נבחרת ישראל", הוא מדגיש. "אני שמח שאני מעביר מסר של הגשמת חלומות ושל עבודה קשה מלמטה".
אתה חושב שהבחירה בך היא סוג של פשרה?
"כל המאמנים היו ראויים. היו כאלה שאמרו שאין לי סיכוי כי אני לא מקושר. אם נבחרתי, אז חשבו בהתאחדות שאני הכי מתאים. 1:4 זה רוב מוחלט, זה לא 2:2 עם הטלת מטבע. אני מתאים, כי מסתכלים על הרזומה שלי ומה אני יכול לעשות".
דיברו על חוסר כריזמה.
"מה זו כריזמה? אני לא אחד שצועק, אני לא פרובוקטור ולא אחד שמייצר כותרות. אני מנהיג בדרך שלי. כבר בתור ילד הייתי מנהיג. כשחקן, הגעתי למכבי חיפה וג'ק מנסל בחר בי להיות הקפטן. לבוא ולהגיד שאלישע הוא בחור נחמד ולא להגיד שאלישע מאמן מצוין – נובע מחוסר הכרה. אני לא יכול להילחם בתוויות ובתדמיות. יכול להיות שזה בגלל שהגעתי מבית-שאן. אדם שהוא רק נחמד לא יכול להצליח כמאמן. אתה צריך לפעמים להודיע לאנשים קרובים אליך שהם גמרו עם הכדורגל. אני עושה את זה בהגינות, ביושר. אתה מכיר קצין וג'נטלמן? אני כזה. אני קצין וג'נטלמן. גם הפעם היה לי הכי קשה, למשל, להודיע ליוסי בניון ולאליניב ברדה שאני רוצה אותם כעוזרים שלי. הם אמרו שהם ממשיכים לשחק, אז אשפוט אותם על פי היכולות שלהם".
מה התגובות ברחוב?
"לא ייאמן אילו תגובות אני מקבל. בגמר הגביע בטדי, באצטדיונים אחרים, ברחוב, בסופרמרקט, בכל מקום. יכול להיות שהעובדה שהגעתי מבית-שאן גורמת לאנשים להיות מחוברים למינוי שלי".
אתה חושב שהצלחת בדרך שלך?
"אי-אפשר להתעלם מההצלחות, והן לא הגיעו במקרה וללא קיצורי דרך. יש לי היסטוריה ברורה. עליתי שתי ליגות בתוך שנתיים עם בית-שאן. נשארתי בה חמש שנים, עיר עם 14 אלף תושבים, תקציב של 800 אלף שקל שמתמודדת בכבוד מול הגדולות. אנשים אמרו: 'הוא יכול לעבוד רק בבית-שאן'. התחלתי מסלול בקבוצות כמו הרצליה, חולון, כפר-סבא וראשל"צ – ואז אמרו שאני מתאים רק לקטנות. ניסו לתייג אותי לרמה הזו. כשהגעתי מסכנין למכבי חיפה אמרו 'הוא לא יעבור את החגים'. בסוף לקחנו אליפויות והעפלנו לשלב הבתים של ליגת האלופות. רק אז קיבלתי את ההכרה המקצועית. בבאר-שבע הצלחתי לבנות קבוצה שהגיעה לאן שהגיעה".
ועדיין, יש תחושה שאתה עדיין לא מוערך כמו מאמנים אחרים.
"לא ברור לי. למשל, אין לי חלק ממה שבאר-שבע עשו העונה, אבל יש לי חלק גדול במהפך שלהם. זו הייתה קבוצה שהחליפה כל שנה שמונה מאמנים ובתקציבים גבוהים. אני הבאתי שחקנים, נבנה בסיס והם הגיעו לצמרת. אני חושב על זה, אולי אני לא מוערך בגלל הסגנון שלי".
שהוא?
"אולי היו מאדירים את ההישגים שלי אם הייתי יותר מקושר. אני לא אחד שיוזם ראיונות. אני לא מתקשר או שולח הודעה לעיתונאי ושואל למה כתב דבר כזה או אחר. יש לי חוסן ברור ותמיד האמנתי בדרך שלי".
אתה מודע לעובדה שנבחרת ישראל היא בית קברות למאמנים. אפס סיכויי הצלחה, במיוחד בקמפיין הנוכחי. אתה לא חושש?
