נושא פרי: הערך המוסף של פריי בקליבלנד
הוא מחפה על קווין לאב מתי שצריך, מעניק לטיירון לו עוד אופציה בהתקפה ובפלייאוף קולע שלשות באחוזים מדהימים. אז מה הפלא שהקאבס בונים על הצלף שלהם בשבועות האחרונים כדי שייתן קונטרה למכונות הירייה של גולדן סטייט בסדרת גמר ה-NBA?
האבחנה הזו דרשה ממנו להתמסר למנוחה מוחלטת, שמשמעותה פספוס של עונת משחקים שלמה. במשך כל 2012/2013 הוא ישב בבית, אבל במקום לבכות על מר גורלו החליט לחייך אל החיים.
הוא נהנה לשבת באולפנים הממוזגים לפני משחקים של הסאנס ולנתח את מצב הקבוצה מבחוץ, העביר את הזמן במשחקי גולף, עשה יוגה והתאמן בווליום נמוך, רק כדי לשמור על כושר. כשהוא כבר קיבל את האור הירוק לחזור לשגרה פריי עשה את זה בצורה חלקה מהצפוי. בעונת החזרה שלו לפרקט העמיד ממוצעים דומים לשאר הקדנציה בפיניקס - 11.1 נקודות ו-5.1 ריבאונדים.
היום התקופה הזו היא לא יותר מעוד זיכרון רחוק בשבילו, אבל דרכה אפשר ללמוד משהו על יכולת ההסתגלות של פריי לסיטואציות שהגורל מזמן לו. קצת פחות מארבע שנים אחרי קיץ הבלהות וההודעה שהייתה יכולה לגרום לו לחשוב על הסבת מקצוע, פריי הוא שחקן רוטציה לגיטימי בקבוצה שמוכנה להסתער מחדש על אליפות ה-NBA. הקריירה אולי מתקרבת לסופה, אבל פריי נשאר רלוונטי בליגה שהספיקה להיפרד מהרבה שחקנים ששיתפו איתו פעולה באמצע העשור הקודם ומקדשת את המהירות שאין לו בארסנל.
עד לא מזמן זה היה רחוק מלהיות מובן מאליו. פריי דשדש עם הצעירים של אורלנדו בתחתית המזרח, לא הצליח להותיר חותם מיוחד בתפקיד המבוגר האחראי ובדקה ה-90 של מועד ההעברות ב-NBA הועבר בטרייד מהמג'יק לקאבס. הוא החליף במשבצת הסנטר את אנדרסון ורז'או, שחקן פנים חביב וקלאסי שלא הצליח להחלים מהפציעה שליוותה אותו בעונה שעברה והיום מבליח מדי פעם מהספסל של גולדן סטייט.
ההגעה של פריי לאוהיו הייתה בבחינת האסימון שנפל לקליבלנד. היא סובבה עוד קצת את ההגה אל עבר הנתיב שעליו הרבה קבוצות טובות נוסעות היום - הזריקה מהשלוש. פריי הרי קנה לעצמו מעמד בליגה בדיוק בזכות המצרך הזה. הוא קולע מחוץ לקשת ב-38.6 אחוזים לאורך הקריירה שלו, נתון לא שגרתי כשאתה מתנשא לגובה של 2.11 מטר.
זה היה כרטיס הביקור שלו מהרגע שבו הפך משחקן שאוהב להתמקם בפוסט לסטרץ' פור, זה מה שפיתה את דייויד גריפין (שהכיר אותו עוד מימיו בפיניקס ועזר לפריי לשכלל את הרפרטואר כסגן הנשיא לענייני כדורסל של המועדון) לרקום עסקה סיבובית שתנחית אותו בקווקן לואנס ארנה ברגע האחרון, ועוד להיות מוכן לשאת בשכרו כדי שזה יקרה. בימים ההם, פיניקס הובילה את הליגה באחוזים לשלוש בעיקר בזכות פריי.
יותר מעוד שחקן מחליף
לא יהיה מוגזם לומר שפריי חווה בפלייאוף הזה סוג של רנסנס, גם אם המספרים היבשים לא מלמדים על גרף שיפור מדהים. מבחינת הקליעה לשלוש הוא פשוט תאווה לעיניים, ועושה ליריבות של קליבלנד המון נזקים במעט זמן.
