נידונים למוות על במת הכלא בלבנון
מצב זכויות האסירים בלבנון גרוע אפילו יחסית לעולם הערבי. דווקא באחד מבתי הסוהר הקשים ביותר עולים על הבמה רוצחים שנידונו לעונש מוות. היוזמה היא של במאית ששמה לה למטרה לשפר את מצב האסירים בלבנון
חיי התרבות בארץ הארזים ידועים לכל, אך כשזה מגיע לבית הסוהר זה מקבל משמעות אחרת לגמרי. בשבועות האחרונים מציגים בבית הסוהר הגדול במדינה את ההצגה "תלוי באוויר". ארבעים אסירים בכלא רומיה השמור משתתפים בה.
בין האסירים יש גם כאלה שסובלים ממחלות נפשיות, אחרים נידונו למאסר עולם או לעונש מוות. המטרה היא שההצגה תשפוך אור על מצוקות האסירים, שסובלים מאוזלת יד של המדינה בטיפול בהם. "שני הסוגים של האסירים נבחרו בקפידה, כיוון שמדובר באנשים שאין להם אופק", הסבירה בראיון לאל-ג'זירה הבמאית הלבנונית זיינה דכאש, שעוסקת בדרמה-תרפיה.
"היעד המרכזי שלנו הוא לשנות את החוקים הישנים שקשורים לאסירים ולהשוות אותם למדינות מתקדמות". דכאש פועלת עבור שיפור תנאי האסירים כבר מ-2002. ההצגה הנ"ל, שעליה עבדה עם האסירים במשך שנה וחצי, היא עוד נדבך במאבקם.
ב-2009 יצרה זיינה את הסרט התיעודי "12 לבנונים כועסים" שגם כן עסק במצב האסירים במדינה. שנתיים קודם הקימה את "קתרזיס", המרכז הראשון מסוגו בעולם הערבי לדרמה תרפיה. האיחוד האירופי ומשרד הפנים והמשפטים הלבנוני תומכים בפרויקט התיאטרון שלה, "הסיפור של הנשכחים מאחורי הסורגים".
יו"ר הועדה להפחתת העונשים במשרד המשפטים הלבנוני, השופט חמזה שרף א-דין, סיפר כי הפרויקט המדובר כולל ארבעה חלקים: "החלק הראשון הוא בחינה מדעית בנוגע לחולי הנפש בבתי הכלא. החלק השני הוא ההצגה שהחלה בתקופה הנוכחית. החלק השלישי הוא בחינה משפטית שכוללת השוואה בין החוק הלבנוני לחוקים במדינות המתקדמות. החלק הרביעי הוא הגשת הצעה לשינוי החוקים הלבנוניים הישנים".
השופט הביע תקווה כי בסוף הדרך יאפשרו אותם תיקונים בחוק לחולי הנפש להשתחרר לבתי הבראה או למרכזים המתמחים בנושא, ובמקביל יתאפשר לשחרר אסירים שנידונו למאסר עולם אחרי שלושים שנות מאסר. "ההצגה אינה יצירת דרמה ואומנות לחינם", חידד הבכיר המשפטי.
בכלא רומיה, בדומה למדינות ערב אחרות, המצב רחוק מלהיות מעודד. מעת לעת נשמע קולן של אגודות למען זכויות אדם לשפר את המצב בבתי הסוהר בלבנון שמאופינים בדוחק רב, אנרכיה והזנחה שבאים לידי ביטוי במחאות של האסירים וקרוביהם.
נעמת אללה סריני, ממחלקת ההכוונה הציבורית של בתי הכלא בלבנון, מבהיר: "המעקב אחר האסירים שסובלים ממחלות נפש אינו מספיק. יש מחסור גדול באנשים שמומחים בנושא. בנוסף לכך שיפור המצב בבתי הכלא מצריך הקצאת של סכומי כסף נוספים".
הפסיכולוג הלבנוני, אנטוואן סעד, ציין בהקשר הנ"ל כי יש שני סוגים של אסירים - אלה שנכנסים לכלא עם מחלת נפש ואלה שסובלים מהפרעות נפשיות כתוצאה מהתנאים הגרועים בפנים. "המצב בבתי הסוהר בלבנון גרוע בכל המישורים, ובייחוד מבחינת השירותים הרפואיים שזקוקים להם הלוקים במחלות נפש, חרף העובדה שיש חוק שאמור להסדיר את אותם מקרים".
כלא רומיה, הגדול בבתי הסוהר בלבנון, הוקם ב-1970 במטרה לקלוט עד 1,500 אסירים. אולם ב-2008, על פי הפרסומים השונים, היו בו לא פחות מ-5,500 אסירים. באתר החדשות "אל-מוניטור" נטען כי יש בו 3,500 אסירים. התנאים הגרועים בו הובילו לעימותים אלימים ביוני 2015, כשכתוצאה מהם החליטו השלטונות בלבנון וארגון הצלב האדום לפתח תכנית כדי לממן את שדרוג התנאים בבית הסוהר. לא ברור מתי הדבר ייצא לפועל.
לפנייה לכתב/ת 