"מי שחושש לא יכול להיות מאמן כדורגל. כל קודמיי בתפקיד ניסו, עשו הכל ולא הצליחו. מה נותן לי להאמין שזה יהיה דווקא אני? אני פשוט מאמין בעצמי. זה יהיה אתגר גדול. נכון ששופטים אותי לפי תוצאות, אבל גם לפי הדרך. מי שאוהב את הנבחרת יבוא ויראה שיפור, קבוצה תחרותית ומתקדמת. משוכנע שהנבחרת תגיע מתישהו לטורניר גדול. כל דבר אפשרי בכדורגל. אני זוכר נבחרות שלנו ששיחקו נגד נבחרות מהדרג הזה ועשו תוצאות טובות".
הבעיה היא שהדור הולך ופוחת פה.
"פעם היו הרבה יותר טאלנטים, היום הכדורגל יותר טוב. יותר מקצועי, קצבי, מאומן. יש פחות כישרונות כי פחות משחקים כדורגל ברחובות. היום כולם עם סמארטפונים".
המגמה שלך היא להצעיר את הנבחרת?
"צריך להיות איזון ולא פופוליסטי. אין שום שחקן שיש עליו איסור כניסה, גם אין טאבו לאף אחד. אין אף קבוצה שיכולה להצליח רק עם ילדים או רק עם ותיקים. יש מחשבה של הצערה, אבל זה תהליך. תמיד הייתי מאמן של דרך, גם אם הייתי מגיע לשנה, איפה שאפשר לקדם צעירים עשיתי את זה".
אחד האתגרים שלך יהיה למקסם את היכולות של ערן זהבי לנבחרת.
"זו אחת המשימות שלי. הוא מקצוען ומוכשר וצריך להביא את היכולות שלו לנבחרת. עם כל הכבוד לזהבי, הוא תלוי באחרים. הוא לא יהיה מורם מעל אף אחד".
"פניתי גם לדודו אוואט"
בחרת לצידך צוות עוזרים חסר ניסיון, עמיר תורג'מן ורפי כהן.
"נתתי דוגמה לפני כן שרציתי להביא את בניון או את ברדה. גם לדודו אוואט פניתי. כל אחד בעיסוקים ובהחלטות שלו. מישהו יודע מי זה העוזר של יוגי לאב בנבחרת גרמניה?"
מרשה לעצמך לחלום על מונדיאל?
"יש חלום כזה, אבל צריך להיות פרקטי. אחת הבעיות שלנו בארץ היא שמטפחים ציפיות ואז הכל מתפוצץ".
יש עדיין כעס על באר-שבע ועל הדרך שבה נפרדה ממך?
"סגרתי את הסיפור עם אלונה ברקת, אמרתי לה שלגיטימי שאחרי הרבה שנים היא תרצה לעשות שינוי. אבל כאחד שאומר כל מה שהוא חושב, היא הייתה צריכה להודיע לי ועל זה כעסתי. היא אמרה שהיא מצטערת".
קיבלת את הבשורה לפני גמר הגביע בעונה שעברה.
"בעיתוי הכי גרוע. לא עושים דבר כזה לאדם לויאלי כמוני. באותו הרגע בוודאי שהייתי פגוע, זה היה ערב החתונה של הבת שלי. שמעתי את זה בדיעבד. ביום שלפני החתונה אלונה קראה לי לשיחה. איזי שרצקי כבר פוצץ את העניין, זה יצא החוצה ואז היא דיברה איתי. הייתי הכי שמח בחתונה. העיתוי לא היה תקין, אבל אני לא נוטר טינה".
אז שמחת שבאר-שבע זכתה באליפות?
"אני אדם עם רגשות וכעסתי בהתחלה, אבל אני יודע להפריד. היה לי כל-כך טוב בבאר-שבע, חיבור ענק עם הקהל שידע להעריך אותי. עשו לי טקס, אהבו אותי. ראית מה קרה עם בניון".
אמרת שחיכית לנבחרת, אבל כמעט חתמת בהפועל ת"א.
"רציתי לבוא לשם, זה דיבר אליי. הייתה פגישה טובה, אבל לא הסתדר. אני רוצה להאמין שזה לא קשור למשחק השרוכים. הבנתי שיש לי סיכוי להיות מאמן הנבחרת, אז ביטלתי את כל ההצעות האחרות. האמנתי בתוכי שזה יהיה שלי".
שחקן העונה שלך?
"קשה. ברדה בגיל שלו הביא אליפות, מצד שני המספרים של זהבי. תן לציבור להחליט".
לפנייה לכתב/ת 