אחרי שקלע במשך העונה הסדירה ב-38.7 אחוזים סטנדרטים מבחינתו מהטווח האהוב עליו, ב-13 המשחקים בפלייאוף פריי מזנק ל-57.8 אחוזים מטורפים. הוא לוקח בממוצע 3.5 זריקות מבחוץ, קולע 2.0 ובגיל 33 מגדיר מחדש את המושג אקס פקטור. הנתון הזה הופך אותו לקלע המצטיין בקבוצה לשלוש, טוב יותר מג'יי.אר סמית' ואימאן שאמפרט. באופן לא בלתי קשור הוא הפאוור-פורוורד עם מדד ה-PER השני בטיבו בליגה בפלייאוף, שני רק ללמרקוס אולדריג', והשחקן עם אחוזי הקליעה האמיתיים הגבוהים ביותר בפלייאוף (82.1).
כבר דיברנו לא מעט על הדרך שבה קליבלנד הפכה לקבוצת השלשות הכי טובה בליגה, יותר אפילו מהמומחית הקבועה בנושא (גולדן סטייט). לתרומה המיוחדת של פריי באספקט הזה יש חלק גדול בכך. בזכותו יש ל-לו עוד אופציה למקרה שקווין לאב קם על רגל שמאל או היריבה עוברת לשחק בהרכבים נמוכים. יחד עם לברון ויתר המחליפים הוא יוצר הרכב מיומן ומנוסה שמזהה פרצות בהגנות שנרדמות בשמירה ומאפשר לכוכב הראשי בהצגה נתיבים פתוחים ליד החמה על המגרש.
במשחק הרביעי בסדרה ההפכפכה מול טורונטו הרכב כזה, עם פריי כאחד מהעוגנים שלו, מחק פיגור של 18 נקודות. יכולת המסירה המיוחדת של לברון מהפוסט עוזרת גם לרווח את ההתקפות וגם מאפשרת לשחקנים משלימים כמו מתיו דלבדובה וריצ'רד ג'פרסון (חבר קרוב של פריי) להרגיש משוחררים, ולהשתמש בזריקה המהירה של פריי בדיוק ברגע הנכון.
לא במקרה פריי תופס מקום בחמישייה שקולעת לקליבלנד את כמות הנקודות השנייה הכי גבוהה ומהווה חלק בשלושה מתוך ארבעת הציוותים שמעמידים עבור הקאבלירס את מדד הפלוס/מינוס הכי גבוה. שיתוף הפעולה בין לברון למחליפים עובד כל-כך טוב, שחמישייה כזאת מביסה את היריבות ב-46.6 נקודות ממוצע כל 100 פוזשנים. לשם השוואה, החמישייה הפותחת של הקאבס מנצחת בפלייאוף הזה "רק" ב-21.4 נקודות כל 100 פוזשנים.
המשחק ההוא היה חסר השפעה על העלילה הסופית של קליבלנד, אבל מבחינת פריי הוא סוג של צומת דרכים בתקופה האחרונה. במהלך הרבע האחרון שלו הוא הופעל שלוש פעמים תוך דקה וקלע שלוש שלשות רצופות שהקטינו את ההפרש לנקודה, פחות מעשר דקות לסיום. קליבלנד אמנם הפסידה בסופו של דבר, אבל חסכה מעצמה התפרקות שנייה תוך 48 שעות באייר קנדה סנטר.
לקאמבק של הקאבס ברגעי הקלאץ' של המשחק הייתה השפעה על הדינמיקה של הסדרה והאופן שבו היא המשיכה להתפתח אל עבר התחנה הסופית שלה, ולפריי יש מניה לא מבוטלת בקאמבק הזה. היסודות להתפוצצות של קליבלנד בשני המשחקים שסגרו את הסיפור הונחו עוד באותו לילה. ברגע שהשליטה החד-משמעית של הקאבס בצבע בשני המשחקים הראשונים הצטמצמה, היו להם את 12 הנקודות של פריי שיחפו על כך ויבשרו על הבאות. צריך לזכור שההשתלבות המהירה של פריי בקבוצתו החדשה גם מחקה לגמרי מהרוטציה את טימופיי מוזגוב, שמצא את עצמו מיובש על הספסל לאורך חלקים גדולים בעונה.
פריי היה שם גם בשלושת המשחקים הקודמים מול טורונטו, אבל גולת הכותרת שלו בפלייאוף הזה הייתה ההצגה שסיפק ניצחון השלישי בסוויפ על אטלנטה. הוא צלף על הראש של ההוקס 27 נקודות (18 מהן במחצית השנייה, 11 רק ברבע הרביעי), ארבע יותר מהכמות שלו בכל ששת משחקי הפלייאוף הראשונים שלו במצטבר.
פריי קבע שיאי קריירה בפוסט סיזן לא רק בנקודות, אלא גם בשלשות (7) וזריקות מהשדה (13). 12 מהן היו די פנויות, עדות לאופן שבו ניצל את חוסר ההתמקדות של ההגנה בו. בזמן שלברון צבר דקות מנוחה חשובות על הספסל, פריי וארווינג עשו בשבילו את העבודה השחורה. כשפריי היה על המגרש, קליבלנד הובילה ב-28.
