פליטים סורים רוצים הביתה - ותקועים בגרמניה
המדיניות הגרמנית לא להחזיר פליטים לאזורי הקרבות משאירה מאות תקועים במדינה שאליה התאמצו להגיע בכל מחיר. הסחבת באיחוד המשפחות מותירה את הילדים בסוריה, ומי שרוצה לחזור פונה שוב לדרך שאינה חוקית
לפני תשעה חודשים, אחרי שהצבא הסורי הרס את השכונה שלו, מוחמד היה נואש לעשות את הדרך לגרמניה. עכשיו הוא נואש לחזור לסוריה, בגלל שאשתו ושמונת ילדיו לא יכולים לצאת ממנה. הוא חושש שהדרך היחידה בשבילו לחזור היא בניגוד לחוק. מוחמד, חקלאי מפרברי דמשק, הוא אחד ממאות פליטים סורים שרוצים לחזור הביתה, בדרך כלל בגלל הזמן הארוך שלוקח להביא לכאן את משפחתם. בטוויסט לא צפוי בעלילה הם מוצאים את עצמם תקועים באירופה.
בעוד שמבקשי מקלט מעיראק ואפגניסטן מקבלים תמיכה כלכלית ונסיעה מאורגנת הביתה, ממשלת גרמניה וארגון ההגירה הבינלאומי טוענים שהם לא יכולים להחזיר את הסורים בחזרה לאזור הקרבות. אין כלל טיסות מגרמניה לסוריה בגלל מלחמת האזרחים שמתחוללת שם. והארצות השכנות, שפעם עוד קלטו פליטים סורים, סגרו את הדלתות. טורקיה הקשתה על תנאי קבלת הוויזה, ולבנון מסרבת לקחת סורים שיוצאים מטורקיה בניגוד לחוק. כתוצאה מכך אין תקווה רבה לסורים שמתחילת השנה מבקשים מדי שבוע לעזוב את גרמניה.
"הגעתי לכאן רק בשביל עתיד ילדיי", אומר מוחמד, שלא מוסר את שם משפחתו בגלל שהוא מפחד שהמשטר הסורי יפגע במשפחתו. "אם הם לא כאן, אין לי טעם להישאר". מוחמד בן ה-45 הגיע לגרמניה בגלל שילדיו התקשו לשרוד בתנאים הקשים, שבהם אם המשפחה בישלה להם דשא. אז הוא שילם למבריחים ויצא לדרך המסוכנת בים התיכון. במרס אושרה בקשת המקלט שלו. מדי יום מתקשרת אליו אתשו, בוכה ומתחננת שיחזור הביתה. אין לה כסף להאכיל את שבע בנותיו ובנם היחיד, מרוואן בן ה-12, עזב את בית הספר כדי למכור ירקות בשוק.
"יש משאלה אחת - להתאחד עם המשפחה"
באפריל קנה מוחמד כרטיס טיסה לביירות, אבל רשויות הביטחון בגרמניה לא נתנו לו לעלות על המטוס. לפני שבועיים הוא ניסה להגיע לאתונה, אבל גרמניה שוב עצרה אותו. הוא מספר שינסה עד שיצליח לצאת מגרמניה. לאיש אין נתונים מדויקים על מספר הפליטים שעוזבים. גורמים ממשלתיים, סוכני נסיעות ופליטים, אומרים שמספר הסורים שעוזבים את גרמניה דווקא גדל ביציבות.
"בין חמישה לעשרה פליטים מגיעים כל יום למשרד ומחפשים דרכים לעזוב את גרמניה", אומר בעל משרד נסיעות בברלין. "הם רוצים לחזור הביתה אבל זה מאוד קשה". לדבריו רוב הסורים מנסים לעלות על טיסות מגרמניה לאתונה, ואז לשכור מבריחים שיעזרו להם לחצות את גבול יוון-טורקיה. "זה לא מסלול חוקי, לכן אנחנו לא יכולים להציע להם את זה. אנחנו יכולים רק להזמין טיסות למי שיש את המסמכים המתאימים לנסוע לאתונה". כמה מהגרים אישרו ל-AP שהם מתכוונים לעשות את הדרך הזאת.
