סין מול הודו - מי תשלוט בכלכלת העולם?
סין המאורגנת, בעלת השלטון הריכוזי והיציב סוגרת 40 שנות צמיחה כלכלית, אל מול הודו בעלת התשתיות המקרטעות, השחיתות והגיוון החברתי. האם היצירתיות וכוח האילתור ההודיים, יחד עם תוכניות הפיתוח האדירות של ראש הממשלה נרנדרה מודי יהפכו את ארץ הגנגס למובילת הכלכלה העולמית?
לכל אחת משתי אלה יש פי ארבעה יותר אוכלוסיה מאשר לארה"ב, כך שביום שבו כל אחת מהן תגיע לתוצר המשק הגולמי לאדם שאליו כבר הגיעו שכנותיהן יפן, קוריאה, טאיוון וסינגפור הן תייצגנה, כל אחת בנפרד, עוצמה הגדולה פי ארבעה מזו של הדוד סם. ובכן, כאשר זה יקרה צפויה ארה"ב לרדת למקום השלישי, אבל מי משתי האסיאתיות תיקח את הבכורה במרוץ אל המקום הראשון?
נתוני הפתיחה של סין נראים מבטיחים יותר. היא כבר עכשיו ממוקמת בפיסגה, תוצר המשק הגולמי שלה גדול פי שלושה בקירוב מזה של הודו, ולמעשה כל מי שמבקר בה רואה את הביטוי של ההתפתחות הזאת בשטח, את קו הרקיע של שנחאי ובניני המשרדים היצירתיים של שנז'ן, גורדי שחקים, מרכזי קניות מודרניים, תשתיות מים, חשמל ותקשורת ברמה הגבוהה ביותר שיש ומרכזי תעשיה ועסקים שמייצרים ומוכרים לכל העולם. דוח האו"ם יודע לספר כי אחת התוצאות של ההתפתחות הזאת היא ירידה של אחוז העוני בסין מקרוב ל-90% בתקופת מאו צה דונג עד ל-7% בקירוב היום.
סין צמחה הרבה יותר מהודו
הודו יכולה רק להתקנא בנתונים הללו, התשתיות שלה מקרטעות, הצמיחה שלה היתה איטית בהרבה מזו של סין לאורך הדרך, הנהלות של בנייני משרדים מחזיקות תמיד גנרטור כי כמעט בכל יום יש הפסקות חשמל, גם באזורים היותר מודרניים של מומביי, פונה ובנגלור מקפצות המשאיות המובילות ציוד למשרדים ולבתי המגורים על גבי מהמורות ונתקעות בפקקים אינסופיים, השחיתות אוכלת כל חלקה טובה ופוגעת ביעילות, ההפרדה החברתית לקאסטות, למעמדות סוציו אקונומיים ולאזורים המנוכרים זה לזה מגבילה את האמצעים הזמינים לכלכלה ההודית, והיצור, נשמת אפה של כל כלכלת צומחת, לא מצליח להוות אתגר של ממש לחברות הענק של סין, קוריאה ויפן.
ארץ היין יאנג מובילה בינתיים 1:0 מול ארץ הקארמה והדהרמה. מה שתואר עד כאן הוא למעשה צילום מצב של שנת 2016, הוא נובע מארבעים שנה של צמיחה סינית מסחררת במהירותה מול קירטוע הודי מתמשך, וחיוני לבחון מה גרם לכך כדי לצפות את הסבירות שכך ימשכו הדברים גם בהמשך.
