מה ייעשה לחברת ביטוח שמעלילה סתם על המבוטח?
בחברת הביטוח דרשו מאלכסנדר לשלוח להם את מפתחות הרכב כתנאי לקבלת פיצוי בגין גניבתו. כששלח להם את המפתחות טענו כי אלו לא מפתחות הרכב, המבוטח רמאי והגניבה מבויימת, אולם לא טרחו להוכיח דבר מטענותיהם. גם את השופט זה הרגיז
רכבו של אלכסנדר חיין-רוס נגנב ממקום חנייתו ברחוב ביאליק ברמלה. חיין-רוס ניגש מיד למשטרה. הוא ציפה כי השוטרים יתגייסו לעזרתו ויאתרו את רכבו. אולם מהר מאוד התברר לו כי פועלם של שוטרי ארצנו בתחום גניבות הרכב מתמקד בהנפקת "אישור הגשת תלונה לצרכי ביטוח".
- הביטוח: בת 86 שנופלת כל הזמן לא זקוקה להשגחה
מצויד באישור התקשר חיין-רוס לביטוח ישיר, מבטחת הרכב שלו. זו דרשה כי ישלח אליה בדואר גם את שני מפתחות הרכב. חיין-רוס שלח ללא היסוס. יש וודאי היגיון מאחורי הדרישה, חשב חיין-רוס בינו לבינו, אולי באמצעות המפתחות והאמצעים הטכנולוגיים של ימינו יאתרו החוקרים ומומחי הביטוח את הגנבים.
אבל אז גילה חיין-רוס שלא את הגנבים מחפשת ביטוח ישיר אלא אותו. הוא גם למד על בשרו שיעור נוסף בדיני ביטוח: החוקרים ומומחי הביטוח לא נדרשים לתור אחר האמת. תפקידם ליצור מצג לאורך המשפט כאילו יש להם שפן בתוך הכובע. אבל כשמגיע יום הדין מתברר כי לא רק שפן אין בכובע אלא אין אפילו כובע ולא רק שאין כובע אין אפילו חוקר.
בקיצור, בתום חודש מיום הגניבה הודיעה ביטוח ישיר לחיין-רוס שהיא דוחה את תביעתו. מדוע? מיד תראו. בלית ברירה הוא פנה לבית משפט השלום בראשון לציון.
מדוע אינכם משלמים לו, הקשה השופט ארז יקואל. כי המבוטח רמאי, השיב נציג ביטוח ישיר. עלינו עליו לאחר חקירה יסודית ומעמיקה. מינינו גם חוקר וגם מומחה למפתחות. החוקר הגיש לנו דוח עם ממצאים חד משמעיים שהמבוטח רמאי.
גם המומחה למפתחות קבע כי המפתחות שהמבוטח שלח "לא מתאימים לשם פתיחתו או התנעתו של הרכב". השופט יקואל האמין לנציג ביטוח ישיר. הוא כל כך האמין לו עד שאפשר לו להגיש את דוח החוקר רק לאחר חקירתו הנגדית של המבוטח. שמא ידע המבוטח חס וחלילה מה כתוב בדוח ויתאים את עדותו לכתוב בו.
אולם ביום שנקבע לשמיעת החוקר הסתבר כי גם החוקר וגם הדוח שלו היו כלא היו. החוקר עם הדוח שלו נעלמו.
אכן נציג ביטוח ישיר הגיש לבית המשפט את חוות דעתו של המומחה למפתחות עם שני צילומי מפתחות. אלא שעדותו של המומחה הסתברה כריקה מתוכן וקוממה את השופט יקואל: "מר חבושה טען כי שני המפתחות שנמסרו לביטוח ישיר אינם מתאימים לפתיחת או התנעת הרכב בשל המבנה המכאני של המפתחות. לא מצאתי בטענה זו כל ממש. מר חבושה הגיע לדיון ללא שאחז בשני המפתחות על מנת שהמבוטח ובית המשפט יוכלו להיווכח באלו מפתחות מדובר. לא מצאתי די בצילומי המפתחות כדי להוכיח כי הללו אכן שייכים למבוטח.
"מסרים" ללא סנקציה
בחקירתו טען המומחה כי קיבל מפתח ללא שלט. מנגד, בניגוד בולט לטענת המומחה בחקירתו, שני הצילומים של המפתחות מורים כי צמודים להם שלטים".
אבל המבוטח לא הביא כל ראיה למעשה הגניבה עצמו, התעקש נציג ביטוח ישיר.
במקרי גניבה, הסביר השופט את המובן מאליו, המבוטח לא יכול להביא ראיות על מעשה הגניבה עצמו אלא אם כן הגניבה התבצעה מול עיניו. במקרי גניבה הראיות האפשריות הן מן הסתם ראיות נסיבתיות על הזמן והמקום ממנו נגנב הרכב.
בסופו של יום, סיכם השופט, ביטוח ישיר לא הביאה את "התמונה המלאה" של גרסתה והסתבר גם כי בעמדתה "רב הנסתר על הגלוי".
השופט חייב אם כן את ביטוח ישיר לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח עבור הרכב והוסיף הוצאות משפט בסך 9,500 שקל.
בשולי פסק הדין השופט הביע תמיהה: "הפכתי ולא מצאתי מדוע בנסיבות מקרה זה, נמנעה ביטוח ישיר מהפנמת המסר הברור שהעביר בית המשפט העליון לחברות הביטוח בפרשת סיני: "תחושת הצדק הבסיסית היא, כי כל מקרה של ספק צריך להתפרש לטובת המבוטח, ולא להפך".
ואני ברשותכם אנסה להבהיר מדוע המסרים שמעבירים השופטים לחברות הביטוח לא מופנמים על ידם. פשוט משום שהמסרים לא מלווים בשום סנקציה ממשית. לו המסר היה מלווה בתשלום פיצויים עונשיים משמעותיים, המסר היה מופנם ועוד איך מופנם. או אז לא היה תאגיד ביטוח שהיה מעז ככה לזלזל במערכת בתי המשפט ולהתעמר בטענות סרק במבוטחים.
לפנייה לכתב/ת 
