שוקולד מריר: "עודד איבד כל אגורה ממקס ברנר"

בריאליטי האפייה 'בייק אוף' מבית קשת מתאמצים לעטוף את השופט עודד ברנר בניחוחות של הצלחה בינלאומית. הוא מציין שהוא בכלל מניו־יורק בתדירות שבה קרין גורן נהנית להגיד "בצק סוכר". בפרסומים לקראת עליית הריאליטי, ברנר הוצג כבעלים של "שלושה בתי קפה מצליחים" וכ"אחד השוקולטיירים המפורסמים בעולם". אבל העובדות שנחשפות בשישי הקרוב במוסף 7" לילות" של ידיעות אחרונות, מלמדות שנכון לעכשיו את השוקולדים שלו לא תמצאו בשום מקום בניו־יורק משום שברנר מנוע משפטית מלעסוק במקצועו. לאיש השוקולד אסור למכור שוקולד במשך 5 שנים.

האיש שהקים את מקס ברנר פוטר מהחברה ואין לו שום קשר למותג המצליח שייסד לפני 20 שנה. כיום הוא מפעיל רק בית קפה קטן במנהטן, מוכר קפה ומאפה בכלים חד־פעמיים. מנת הדגל: רוגלך. בסצנת המסעדנות המקומית הוא כמעט אנונימי. כבר לא גר בבית מפואר במנהטן אלא בניו־ג'רזי. שומר על פרופיל נמוך. למכר שהתעניין לאחרונה אמר שאת השוקולדים מעשה ידיו, עיקר גאוותו, אי־אפשר לאכול כיום בשום מקום בארצות־הברית. לאיש השוקולד אין איפה להראות מה הוא שווה.

ברנר. חצי אפוי(צילום: פיני סילוק)

הסיבה למצב העגום הזה: ברנר ניסה להקים רשת בתי קפה בניו יורק בזמן שהוא עובד עבור שטראוס ומחוייב על פי חוזה לא להתחרות בהם. שטראוס, שרכשה במיליונים את הרשת יחד עם הידע והמוניטין של ברנר, פנתה לערכאות משפטיות וטענה כי המהלך נעשה ללא אישורם תוך שברנר לכאורה "גנב את משאבי החברה", העתיק מתכונים וקונספטים, והפר את סעיפי הסודיות ואי-התחרות עליהם חתם.

לפי המסמכים, הנחשפים כאן לראשונה, שטראוס ביקשה מבית המשפט שימנע מברנר כל אפשרות למכור את מוצריו תחת שמו, כמו גם יאסור עליו ועל שותפיו לרשת לפתוח בתי קפה. הצדדים הגיעו לפשרה שריסקה את הבייבי החדש של ברנר, 'ליטל בראון' .

כלכלית מצבו היה אפילו יותר גרוע: אחרי שהשקיע מעל מיליון דולר בהקמת הרשת החדשה ולאחר שהוצאות המשפט האמירו לחצי מיליון דולר, הוא היה על הקרשים. "הוא היה כמו מישהו שחטף שני נוק־אאוטים ממוחמד עלי ולא ידע מה הוא עושה", מספר השבוע חבר של ברנר. "במצב כזה אתה פשוט הולך לאן שאומרים לך. אומר מה שאומרים לך להגיד. ואתה בעיקר עייף. אתה בעיקר מנסה להציל את מה שיש, עד שבשלב מסוים אתה כבר לא יודע מאיפה תביא את הכסף לחיות".

תקציר האירועים: ב-2001, תאגיד 'עלית' - שהתמזג בהמשך עם קבוצת שטראוס - קנה את 'מקס ברנר' תמורת חמישה מיליון שקל. המחיר כלל את הרשת, המותג שהפך מוכר בכל בית בישראל וגם, במידה מסויימת, את העצמאות של ברנר. מנגד, הוא היה יכול להתנחם בחוזה נדיב שקיבל תמורת שירותי ייעוץ לחברה.