יותר מ-420 אלף פליטים סורים הגיעו לגרמניה בשנה שעברה, ורובם בסופו של דבר יקבלו מקלט מהמדינה. גרמניה מתקשה להתמודד עם כמות הפליטים ולכן לוקח חודשים ארוכים, אם לא שנים, לסיים את התהליך למאות האלפים ולאפשר את איחוד המשפחות. "אנחנו יודעים כמה שזה חשוב לאנשים האלה, שיש להם משאלה אחת - להאתחד עם משפחתם בהקדם האפשרי", אמר דובר משרד החוץ.
"לכודים בגרמניה"
סורים רבים אומרים שההפרדה הארוכה מהילדים בלתי נסבלת. אחרים לא הסתגלו לחיים במקלטים, ולתקופה שבה הם לא יכולים לעבוד. אחרים פשוט מתגעגעים. "הם פחות או יותר לכודים בגרמניה", אומרת סילביה קוסטנר, דוברת ארגון התנדבותי שמסייע לפליטים לשוב לארצותיהם. "בוודאי שהם יכולים לצאת מגרמניה בכל מיני דרכים, אבל אנחנו לא יכולים לקחת אחריות כזאת ולעזור להם לחזור לאזור מלחמה".
הפליט הסורי עבדוללה חאמווי, שעבד בשוק של חלב לפני שהוא נהרס, אמר כי בהתחלה התיישב באיסטנבול ולפני שנתיים עבר לגרמניה עם רעייתו ובנו הקטן. אחרי חצי שנה במקלט עם עוד 400 מהגרים, ללא אישור בקשת המקלט, ללא עבודה ועם שלוש פרוסות לחם לארוחת הבוקר מדי יום, הם אומרים שהם לא יכולים יותר. הם מתלוננים על כך שעמדו בתור במשך ימים כדי לקבל מעט כסף כיס. "עד עכשיו לא ראיתי שום דבר טוב כאן", אומרת דניה, אשתו של עבדוללה שנמצאת בהריון מתקדם. "הכול קשה. הם רוצים שנביא מסמכים לפה, שנביא מסמכים לשם. אומרים לנו ללכת לכאן וללכת לשם. הטיפול גרוע. זה
לא החיים שהתרגלנו לחיות בסוריה".
חאמווי כבר בדרך את המסלול להגיע בחזרה לאיסטנבול: 300 אירו לאדם מברלין לאתונה, ועוד 1,500 אירו כדי להכניס את כל המשפחה לטורקיה. "ברגע שהתינוקת שלנו תיוולד נמצא את הדרך ללכת מכאן ולחזור לאיסטנבול", הוא אומר. "לפחות שם אנחנו נוכל לחיות ולעבוד בכבוד. כעת אנחנו לא מקבלים כבוד בכלל".
ספירו חדד, עיתונאי וצלם, הוא אחד מהסורים שהצליחו לחזור הביתה. אחרי שאיבד את ביתו הוא עזב את סוריה ביוני שעבר והגיע לאוסטריה. הוא נשאר שם שישה חודשים והוציא 4,500 אירו. במהרה הוא הפך מתוסכל, וביקש מלשכת זכויות האדם באוסטריה לאפשר לו לחזור. "הם ניסו לשכנע אותי להישאר אבל סירבתי", הוא אומר. לבסוף הם נתנו לו כרטיס לאיסטנבול ולבנון, ומשם נסע לדמשק. "איבדתי הכול בסוריה וניסיתי לשפר את התנאים שלי. לרוע המזל איבדתי הרבה יותר", הוא אומר. "רוב האנשים מעדיפים לחזור בגלל שהם לא יכולים לעמוד בזה".
לפנייה לכתב/ת 