הודו קרטעה עד כה בגלל בעיות מבניות רבות שמן הסתם תמשכנה גם בהמשך הדרך, אך זאת לא כל התמונה. כל שלטון צריך לדעת להתמודד עם חסמים למען הגברת הצמיחה ועד כה השלטון ההודי, שרוב הזמן היה בידי מפלגת הקונגרס של משפחת גאנדי האצולתית, כשל בהתמודדות ולמעשה מעולם לא הראה אמביציה אמיתית לשנות ונכונות להיכנס לשם כך למאבקים הנדרשים. כל זה הולך ומשתנה לנגד עינינו. מזה כשנתיים שבהן בשלטון יושב מר נרנדרה מודי, ראש ממשלה שנבחר מטעם המפלגה המתחרה, הבהרטה ג'נאטה,
הוא הוכיח עצמו קודם לכן, כאשר היה מושל מדינת גוג'ראט, כבולדוזר שמניע דברים ומוכן ליטול לשם כך סיכונים, לערוך שינויים מבניים ולהיכנס לעימותים. התוצאה של אז היא שהמדינה שבראשה הוא עמד היא היום המפותחת ביותר בהודו מבחינות רבות, ובשנתיים שבהן הוא בשלטון הוא המשיך באותו קו: ריכוז עוצמה פוליטית והפניה שלה לעבר פיתוח כלכלי, ביצוע רפורמות מס ומשק, השקת פרוייקטים אדירי מימדים, ותוצאות צנועות יחסית כבר ניכרות בשטח מבחינת צמיחה. השנה צפויה הודו, לראשונה מזה חצי יובל, לצמוח בקצה מהיר משל סין, שכנתה שמעבר להימלאיה.
מה קורה מהבחינה הזאת בסין? ובכן, הרבה פחות. המדינה המפותחת הזאת נשלטת בידי שי ג'ין פינג, הנחשב לנשיא הסמכותי והריכוזי ביותר מאז ימי מאו האגדי, הוא משתמש בכוח זה לביעור השחיתות, למיצוב השליטה שלו ולקידום מעמדה של סין כמעצמה, אך בינתיים הוא מתקשה לעשות זאת גם בתחום הכלכלי, ואולי, כך חוששים אנליסטים רבים, אולי הוא לא מבין בתחום זה מספיק. תקופת כהונתו התאפיינה עד כה בנפילות של הבורסות של סין, בירידת היצוא, בלימת הצמיחה, על אף שהיא עדיין מהירה מאוד באמות מידה מערביות, והתגובות למשברים הללו הראתה חוסר בהירות ושגיאות לא מעטות. הוא לא נרנדרה מודי, זה בטוח. שנסכם על תוצאת מחצית של 1:1?
סין היא זאת שהצליחה עד כה יותר, בעיקר עקב ניצול הגודל שלה, היכולות של השלטון הריכוזי ועקב התרבות המקומית שיש בה צייתנות, עבודה קבוצתית יעילה והתמקצעות. הודו לעומתה לא מצטיינת בכל התכונות הללו, תכונות שמאפשרות סדר, ארגון ויצור בקני מידה גדולים. במה הודו כן טובה? ובכן, היתרון של הודו, וזה יתרון שעד כה עדיין לא מוצה, הוא ביצירתיות. זה שמכיר את דרך החיים ההודית מכיר את מה שהם מכנים בשם "ג'וגאד", היכולת לאלתר, לחשוב מחוץ לקופסא ולהביא פתרונות יצירתיים. זה מסביר את הפריצה שלהם קדימה בתחומי השירותים יותר מאשר סין עד כה, וזה יכול להתבטא הרבה יותר בהמשך הדרך ככל שיהיו בידי הודו יותר כלים טכנולוגיים.
כאוס כפתח ליצירתיות
יש הבדל בין ג'וגאד של איכרים ופועלים לבין ג'וגאד של חוקרים, מהנדסים ויזמים. הכאוס ההודי שהיה לה עד כה לרועץ מקשה על ארגון ותכנון אבל הוא מותיר פתח רב לחשיבה ויצירתיות. בדומה למה שקורה אצלנו, ישראל כמשל.
שתי הענקיות האסיאתיות צפויות כאמור להגיע בהמשך הדרך אל המקום שאליו הגיעו כבר מדינות מפותחות אחרות, אל מצב של מדינה משגשגת, אך מה יהיה אחר כך? האם, כמו סינגפור ולוקסמבורג למשל, הן תשכלנה לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהצליח היכן שכשלה עד כה יפן וליצור ערך מוסף גדול עוד יותר? בכלכלה המודרנית, שבה יותר ויותר מדינות מתחרות ביניהן על שוקי הצריכה, כולם מייצרים טכנולוגיה, כולם מגבירים יעילות וכולם מורידים מחירים עד כמה שאפשר. את תקרת הזכוכית מצליחות לפרוץ מדינות שנותנות ערך מוסף שמעבר לכך, מדינות שנותנות מה שלמתחרות שלהן אין.