ב־2005 החליטו בשטראוס להתרחב לשוק האמריקאי. ברנר עבר לניו־יורק עם זוגתו ובתו כדי "לפקח ולפתח" את ההתרחבות למנהטן. המעבר הניב חוזה שסידר לברנר משכורת של מאה אלף דולר לשנה פלוס הטבות נדיבות, כגון הוצאות מגורים, חופשות בישראל לכל המשפחה ועוד.

צוות "בייק אוף". מנסים לצפות את ברנר(צילום: פיני סילוק)

החיים היו יפים. בילויים במנהטן, מאמן כושר פרטי, ארוחות במסעדות השף הכי טובות בניו יורק, חופשות בהמפטונס, ערבים פנויים לכתיבה והכל תמורת שעתיים עבודה ביום. ברנר חי את החלום על הפיירול של שטראוס. החיים היו שוקולדה חמה. ואז ברנר החליט להקים רשת חדשה שלפי שטראוס, הזכירה מאוד את מקס ברנר, ואפילו מכרה את מוצרי החברה בעטיפה אחרת.

"הוא סיפר לי שההצלחה המסחררת גרמה לו לחשוב שהוא עילוי", מסכם חברו רוני כהן את מה שקרה שם, "אבל ההליך המשפטי קרע אותו לגזרים והנחית אותו למטה. אני הכרתי את עודד כשהוא הגיע לניו ג'רזי ופגשתי איש מנותק. מרוקן. אדם שבור". ״הוא איבד כסף. כל אגורה שהייתה לו ממקס ברנר״, אומרת חברה של ברנר שהעדיפה גם היא להישאר בעילום שם. ״רוששו אותו והשאירו אותו עם המכנסיים למטה. הוא פשוט מצא את עצמו מאבד הכל".

"כשהוא לא ידע מאיפה יביא את הכסף לחיות. בשלב מסוים, חצי שנה אחרי המשפט, הוא נאלץ לעזוב את מנהטן לג'רזי, לבית צנוע. לפני זה הוא גר במנהטן בטאונהאוס של שלוש קומות. פתאום הוא עבר אל מחוץ לעיר. הוא נאלץ לחסוך בהוצאות. הוא היה צריך ללכת 20 דקות ברגל לתחנת אוטובוס כי לא היה כסף לקנות אוטו. והוא נסע באוטובוס בארבע בבוקר לבית קפה שלו לעמוד מאחורי המכונת קפה כדי לחסוך את המשכורת של הבריסטה. וחזר בשבע בערב עם אותו אוטובוס והלך ברגל הביתה - שם היו הרגעים הקשים. חצי שנה לפני זה הוא היה ב'טודיי שואו', ועכשיו פתאום הולך ברגל 20 דקות כדי לחסוך כמה דולרים - זה קיצוני. זה ניגוד מאוד קשה. ושם הוא היה צריך לבחור: לרחם על עצמו ולהגיד איך זה קרה ולמה דווקא אני או לשנות דברים".

עודד ושותפיו השקיעו כשני מיליון דולר בליטל בראון. עוד חצי מיליון בעורכי דין. איך הוא החזיר את הכסף? הוא הרי לא יכול לעבוד במקצוע שלו."זה קשה. הוא לא יכול היה לעשות שום דבר שקשור לשוקולד כי אפילו נאסר עליו להגיד את המילה שוקולד. זה היה, וזה עדיין, עצוב מאוד. הוא שבר חסכונות. והוא עבד והרוויח כסף. היו לו כמה מקומות בניו־יורק. יועץ פה, יועץ שם. וככה מגרד. חי. ייעוץ קריאייטיבי. היו לא מעט גופים שרצו ממנו ייעוץ בנוגע לשוקולד אבל הוא נאלץ לסרב. אפילו לקשת הוא פחד ללכת בהתחלה. הוא אמר להם, 'עודד ברנר פועל בתחום של אפייה. לא מזכיר שם את מקס ברנר'. הוא מאד נזהר לא לעצבן אף אחד".

הכתבה המלאה – מחר ב-"7 לילות" של "ידיעות אחרונות"