ועכשיו: בוגוט מחכה
זו עוד נקודה חשובה בקליבלנד של השנה. דווקא בגלל שהיא נהנית מהבריאות של הכוכבים, לשחקני הספסל יש יותר אוויר כדי לעזור להם. זו הסיבה שהתרומה של הספסל של סגנית האלופה עולה בפלייאוף הזה לעומת התקופה המקבילה מאשתקד. אז קליבלנד דורגה אחרונה בנקודות מהמחליפים, דווקא כשהיא הכי הייתה צריכה אותם. שחקנים שהיו אמורים רק לתת דחיפה מאחור לטריו ולא יועדו לגדולות הוזעקו למשימות שלא היו שייכות להם והחווירו ליד מופעי היחיד של לברון. שלא במקרה, פריי עצמו העיד כי כבר 10 שנים שלא נתקל בכימיה כל-כך טובה בחדר הלבשה.
העונה הקאבס מקבלים קצת יותר נקודות מהספסל (23.9 לעומת 21.8), כשהשינוי הבולט ביותר הוא במדד היעילות (29.9 לעומת 23.9). פריי הרי הוא דוגמא מצוינת בדיוק ליעילות הזו: הוא לא זקוק לאשראי רחב כדי לייצר השפעה אמיתית על משחקים וב-15.7 דקות בלבד מספיק לעשות מה שהרבה שחקנים בעמדה ובנישה שלו לא יכולים, וזה הרבה מעבר ל-8.6 הנקודות שהוא מצליח לקלוע מדי לילה.
אין לו אמנם את הקשיחות של טריסטן תומפסון וללאב יש עדיפות ברורה עליו בכל נושא הריבאונד, הפריכות היחסית שלו והדמיון המסוים ללאב בהתקפה לא מאפשרים ללו לשחק עם שניהם יחד לאורך יותר מדי דקות (למרות שלעיתים השילוב הזה התברר כיעיל מהצפוי, כמו נגד אטלנטה למשל), אבל מדי פעם הוא דווקא מראה ניצוצות הגנתיים.
במשחק מספר 6 בסדרת גמר המזרח מול טורונטו פריי חסם בצורה מרהיבה את ביסמאק ביומבו והשתמש בתנועת האצבע המפורסמת של הסנטר, שהושאלה בכלל מדיקמבה מוטומבו והצליחה להדליק לכמה מאנשי מקליבלנד את הפיוז. הנתונים המצוינים, החכמה, היד הרכה והניסיון מפצים על החולשות, בין אם הן קשורות לגילו ובין אם הן חלק ממנו עוד מתחילת הקריירה. בשורה התחתונה ולמרות המגבלות, הנוכחות שלו עדיין הופכת את ההתקפות של קליבלנד לתכליתיות יותר.
גולדן סטייט היא קבוצה שחמושה במכונות ירייה כמו סטפן קרי וקליי תומפסון ומתהדרת בשחקני הגנה איכותיים כמו דריימונד גרין, זה כבר ידוע. אבל במישור האישי היא מזמנת לפריי גם סגירת מעגל מרגשת בדמות מפגש עם אנדרו בוגוט. אחד מהסנטרים המוערכים בליגה נבחר על-ידי מילווקי ראשון בדראפט 2005, שבו פריי נלקח בבחירה השמינית על-ידי הניקס. בפעם הראשונה שבה קלע 30 נקודות ב-NBA, הוא התבקש לשמור על בוגוט.
לפריי יהיה ערך מיוחד בדו-קרב מולו, דווקא בגלל שמדובר בשני שחקנים כל-כך שונים במהותם ובשתי קבוצות שאוהבות להריץ הרכבי סמול-בול. קליבלנד תרצה לשחק לאט כמו שהיא אוהבת ולא לעשות
עם הווריורס תחרות ריצה שבה אין לה ממש סיכוי לנצח. היא מעדיפה ליירט את השלשות שלה לא אחרי התקפות מהירות בקצב מסחרר, אלא כתוצאה ממסירות שחותכות את הצבע ומשתחררות בתזמון מדויק.במצב כזה הזריקות הפנויות שפריי כנראה יקבל יצטרכו לצלול פנימה באחוזים המשוגעים שהוא קלע אותן עד עכשיו. אם זה יקרה קליבלנד יכולה לבנות על כך שהמאצ'-אפ עם הווריורס יהיה צמוד יותר בהשוואה לעונה שעברה, ואולי יביא איתו גם סוף אחר וטבעת אליפות.
לפנייה לכתב/ת 
