על צביעות וגילוי נאות / טור

אתחיל בגילוי נאות, למרות שלא אביע דעה לגבי המשך העסקתה של עו"ד רונית אמיר יניב על ידי איגוד הכדורסל. אני האיש שהביא את רונית להיות מעורבת בכדורסל בישראל. זה היה כשהייתי חבר ההנהלה המייסדת של עמותת הפועל אוסישקין. ככזה אני מרשה לעצמי להגיד שרונית טעתה בכך שנסחפה בלהט המשחק לשיר את השיר הזה.

אני מכיר את הסיטואציה הזו היטב. הרי לפני שהייתי חבר הנהלה הייתי אוהד מהשורה. התפקיד חייב אותי להימנע מלשיר את רוב השירים. לא יכולתי להרשות לעצמי שמישהו יכוון אלי מצלמה ויחגוג קבל ערוצי התקשורת כי "חבר הנהלת הפועל ת"א נתפס כשהוא שר את השיר בלה בלה בלה". זה לא היה קל. מדי פעם תפסתי את עצמי כשאני מתחיל עם כולם ועצרתי.

כבר כמה שנים שאינני חבר הנהלה ולכן אני משוחרר מהמגבלה הזו. עכשיו אני שר את רוב שירי האוהדים (לפני שתפנו אצבע, יש כאלו שאני לא שר והפרטים שמורים אצלי). עכשיו אני יכול לשיר ברוב להט

 שירים כמו זה שמתייחס לצביעות של הצהובים "השרים את ההמנון ומשחקים ביום הזיכרון".

ועל הצביעות הזו, שנחשפת שוב בהתייחסות לטעות של היועצת המשפטית של האיגוד, אני רוצה לדבר. ערוץ הספורט, שדאג לכוון מצלמה לעבר רונית, יחד עם איגוד הכדורסל, ובעבר הלא רחוק גם מכבי ת"א, מעסיקים את מי שנתפס באמירה גזענית משפילה. מכבי ת"א ממשיכה לתת את תפקיד הקפטן בכדורסל למי שנתפס בקללות נוראיות, שאפילו אוהדים נמנעים מהן, כלפי שחקן אחר. סגן יו"ר איגוד הכדורסל השווה את "עוכרי ישראל" באוסישקין לאלו של עזה.

ואני יכול להמשיך עוד ועוד. הענין ברור. הרוב המכריע של המקטרגים של עו"ד רונית אמיר יניב טובלים ושרץ בידם. כאשר זה נוגע להם, הם עוברים לסדר היום על אמירות חמורות הרבה יותר מזו שרונית שרה. עוד לא פגשתי רגע של היסוס אצל מי מהם כאשר הם מבקשים לתקוף מישהו שחטא על פי דעתם. הסטנדרטים הכפולים אינם זרים לתקשורת בכלל אבל הם מושרשים חזק בתקשורת הספורט בישראל. אולי כי בניגוד להתחלת הדברים שלי, שם לא מתחילים בגילוי נאות - מי הבעלים, איזה קבוצות ושחקנים הם רוצים לקדם, באיזה קבוצה או שחקנים הם מעוניינים לפגוע, או סתם את מי אוהדים.

ועד שיתחילו בכך מוטב שיתעסקו בספורט בלבד.