אהבה, שנאה וגנטיקה

האם דיווחים מדעיים יכולים להשפיע על תפיסותינו לגבי בני אדם אחרים, ואפילו על דעותינו הפוליטיות? דמיון ושוני גנטיים בין אוכלוסיות הם נושא השב ועולה בדיווחי חדשות, למשל על "הוכחות" גנטיות לאיתור השבטים האבודים בהודו, על קשר גנטי בין תושבי איים מרוחקים או על אנשים שכולנו חשבנו שהם מעדה מסוימת וטוענים פתאום לשייכות לעדה אחרת. מחקר חדש שנעשה בישראל ובארצות הברית בדק אם מידע כזה - מדויק יותר או פחות - משפיע על הדעות שלנו ועל התנהגותנו כלפי קבוצות השונות גנטית מאיתנו, במקרה זה - יהודים וערבים. החוקרים מצאו כי הדגשה של ההבדל הגנטי בין הקבוצות גורמת לחיזוק העוינות ביניהן, ואילו חשיפה לרעיונות של קרבה גנטית עשויה לעזור בטיפוח רגשות חיוביים.

עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:

הפסיכולוג ששינה את המחשבה הכלכלית

הפטיש ש(כמעט) מרחף באוויר בלי ליפול

תעלומת המבנים הניאנדרטליים

אם נסעתם ברכבת בין תל אביב לחיפה או לבאר שבע בשנים האחרונות, אולי נתקלתם בכמה נסיינים חרוצים, שתחבו לידיכם תדפיס כתבה (לכאורה מ-ynet, למעשה מדובר בעיבוד של מאמר שתורגם מה-BBC) שכותרתה "ערבים ויהודים הם 'אחים גנטיים'". הכתבה כוללת אמירות כגון "מחקר חדש מראה שיהודים וערבים חולקים מורשת גנטית משותפת שנמשכת אלפי שנים". גרסה אחרת של הכתבה שחולקה לנוסעים נשאה את הכותרת "ערבים ויהודים אינם 'אחים גנטיים'", וקבעה כי שתי האוכלוסיות נבדלות במורשתן הגנטית.

האם קריאה של כתבה כזו משפיעה על דעות הקוראים בעניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני? האם היא משנה את מידת הסכמתם עם ביטויים כמו "אני אופטימי לגבי מציאת פתרון לסכסוך" או "אין שום טעם לנסות לפתור את הסכסוך, זה לא יצליח"? המחקר, שהתפרסם בכתב העת Personality and Social Psychology Bulletin, מעלה שהתשובה חיובית.

קרובים רחוקים

במחקר השתתפו 177 מנוסעי הרכבת, כולם יהודים. כשליש קראו את הכתבה המדגישה דמיון גנטי בין יהודים לערבים, כשליש את הכתבה השוללת דמיון כזה, והאחרים שימשו קבוצת ביקורת, וקראו כתבה שכלל אינה עוסקת בסכסוך. בסיום הקריאה התבקשו הנבדקים להשיב על שאלון קצר הבוחן את עמדותיהם. הנבדקים שקראו את הכתבה המדגישה את השוני הגנטי בין העמים נטו להתנגד למדיניות של פשרה, והביעו פחות תקווה לסיום הסכסוך לעומת קוראי הכתבות האחרות.

זהו הניסוי האחרון מבין ארבעה שנערכו במחקר, שהובילה סשה קימל (Kimel) מאוניברסיטת הרווארד בשיתוף פעולה עם חוקרים אחרים מארצות הברית ועם פרופ' עירן הלפרין (Halperin) מבית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה. שלושת הניסויים האחרים נעשו בארצות הברית, על משתתפים יהודים וערבים, והשיגו תוצאות דומות. קריאת מאמרים הטוענים כי קיים מצב של קרבה גנטית או של שוני גנטי בין יהודים לערבים השפיעה על האופן שבו תפסו המשתתפים את בני הקבוצה האחרת, ועל דעותיהם בעניין משא ומתן בין הישראלים לפלסטינים.

בניסוי התנהגותי שבו התמודדו הנבדקים במשחק מחשב עם בן הקבוצה האחרת, ויכלו להעניש אותו במסגרת המשחק, נמצא כי משתתפים שנחשפו לרעיון שהם שונים גנטית מהעם האחר היו אגרסיביים יותר כלפי יריביהם בהשוואה לנבדקים שקראו את הכתבה המדגישה קרבה גנטית. החוקרים מצאו הבדל בולט בין ממצאי הניסויים שנעשו בארצות הברית לממצאי הניסוי שנערך בישראל.