בשלב שבו שתי הענקיות הללו תהיינה למעצמות טכנולוגיות צורך השעה יהיו היוזמה והדמיון. השלטון מרכזי הסיני והחברה הציתנית, שעד כה היו המנוע שמאחורי הצמיחה המדהימה שלה, הם גם אלה שיהיו בסיס הקושי שלה. בחברה ציתנית וממושמשעת הנותנת כבוד לבכיר ולזקן יש מעט מאוד פריצות דרך. כך זה קורה ביפן וכך זה צפוי גם להיות בסין. המדינה תזדקן ותיכנס ל"שנים האבודות". מזה זמן שסין פוסעת בנתיב שיפן כבר הלכה בו.
הודו לעומתה, תעבור זמן רב יותר עד שתגיע אל הפיסגה, כי קשה יותר לבנות תשתיות ומערכי יצור במדינה פלורליסטית שבה מדינות שונות נוטלות יוזמות מנוגדות, שבה האדם שברחוב לא ממש סופר את השלטון, ושבה יש מסורת של בחירת דרך אישית. במקום אשר בו כל אדם בוחר אחרי איזה גורו ללכת ובאיזה זרם של ההינדואיזם להאמין יש יותר מקום לחשוב על פריצת דרך טכנולוגית ועל הקמת סטרטאפ בבוא הזמן. מי שרוצה לראות מה יכול ההודי לעשות כאשר הסביבה נותנת לו תמיכה טכנולוגית שיחפש את השמות ההודיים בתחרויות שחמט, בתחרויות מתמטיקה, ובמישרות הטכנולוגיות בעמק הסיליקון.
ייקח זמן עד שכל אלה יבואו לידי ביטוי, אבל ניתן להעריך בזהירות שסין תמשיך להיות המעצמה הכלכלית המובילה במשך עשר או עשרים השנים ההקרובת, הודו תצמצם את הפער ובבוא הזמן תעקוף אותה וגם תמשיך הלאה, מעבר לסין, אל ראש הטבלה. טיול תרמילאים בהודו יראה אחרת ויעלה אחרת כאשר זה יקרה.
זאת תחזית שערכה, כמו במקרה של כל תחזית, תלוי בהפתעות שתהינה בדרך. כן, הודו מוליכה את הטבלה החזויה, אבל האם נרדנדרה מודי ישכיל להיבחר שוב בבחירות הבאות לנשיאות ולהמשיך את היזומות והתנופה שלו? וגם אם כן – מה יהיה השלטון שיבוא אחריו כאשר יפרוש ביום מן הימים והאם תהיה המשכיות לפעולותיו? בדמוקרטיה ההודית זה רחוק מלהיות ודאי.
סין מספקת סימני שאלה
מן הצד השני גם סין מספקת סימני שאלה. זאת מדינה בלתי דמוקטית שתושביה רוכשים השכלה, מטיילים בעולם ונחשפים לרעיונות של זכויות אדם ודמוקרטיה. בינתיים, כך מעריכים המומחים, הם לא מתקוממים ודורשים חלק בשלטון בעיקר בגלל הצמיחה המהירה שמעסיקה אותם במירוץ אחר המליון, אך מה יקרה ביום בו הצמיחה תיעצר, והיא הרי חייבת להיעצר ביום מן הימים? האם תהיה מהפיכה? הפיכה? מלחמת אזרחים? האם השלטון יכריז על מלחמה בחוץ כדי להשיג שקט בפנים? ולאן עלולים תסריטים כאלה להוביל את סין מבחינה כלכלית?
טל רשף – יועץ עסקי ובין תרבותי לשוקי מזרח אסיה, מכשיר עובדים ומאמן מנהלים לעסקים בהודו, ולעסקים בסין, מחבר הספר "המדריך הישראלי לעסקים בסין", ועורך המדריך ליבוא מסין של אגוד לשכות המסחר.
לפנייה לכתב/ת 