בארצות הברית, קריאה על הקרבה הגנטית בין האוכלוסיות הובילה לדעות טובות יותר כלפי בני העם האחר, ואילו בישראל, רק למאמר המדגיש שוני גנטי הייתה השפעה של ממש. תשובותיהם של נבדקים ישראלים שקראו על קרבה גנטית לא היו שונות כמעט מתגובותיהם של הנבדקים שקראו את הכתבה הניטרלית; לעומת זאת, הנבדקים שנחשפו לטענות על שונות גנטית הביעו עמדות נציות יותר. החוקרים משערים שהקרבה הפיזית לסכסוך גרמה ליהודים ישראלים להיות פתוחים פחות לרעיון שהם חולקים גנים עם שכניהם הערבים. לחלופין, ייתכן שהישראלים יודעים על הקרבה הגנטית הזאת, ולכן לא היה בכך חידוש מבחינתם.

דומים ושונים

כמובן, חשוב לזכור שלעת עתה מדובר במחקר יחיד, שאינו חף מפגמים. מספר הנבדקים היה קטן (בין 113 ל-189 בניסויים השונים) והניסוי עסק רק ביחסים בין שתי קבוצות מסוימות. יתרה מזו, במחקר נבדקה השפעת המידע מיד לאחר קריאתו, ולא בימים ובשבועות שלאחר מכן - ולכן איננו יודעים אם השינוי בעמדות הנבדקים היה קצר טווח או שהתמיד לאורך זמן.

מחקרים רבים הראו שנטייתם של בני האדם לחלק את העולם ל"אנחנו" ו"הם", ולייחס תכונות חיוביות יותר לקבוצה שהם משתייכים אליה, היא נטייה אוניברסלית וחזקה ביותר. נטייה זו אמנם מקדימה את מדע הגנטיקה באלפי (ואולי אף במיליוני) שנים, אך הרעיון של שוני גנטי בין קבוצות יריבות עשוי לחזק את התפיסה שלהן כזרות וכשונות מהותית זו מזו. בסכסוכים עקובים מדם כגון אלה שברואנדה ובבוסניה, הצדדים השתמשו בין השאר ברטוריקה המדגישה את השוני הגנטי ביניהם.

אחת הדוגמאות הבולטות הייתה תורת הגזע הנאצית, שאמנם לא השתמשה במונחי גנטיקה מודרניים, אך הדגישה הבדלים ביולוגיים-לכאורה בין העמים, והשתמשה בהם כאמתלה לפשעים הנוראים בהיסטוריה. המחקר החדש מראה שטיעונים כאלו נופלים על קרקע פורייה במיוחד, ועשויה להיות להם השפעה ממשית על דעותיהם ועל התנהגותם של השומעים.

החוקרים כוללים במאמרם עצה לארגונים הפועלים באזורי סכסוך - להקדיש תשומת לב מיוחדת להופעתה של רטוריקה כזו, שכן היא עלולה להעיד על הידרדרות ביחסים בין הקבוצות. נוסף על כך, הם מציעים לבדוק את האפשרות שהדגשת הדמיון הגנטי בין צדדים מסוכסכים עשויה לעזור בקידום פשרה. בסכסוכים רבים הצדדים היריבים קרובים מאוד מבחינה גנטית; כאלה הם, למשל, הסכסוכים בין כורדים לטורקים, הודים ופקיסטאנים, רוסים ואוקראינים. ייתכן שהכרה רחבה יותר בעובדה זו תסייע בטיפוח רגשות חיוביים יותר ועוינים פחות בין הצדדים.

מעל לכול, החוקרים קוראים לכלי תקשורת המפרסמים ידיעות על מחקרים גנטיים להביא בחשבון את ההשפעה שיש למידע זה על הציבור. הכוונה אינה לצנזורה עצמית או להימנעות מסיקור מחקרים מסוימים, אלא לסיקור של המחקרים מנקודת מבט רחבה יותר, שתעשה שירות טוב יותר לציבור. השונות הגנטית בין כל בני האדם - גם אלו השייכים לקבוצות מרוחקות מאוד - קטנה למדי. רבים מהמחקרים הגנטיים, כמו גם הבדיקות הגנטיות הזמינות לאנשים פרטיים, מסתמכים על חלק זעיר מהגנום שלנו - פחות מ-0.1%. זהו, כמובן, החלק שבו השונות היא הרבה ביותר, ולפיכך הוא מככב בכותרות על שוני או דמיון גנטי. אבל כדאי לזכור גם את התמונה הכוללת: למרות ההבדלים החיצוניים בין קבוצות בני אדם, ברמה הגנטית אנו זהים זה לזה כמעט לחלוטין. אפשר שמודעות רבה יותר של הציבור לעובדה המדעית הזאת תשפיע על דעותיו ועל התנהגותו.

ד"ר יונת אשחר היא יועצת אקדמית במכון ויצמן למדע וכתבת באתר מכון דוידסון